סיכום חדשות הימים האחרונים: למעלה מ-3,000 טילים נורו על בתי ישראל מרצועת עזה. כל אחד מן הטילים האלה שוגר כאשר המחבלים שמשגרים אותו שולחים יחד איתו תפילה תקווה ובקשה: הלוואי והטיל הזה יפגע, ייפול ויתפוצץ על בית שיש בו יהודים, ויהרוג אותם. הלוואי והלוואי שהטיל יגדיל לעשות וייפול על בית ספר מלא בילדים יהודים, ויהרוג מאות מהם. מי ייתן, טיל יקר, ותפגע ותפוצץ את מטען חומר הנפץ שלך, את עשרות הקילוגרמים של חומץ הנפץ ההורג שלך, על קהל של יהודים בתיאטרון, או בבית כנסת, או בחתונה, או בספורט, או בים. שתפגע, טיל מקודש, ותהרוג.
הבקשות הנרגשות האלה, מעומק הלב, לא נענו כל כך הפעם, למרות שהן באו מפיות ומלבבות של אינספור מחבלי חמאס ומחבלי ג'יהאד אסלאמי ומאינספור תומכים שלהם, המייחלים וכמהים להצלחת כל טיל וטיל לעשות חיל במשימת ההרג שלו. להרוג יהודים.
גם את כותב שורות אלה, שרץ למרחב מוגן בכל אזעקה. כיפת ברזל הכשילה אותם, את טילי ההרג. גם כאשר טילים חדרו בכל זאת את מגן כיפת ברזל, הרי אזעקות מתוזמנות בדיוק רב, הכניסו יהודים למקלטיהם השונים והם לא נהרגו, בכל אופן לא מספיק. ממש לא מספיק, למי שרוצה להרוג יהודים.
אלה החדשות. זהו סיכום אירועי הימים האחרונים. החדשות היחידות. העולם לא מבין את העובדות האלה, את התאווה הזו להרג יהודים בארץ ישראל של גורמים ערביים מכריעים בהשפעתם. להרוג יהודים בארץ ישראל, אבל לא רק בארץ ישראל. זו תאווה רצחנית, שנמשכת יותר שנים מאשר מדינת ישראל קיימת. יש בעולם הרבה תמיכה בתושבי ישראל המותקפים באכזריות לא תאמן כזו, אבל יש גם, בחוגים מסוימים רבים בעולם, זעם על כך שהיהודים לא מוכנים למות בשקט, ומתנגדים לרציחתם בתגובה לירי עליהם בכל מיני פיתוחים חדשניים.
רוצים להרוג אותנו. כל טיל מכוון בתקווה שהוא יפגע לפחות בבית אחד ובו לפחות שני הורים צעירים ושלושה ילדים. זו תקווה שמלווה טיל אחרי טיל. כולם נבנו באותה כוונה. כולם משוגרים באותה כוונה. העולם לא מבין את העובדות האלה, ואני לא בטוח שאנחנו מבינים.