המלחמה הזו עושה לביבי רק טוב ומבצרת אותו בבלפור | קופמן

במחזוריות מטומטמת להחריד, שוב תל אביב בממ"דים, מקלטים וחדרי מדרגות, כדי לקבל "פינה" מהאקשן של חמאס. לעומת יישובי עוטף עזה, אשדוד ואשקלון, אנחנו אפילו לא בשלב הפרסומות שלפני הטריילר לסרט, אבל אנחנו מקטרים כל היום. כל אחד אצלנו הוא מצביא, גנרל ובכלל מומחוי גדול בכיבוש וניהול עמים אחרים, אבל בעיקר היסטוריון: זה רק העראברים האלה, שלא נותנים לנו לחיות כרגיל. ז'תומרת לגנוב, לעשוק, לאנוס ולהתעלל, יהודי ביהודי.

בכל המבצעים הקודמים לא זזתי מהמיטה בעת האזעקות בתל אביב. אבל הפעם זה שונה, יש לי ילד שהוא בן רבע ל־9, וכיפוש דורשת שאשמש לו דוגמה. הוא כבר מבין הכל, רק אבא שלו משוכנע שאם הוא ימנע ממנו לצפות בטלוויזיה, הוא יחסוך ממנו את הזוועות. אבל הילד חכם הרבה יותר. "אבא, ביבי הוא ראש הממשלה רק בגלל המלחמה, נכון?", שואל גיאצ'ו. האמת שאני רוצה לומר שהמלחמה הזו עושה לביבי רק טוב ומבצרת אותו בבלפור לכל החיים, כי המפלגות הערביות לא יצטרפו לשום גועליציה, כי השבאב ישחט את נציגיו, והאלטרנטיבה השלטונית זה טיפוס שקוראים לו נפתלי, שמתקשה להנהיג את המפלגה שלו. אז הוא רוצה להנהיג את המדינ'ע?

ואז אני נזכר בסמכות הורית ומסביר לו: "כן, גיאצ'ו. אבא רצה להחליף את ביבי בכל מחיר, אבל עכשיו יש מלחמה. ובמלחמה כולם מתאחדים סביב ראש הממשלה, כי הוא צריך לקבל החלטות קשות מאוד, כדי לדאוג לנו. הבנת?".

והוא מביט בי בעיניו הכחולות שואל: "אבא, אז אחרי המלחמה ביבי כבר לא יהיה ראש ממשלה?". ואני נאבק ברצון לא להרוס לו את התמימות הילדותית ועונה: "עוד אי אפשר לדעת. ביבי משוכנע שהוא רה"מ טוב בשבילנו, חצי מהציבור תומך בו, חצי מהחצי סוחט אותו, אבל החצי השני רוצה להחליף אותו. נראה מה יהיה אחרי שיסתיימו הטילים. זה ייקח זמן, חיים שלי, לך לחדר תראה את הסרטים שלך. אין לך בצפר, אז אמא מרשה לך עד מאוחר. נכון, אמא?".

ואז סמל (במיל') כיפוש מודיעה מהמטבח: "גיא, לך לחדר, אבא רוצה לראות טלוויזיה בשקט", והוא מתרצה. הבעיה עם סמל (במיל') כיפוש היא שהקורונה נתנה לה הרבה מאוד כוח, והיא כבר פילדמרשל כיפוש. בכל אזעקה היא אוספת את הילד למקלט ומזעיקה אותי לצאת לחדר המדרגות. "קום, מאמי, עכשיו תקום". והילד מפציר בי: "נו, אבא, אסור לסמוך על המזל", משפט שהוא למד מאמו הפילדמרשל.

ואז אני אוסף את עצמי, עולה על שורטס ויוצא לפינה שלי במדרגות, נשען על המעקה ומנמנם. הישישה בדלת ממול יוצאת עם הפיליפינית שמסיעה אותה בכיסא הגלגלים ובלון החמצן, וגוערת בה באנגלית שתפתח כבר את האפליקציה של צבע אדום בסלולרי. אני גר בבניין הזה שלוש שנים, מעולם לא ראיתי אותה לפני כן.

