מחקר חדש על יהודת אמריקה נותן הצצה לפניה של הקהילה הזו

שמונה שנים חלפו מאז פורסם הדוח האחרון של מכון הסקרים “פיו” על קהילת יהודי אמריקה. שמונה שנים שבהן שימש הדוח ההוא כבסיס לכל דיון על הקהילה ויהודיה. לכן המחקר שיצא אתמול על יהדות אמריקה איננו עוד מחקר, אחד מני רבים. זה ה־מחקר.

האחד החשוב באמת. האחד שמשמש כציר לכל המחקרים שיבואו אחריו. הוא רחב יריעה, עוסק בנושאים מגוונים, ובעיקר לא שנוי במחלוקת קשה. לא ארגון יהודי שעושה מחקר על הקהילה היהודית המתאים לצרכיו. אלא גוף אמריקאי כללי בעל שם, העוסק בקהילה היהודית על פי הסטנדרטים החמורים הנהוגים בו. 

בשבוע שעבר שאלתי את החוקר האחראי על המחקר, אלן קופרמן, מה הכי הפתיע אותו. הוא נתן תשובה של חוקר חכם. כשאתה עוסק בקהילה שאתה מכיר היטב, אמר, לא אמורות להיות הפתעות דרמטיות. ואם יש הפתעות דרמטיות, ייתכן בהחלט שמשהו בסקר שלך לא נעשה בצורה נכונה.

קופרמן מכיר היטב את הקהילה, וגם שאר החוקרים שעבדו איתו מכירים אותה היטב, וגם היועצים שנבחרו לסייע להם מכירים אותה היטב, וגם אני מכיר אותה לא רע. האם הופתענו? התשובה היא לא. לא הפתעה גדולה. זה עשוי לאכזב עיתונאים רודפי כותרות (לא שאני מכיר כאלה), או שדרני טלוויזיה חובבי דרמה (בוודאי שלא כאלה), אבל זה המצב: יהדות אמריקה ממשיכה בדרכה בהתאם למגמות שכבר זוהו במחקר הקודם של “פיו” (2013) ובעוד מחקרים רבים. מהי דרכה? על זה שווה לומר כמה מילים.

נתחיל במה שאיננו עיקר, אבל יעורר ויכוח. כמה יהודים יש באמריקה? על פי הדוח החדש, התשובה היא 7.5 מיליון. זה מספר שיש לו משמעות סמלית משני טעמים. אם הוא נכון, קהילת אמריקה היא הגדולה בעולם, ולא קהילת ישראל. אם הוא נכון, חזרנו למספר היהודים שהיו בעולם בשנת 1939. 

כל זה, כאמור, אם המספר נכון. ולא כולם חושבים שהוא נכון. הדמוגרף הישראלי סרג’ו דלה־פרגולה, שנמנה עם יועצי מחקר “פיו”, השחיל לדוח דעת מיעוט. הם אומרים 7.5 מיליון, הוא אומר 6 מיליון. המחלוקת אינה על העובדות - מה ענו המשיבים - אלא על הפרשנות, אילו תשובות מצדיקות קביעה שמישהו או מישהו צריכים להיספר כ”יהודים”. שווה להתעכב על המחלוקת הזאת, כי יש בה ללמד לא מעט על המחקר עצמו, וגם על יהדות אמריקה.

סלע המחלוקת
במחקר נמנות שתי קבוצות עיקריות של יהודים. יהודים “לפי דת” ויהודים “לא לפי דת”. ההבדל בסיווג הוא הבדל טכני: אם המשיבה או המשיב ענו על השאלה “מה הדת שלך?” בתשובה “יהודי”. אם כן, הם יהודים “לפי דת” (זו כמובן לא הגדרה הלכתית, זו הגדרה עצמית).

אם לא ענו על שאלת הדת בתשובה “יהודי”, הם נשאלים שאלות המשך; האם גדלו כיהודים, האם יש להם הורה יהודי, וגם אם הם מחשיבים את עצמם כיהודים, לא בהקשר של דת. אלה מהם שגדלו כיהודים, או עם הורה יהודי, ואומרים שכן, הם יהודים “לא לפי דת”. 