הדיירת בדלת ליד יוצאת גם היא, והן מקשקשות בצרפתית על המצב. הן מדברות אליי, אבל אני לא מקבל קהל בשעות האלה, ובכלל אני מיזנתרופ. אבל זו מלחמה, אז אני אמפתי לשתיהן. הפיליפינית כבר פתחה את האפליקציה, אבל הישישה לא מרוצה, וגוערת בה. "אני גרה כאן כמעט 40 שנה. גם במלחמת המפרץ היה אותו דבר", היא מספרת לי, "אבל עכשיו יש לי אותה, והיא לא מבינה כלום, מסכנה". בשיא הנחמדיות שאני מפיק ממני, אני אומר לה: "כבר היו בומים, נחכה עוד שתי דקות וניכנס". אבל בראש אני חושב שבעוטף עזה יש לתושבים שבע שניות ברוטו, במטחים כל חצי שעה. בדקה וחצי, שזה חיים שלמים, הם היו מכינים גם מילקשייק.

# # #
בטלוויזיה מגייסים כרגיל את כל הישישים שהיו גנרלים גדולים בזמנם, מתקופת השרמנים כטנקים, וגם היום הם רוצים שהמלחמה תימשך עד קריסת עזה. מישהו החליט שהם שווים חצי נקודת רייטינג, או לחלופין הם אינם דורשים תשלום על ישיבה של ארבע שעות במשמרת אולפן. אני באמת זוכר את האלוף במיל' איתן בן אליהו בשיאו, כאשר היה מח"א בסוף האלף הקודם. אני מתרשם שהוא נהנה מהמצב והאקשן עכשיו, אבל אין לו סחורה ביד. הוא מדקלם כבר חמש שנים לפחות את אותם משפטים. מדבר, אבל לא אומר כלום. הוא מעייף אותי.

גם האל"ם כסוף השיער, מילואימניק מפיקוד העורף, שהוא בטח פרופסור למשהו, מדבר בשקט־בשקט ומגרה לי את קצות העצבים. הוא נראה לי בגילי, אבל הוא מדבר אליי כאילו היה פסיכו־גריאטרי ואני איזה דמנטי בן 99. "חשוב שנקפיד על ההנחיות", הוא לוחש כבר שלושה ימים. הוא בטח יודע המון, אבל יש לו כריזמה של צב, הוא רק מייאש אותי, והמצב הרי לקראת שיא הייאוש, ואני סאחי בלאטה. הפילדמרשל שלי לא נותנת לי לסדר ת'ראש, ויש לה באמת עיניים בגב. גם כשהיא מנמנמת על הספה היא קשובה לכל תנועה שלי. שרי הכלבה שרועה לידה, אוזניה נעות כמו אנטנות. נדמה לי שגם האוזניים של כיפוש נעות כל הזמן בתחום התדרים שלי.

כשאני מתייאש מקולקציית האפסים שמנהלת אותנו, זו שמירי רגב חברה בה ומודיעה לציבור "קיבלנו החלטות חשובות מאוד", אני מתקשר לחבר שלי פיני. הוא באמת ביטחוניסט, היה בעברו בכיר מאוד במערכת הביטחון, גם במל"ל, ומשום מה יש לו עדיין סבלנות אליי. "כן, קופל'ה, מה מציק לך", הוא עונה לי בטון של עובד סוציאלי־קליני בדשא בגהה. "פיני, הכל מתפרק כאן. שנים אתם מסתלבטים עלינו שהכל בשליטה, שנים אנחנו למדים שאתם פארש, ואתם מרמים אותנו. אולי די?".

הוא עדיין נינוח. "יש לי 13 דקות בשבילך, אז אני אדבר ואתה תקשיב, אולי תלמד משהו. אולי". אני מבקש שיתמקד במחדל הנוכחי, אבל הוא לא סופר אותי. "בוא נתחיל בזה שיש דרג מדיני־פוליטי, ויש דרג ביטחוני מקצועי. אז הרשב"כ והרמטכ"ל הודיעו לדרג המדיני כבר לפני חודש שחמאס התעצם מדי ומוכן למתקפה. הם דרשו שהפעם אנחנו ניזום, בניגוד לפעמים קודמות. הדרג המדיני דחה את הבקשה. הבנת?".
השבתי בחיוב. "אנחנו לא יוזמים כלום, אנחנו מכילים. למה זה טוב לריב בשייח' ג'ראח? למה זה טוב להתעסק עם נדל"ן ביפו? מישהו רוצה שכנים ערבים בנווה אביבים?

"המצב בעזה על הפנים. חשמל רק ארבע שעות, הביוב מציף את הרחובות, אין פרנסה בגלל הקורונה, סוחרים משלמים חאווה לחמאס עשרות אחוזים מההכנסה שלהם. אין להם אופק, קופל'ה, אף אחד לא רוצה לדאוג להם. לא האירופים, לא האמריקאים, לא הערבים, לא המצרים שמתעבים אותם כי הם הרסו להם את סיני, אף אחד, הבנת? אז הם מייצרים אמל"ח ואנחנו יודעים הכל, גם על ההברחות.

"כשאתה נכנס למבצע עם כוחות קרקעיים, אתה כבר חושב על אקזיט, על היום שאחרי. מי ינהל את הרצועה אם נכבוש אותה? חיילים שלנו, שאנחנו נאבד כל יום? יש לנו כסף לזה, זו עלות של מיליארדים בשנה. מי יכבוש את הרצועה? חיילים חילונים וכיפות סרוגות. אבל מי יחליט בדרג המדיני? דרעי, ליצמן וגפני, שהחבר'ה שלהם עסוקים בטשולנט וקיגל בכוילל. עזוב את גפני וליצמן, הם לא מבינים מי נגד מי. אבל דרעי זה לא פראייר, הוא מבין שהספין יהיה עליו בסוף, ועל האברכים שלו שמתבטלים עם התוירה. גם ביבי לא מפגר, ממש לא, הוא מבין שהציבור החילוני יפרק אותו כאשר יהיו חללים מכניסת כוח קרקעי.

אז הוא נאבק על כירורגיה, הפצצות מהאוויר, אבל יש לזה גבול. זה לא מצטלם טוב בעולם, עוד יום־יומיים כל החולירות יצרחו שזה טבח והסיפור ייגמר. אנחנו נלחמים על כל שעה של הפצצות כדי להביא את עזה למצב של אפקט הדאחיה בלבנון השנייה. פירקנו אותם בעוצמה כזו, שהם פוחדים כבר 15 שנה. הזנחה של עשרות שנים בטיפול בבעיה הפלסטינית, בניגוד מוחלט להמלצות הדרג המקצועי בתחום, מתבטאת עכשיו ותתבטא גם בסבב הבא, ובעשרה שלאחריו. על מה שקורה עם העראברים שלנו נדבר בפעם הבאה, נגמר לך הזמן אצלי. להתראות, קוף".

# # #
הוא צודק פיני, ולי אין מושג. מתי ניהלתי משהו? ואני הרי לא רוצה להתחפש למאכער כמו ברדוגו, א. סג"ל, ריקלין ומגל, שהכל הם יודעים, אבל אין להם שמץ ידע. אבל הם מלאים בחשיבות עצמית. הנה ריקלין, ארכי־מאכער, מפרסם ציוץ יממה לפני הפרעות בלוד. "חרבם תבוא בלבם. שני ערבים נהרגו בלוד מפגיעת טיל, אני קורא לזה צדק פואטי". כנראה שככה זה אצל המאכערים של הכיפות, ערבי טוב זה ערבי מת. גם אם זו ילדה בת 17. לפני שבוע קונן אותו מאכער למה סמוצ'קנע לא מוכן לשבת עם מנסור עבאס בגועליצייה.