הנה – זה סלע המחלוקת. באילו נסיבות צריך מי שלא אומר שדתו “יהודי” בכל זאת להיחשב כיהודי. “פיו” מונים את כל מי שגדלו כיהודים, או שיש להם הורה יהודי, ואין להם דת אחרת, ואומרים שהם יהודים (אבל לא במסגרת של דת) – כיהודים. דלה־פרגולה סבור שזו הגדרה מרחיבה מדי. גם כך, על פי המחקר, יהודים “לא לפי דת” הם יהודים בעלי זיקה חלשה יחסית ליהודיות שלהם. דוגמה: רק 4% מהיהודים “לא לפי דת” אומרים ש”מאוד חשוב” להם שהנכדים שלהם יהיו יהודים. ארבעה מ־100. ועוד דוגמה: רק 11% מהיהודים “לא לפי דת” תרמו השנה לקרן צדקה יהודית. בקרב היהודים “לפי דת”, 61% תרמו לקרן צדקה יהודית. כך שהפער גדול. 

לכן דלה־פרגולה מצמצם את מספר היהודים באופן הבא: מהיהודים “לא לפי דת” הוא מחשיב רק את מי שגדל עם שני הורים יהודים. לא את מי שגדל עם הורה יהודי אחד. והוא מוותר גם על מי שגדל כיהודי ו”עוד משהו”, כלומר, מי שהחינוך שלו כלל מלבד יהדות גם דת נוספת. הנתונים מלמדים שהיהודים שדלה־פרגולה מוותר עליהם הם אכן יהודים בעלי תודעה יהודית מינימלית.

האם זה אומר שצריך להוציא אותם? זו שאלה שאפשר להתווכח עליה מהיום ועד המחקר הבא של “פיו”, בעוד עשור, ולא להגיע להסכמה. יש מי שרוצה לספור יהודים רק אם הם מפגינים התנהלות שמעידה על כך שהם יהודים. יש מי שרוצה לספור יהודים גם אם הזיקה שלהם מינימלית. 

ויש לא מעט יהודים באמריקה שהזיקה שלהם מינימלית, אך גם כמה וכמה שהזיקה שלהם מקסימלית. אחד הממצאים החשובים של המחקר הנוכחי מעיד על הקיטוב ההולך ומתגבר בקרב צעירים יהודים באמריקה בין שתי קבוצות שכוחן גדל – קבוצות הקצה אם תרצו. מצד אחד, ארבעה מכל עשרה צעירים (עד גיל 29) באמריקה הם יהודים “לא לפי דת”.

ברוב המקרים, יהודים עם זיקה מופחתת. וזו קבוצה בנסיקה. בדור המבוגרים (גיל 65 ומעלה) היא מהווה 16%. בגיל המבוגרים הקצת יותר צעירים (עד 64) היא מהווה 19%. בגיל הצעירים יותר (עד 49) היא כבר מהווה 33%, ובגיל הצעיר (18 עד 29) היא כאמור מהווה 40%.

אלא שזו לא קבוצת הצעירים היחידה שגדלה. בקוטב השני של ספקטרום הזיקה היהודית עומדים הצעירים האורתודוקסים. אין הרבה מהם באמריקה – לפי הדוח הנוכחי הם כ־9% בלבד (גם על זה יהיה ויכוח). אבל יש הרבה יותר מהם בדור הצעיר – 17%. מכל כיוון שלא בוחנים את זה, היהדות האמריקאית מאבדת את המרכז שהחזיק אותה במשך עשורים רבים.

יהודים קונסרבטיבים ורפורמים מחוברים לבית כנסת ולקהילה, בשעה שקבוצות הקצה, זו האדוקה ביותר וזו המנותקת ביותר, גדלות. ולא רק גדלות, הן גם מנוכרות זו לזו. ואת זה בהחלט שווה להזכיר. במחקר נשאלו קבוצות יהודים שונות עד כמה הן מרגישות שיש להן “במשותף”. זה נוסח עדין כדי לברר עד כמה הן מרגישות קרובות או רחוקות.

התשובה היא רחוקות. שישה מכל עשרה רפורמים אומרים שאין להם כמעט שום דבר או שום דבר במשותף עם יהודים אורתודוקסים. וכדי שיהיה ברור שהתמונה לא לגמרי חד־כיוונית: חצי מהאורתודוקסים אומרים שאין להם משותף עם יהודים רפורמים. 74% מהיהודים שאינם שייכים לאף זרם אומרים שאין להם דבר משותף עם האורתודוקסים. למעשה, יהודים כאלה אומרים שיש להם במשותף עם מוסלמים ועם נוצרים בשיעור גבוה יותר מאשר עם יהודים אורתודוקסים. 