ברדוגו זו ישות עצמאית בתוך הצבא. הספונג'דור של ביבי אהובו שמפניק אותו, האשים בתחילת המבצע את שהב"ט בני גנץ באי־מילוי הוראה של רה"מ והקיבינימט הביטחוני שלו. ברדוגו, שחסר מושג בתחום הצבאי והמדיני, מזכיר לגנץ את דוח מבקר המדינה בצוק איתן. חבל רק שברדוגו, באמת סתם מאכער, לא מזכיר את דוח מבקר המדינה בעניינו כמנכ"ל מפעל הפיס. מקריאת שני הדוחות אני משוכנע שההתנהלות של ברדוגו הייתה חמורה הרבה יותר. אבל הוא לקח בשבי את שמעון אלקבץ, עוד ספונג'דור של בלפור, ומשדר טינופת בתחנה צבאית ששידוריה נקלטים גם אצל חיילים בגבול. מותר לו, כי ביבי מרשה לו לעשות מה שבא לו בראש.

# # #
באמצע השבוע פרצה אנרכיה במדינ'ע, לשמחתו של נתניהו, שלא הגיב. הוא נותן לנו לטעום מהסחורה שתהיה כאן, אם וכאשר יגורש מבלפור. בהתחלה החברה הערבית איבדה את זה כליל, אבל הייתה סיבה. בנוסף לרגש הדתי מהאירועים בהר הבית, הג'מעה הבינה שאין כאן משילות. הם רואים את יצהר של סמוצ'קנע, בן גביר ובנט. הם רואים את החרדים: נטורי קרתא, תולדות אהרן, הפלג הירושלמי, שמשחקים עם המשטרה מתי שבא להם בראש. החניוקים פוצעים קצינים בכירים בצבא, בקת"בים, יידוי אבנים, הבערת צמיגים, וכלום לא קורה להם.

אז העראברים איבדו שליטה והתחפשו לבעלי הבית כאן, גם בירי מנשק חם. השר לבט"פ, העבד אמיר אוחנה, תמך במשטרה של מיליציות פרטיות, והודיע בטוויטר: "מעצר היורה בלוד וחבריו שפעלו בהגנה עצמית, הוא נורא. גם אם יש דברים שהציבור עדיין לא יודע, אזרחים שומרי חוק הנושאים נשק חם, הם מכפיל כוח בידי הרשויות, לנטרול מיידי של איום וסכנה". הציוץ הזה היה צו 8 לגיוס כללי של המיליציות מלה פמיליה, להבה ושאר החולירע יאסנה למלחמת אזרחים. היהודים נושאים נשק ברישיון, עשרות אלפי כלים. לעראברים אין רישיון לנשק, אבל יש להם הרבה נשק. את התוצאות ראינו, אחרי הירי בערבי בלוד, כאשר העבד אוחנה התבטא בחדשות 12: "הירי בערבי בלוד? יש רעים שצריך להתגונן מהם".

ומדוע הנהג הערבי ביפו הוגדר כ"רע"? כי לאספסוף היה היתר להרוג. העראברים לא צדיקים, ההפך הוא הנכון, אבל המשטרה של אוחנה שלחה ללוד 547 שוטרים להטיל עוצר החל משמונה בערב. כל ארגוני הטרור היהודיים נכחו בעיר מהצהריים, המצב דרש 3,000 שוטרים, אז מה?

קשה לדרוש ממשטרה עם סד"כ של 30 אלף שוטרים, רק שני שלישים מהם מבצעיים, לשלוט על מדינ'ע שלמה, בנוסף לעבודות שיטור בנגב בגלל הטילים. זה בלתי אפשרי. אבל נוצר כאן נזק בלתי הפיך למושג משילות. בת ים, לוד, עכו, חיפה, והיישובים הערביים הם דוגמה לכך. תארו לכם מצב שבו ארגוני הפשע הערביים, על אלפי חייליהם, יצטרפו ללחימה ברחובות. יהיו פה גופות כל יום. יש להם אמל"ח משובח, לא קרלו פרימיטיבי, יש להם ידע בחבלה וירי. אז מה יהיה? מה יגידו אוחנה ואדונו ביבי? שהמצב בשליטה?

את הלוגיסטיקה שהביאה את המיליציות היהודיות ללוד מישהו מימן. אוטובוסים מהתנחלויות, רישום מזון ושתייה, התארגנות מדויקת בהנחיית קמב"צים, נוכחות של ראשי מועצות מאיו"ש, דיירי אגם הדרעק של הימין הקיצוני, כל זה עלה הרבה כסף, כי תוכנית סדורה עולה הרבה.

אם הכיפות חושבים שתם הטקס, הם לא מבינים את המטריה. אם יש מחתרת יהודית פעילה ומצוידת כמו ארגון טרור, גם לערבים תהיה מחתרת חזקה לא פחות. גם לעראברים יש תואמי ברוך מרזל, בנצי גופשטיין, בן גביר, סמוצ'קנע ועוד מנהיגי מתנחלים של הכיפות, משלהם – והם לא רואים בעיניים, ואין להם בעיה למות, יומיום, כל היום. רק תבואו, שבאב. מהומות אוקטובר 2000 ייראו כמו הצגת ילדים ביחס למה שיקרה כאן. לא רק בגליל, בכל הארץ.

מישהו עוד זוכר שלפני חצי שנה רצו ביבי וכיפותיו לספח את כל השטחים באיו"ש באמצעות חקיקה, בתמיכת דונלד הנכד של פרידריך הגרמני? כן, זה היה באמת ככה. מה היינו עושים עכשיו עם ארבעה מיליון אזרחים ותושבים ערבים, מאוכלוסייה של 11 מיליון? אוכלים טשולנט ומתחבאים בבני ברק?

משטרת ישראל עצרה שלשום, בלילה הקשוח היותר בציבוריות בישראל, רק 374 חשודים. שישה מהם נעצרו על הלינץ' בבת ים. רק שישה מתוך מאות. ריקלין, ברדוגו, מגל וא. סג"ל, להלן המאכערים של ביבי, דורשים לשלוח חטיבות סדירות לערי הפרעות. גנץ, כסיל פוליטי ככל שיהיה, הוא חייל בכל רמ"ח אבריו, לוחם ורמטכ"ל, והוא יודע שילדים בני 19 לא יכולים להתמודד עם אוכלוסייה אזרחית בתוך הארץ. הם לא אומנו למשימה. צורך ביטחוני כזה דורש שיטור של מג"ב מיומן, בקבע או במילואים.

אבל במצוות פטרונם ביבי, הם מפרקים את גנץ ברשתות. כל טיפת דם של חייל בתוך שטחי ישראל היא על ידיהם – ואני מתפלל ליום שבו ייעצרו ויואשמו בהסתה שגרמה להרג. מתישהו יהיה יום כזה: עוד חודש, עוד שנה, אולי יותר. אני מזכיר לכולם: טחנות הצדק טוחנות לאט, אבל דק.

נ.ב.
יום רביעי, 23:00, זולו טיים. כיפוש הקיצה מהנמנום על הספה. "מאמי, חמאס הבטיחו טילים על תל אביב בשש בערב, ולא קרה כלום. הבסנו אותם?".

"לא, כיפוש, ממש לא. יהיו טילים הלילה, לא יודע מתי, אבל יהיו".
היא הזדקפה ומתחה את עצמה, והודיעה תוך כדי. "אתה סתם מבאס. זה בגלל שאתה מכור לריגושים ואדרנלין. לא יהיה ירי, אני מבטיחה לך".
סביב 01:30 זולו טיים, אזעקה בגוש דן. הפילדמרשל מזנקת מהמיטה, אוספת את הצדיק שכבר מתורגל אצלה בנוהל. הם צועקים לי להזדרז.
בחדר המדרגות אמרתי לה: "אמרתי לך שיהיו טילים. אמרתי או לא אמרתי?". היא חייכה והשיבה: "נמאס לי מהם. אני הכי מכילה עד שיורים לי על הילד". כן, כיפוש, אני הרי מכיר אותה. "אבל את האוכל של העראברים את אוהבת, נכון?".

היא הגיבה מיד: "שנה, לפחות שנה אני לא נכנסת למסעדות שלהם. די, חאלס, מספיק, מאמי. זה לא צחוק, נהרגים ילדים פה".
כמו עם שלילת הסלולרי והטלוויזיה מגיאצ'ו - "שנה לפחות, אולי אפילו שנתיים" - היא תשכח מהר. כולם ישכחו מהר, רק המשפחות של הקורבנות יישארו עם הזיכרונות והטראומות.
עצוב, נורא, אבל זה מה יש.