נשמע מפתיע? לא במציאות האמריקאית, שבה רוב חבריהם של רוב היהודים אינם יהודים. רק שלושה מכל עשרה יהודים אומרים שרוב חבריהם יהודים (29%). אומנם, לאורתודוקסים יש בעיקר חברים יהודים (88%), אבל מקרב ה”יהודים ללא דת” רק לאחד מעשרה (8%) יש רוב של חברים יהודים. שיעור לא גבוה בהרבה מהם אומרים שיש להם תחושת השתייכות חזקה לעם היהודי (13%). 

מצד שני, לכמחצית מיהודי אמריקה (48%) יש תחושת השתייכות חזקה לעם היהודי. מקרב היהודים “לפי דת” מדובר על שישה מתוך עשרה (61%). לשמונה מתוך עשרה יש תחושת אחריות גדולה או מסוימת ליהודים ברחבי העולם. הרוב אומרים גם שיש להם משהו משותף עם יהודי ישראל. אחד מחמישה אומר שיש לו הרבה במשותף (19%). אלה בעיקר אורתודוקסים. כפליים השיעור הזה (40%) אומרים שיש להם “משהו” במשותף עם יהודי ישראל.

לפני הקורונה
הדוח מכיל 250 עמודים של טקסט וטבלאות. לפיהם רבע מיהודי ארצות הברית ביקרו בישראל יותר מפעם אחת. עוד כחמישית ביקרו בה פעם אחת. כלומר, קרוב למחצית מהיהודים (46%) היו כאן.

אגב, מבין הצעירים, חלק גדול היו כאן במסגרת "תגלית" (רבע מכלל הצעירים היהודים האמריקאים). הרוב מרגישים קשר כלשהו לישראל, או קשר חזק לישראל (58%). ולא צריך להתייחס לזה כאל מובן מאליו.

אבל צריך לזכור שארבעה מכל עשרה לא מרגישים שום קשר (41%), ומספר כמעט זהה גם לא מתעניינים במה שקורה כאן, ולא עוקבים אחר החדשות המגיעות מכאן (42%). מאלה שכן, מעטים יחסית מתנגדים למדיניות הישראלית עד כדי תמיכה בתנועת החרם (10%). 

אגב, כמעט מחצית מיהודי אמריקה בקושי מודעים לתנועת החרם, ושמעו עליה רק מעט. כך או כך, אם ראש הממשלה בנימין נתניהו סיים את תפקידו, הרוב באמריקה יהיו מרוצים. קצת יותר ממחצית היהודים (54%) נתנו לו ציון בינוני עד גרוע על תפקודו.

אבל צריך לומר: הסקר נערך לפני שהקורונה הכתה בכל עוצמתה, ולפני שהתברר שישראל תחת נתניהו יוצאת ממנה מהר יותר כמעט מכל מדינה בעולם.

כן, גם את זה צריך לקחת בחשבון. הסקר חשוב, משמעותי. אבל בשאלות אקטואליות הוא קצת בפיגור לעומת המציאות. הוא נערך בימים שבהם דונלד טראמפ היה נשיא (לא – רוב היהודים לא תמכו בו), והקורונה עוד הייתה רק בגדר שמועה מתגברת. 

יהודים אמריקאים במספרים

• באמריקה חיים כיום 7.5 מיליון יהודים
• 37% מהיהודים רפורמים, 32% לא שייכים לאף זרם, 17% קונסרבטיבים, 9% אורתודוקסים, ועוד 5% שייכים לזרמים הקטנים
• 7 מכל 10 בקרב הצעירים הלא אורתודוקסים שנישאו בעשור האחרון - התחתנו עם לא יהודים 
• 68% מכלל האמריקאים שגדלו כיהודים, או שהיה להם הורה יהודי - נותרו יהודים בבגרותם 
• רק ל־21% מיהודי אמריקה דת היא “מאוד חשובה” 
• כ־20% מהיהודים הולכים לבית כנסת לפחות פעם בחודש 
• 48% מהצעירים היהודים האמריקאים מרגישים קשורים לישראל ״מאוד״ או ״במידה מסוימת״ לעומת 67% בדור המבוגר 
• 48% מיהודי אמריקה מרגישים תחושת השתייכות חזקה לעם היהודי
• 29% מהיהודים אומרים שרוב חבריהם יהודים
• כ־50% מיהודי אמריקה משתתפים בפעילות תרבותית, כמו בישול אוכל יהודי מסורתי (71%), ביקור באתרים היסטוריים (57%), קריאת עיתונות יהודית (32%)