ג'מאל חכרוש
הניצב הערבי־מוסלמי הראשון במשטרת ישראל, ג'מאל חכרוש, מונה באפריל 2016 לעמוד בראש המנהלת לשיפור שירותי המשטרה ביישובים הערביים, נתפס בציבור כלא יותר מעלה תאנה. כשנכנס לתפקידו, הבטיחו לנו שהוא ימגר את עבירות הנשק, האלימות והסמים במגזר הערבי, ויביא לגיוס מאות שוטרים במגזר – אך מי שחלם על כך שחכרוש יהיה האיש שיביא את ההישגים האלה חי בסרט.
גם חכרוש עצמו כנראה לא האמין בכך. בראיון שהעניק זמן קצר אחרי מינויו, הוא דיבר בגילוי לב על כך שמה שלא נעשה במשך עשרות שנים, לא ניתן לבצע בזמן קצר. חמש שנים עברו מאז המינוי, והאיש לא יכול להמשיך לטעון שהוא נאלץ לתת הסברים אחרי זמן קצר, ולכן ראוי שיציג את תרומתו למיגור הפשיעה במגזר הערבי.
קשה שלא לגחך כשקוראים מה נכתב בעיתונים, כשהוחלט על מינויו של חכרוש. מפכ"ל המשטרה דאז רוני אלשיך בחר להתפייט כששיבח את מעלותיו של הניצב החדש: "כקצין ותיק ומנוסה הוא יכול היה למלא לא מעט תפקידים, אבל ברור שאת חכרוש נכון היה לשמור להנעת המהפכה", אמר בכל הרצינות. הוא סיפר שהתנה את מינויו למפכ"ל בהקמת המנהלת שבראשה יעמוד חכרוש, ואת תקצובה, שנאמד לדבריו ב־2 מיליארד שקלים.
במשטרה הבטיחו לנקות את המגזר הערבי מנשק, ומי שהיה השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, השמיע דברי שירה כשאמר כי "המועמד נושא בכפיו בשורה של ממש, שהמתינה להתגשם 70 שנה", והוסיף משפט מעורר גיחוך להצדקת המינוי, שלפיו חכרוש - שעד אז כיהן כסגן ראש אגף התנועה - סייע להעמקת האכיפה וההסברה במניעת תאונות דרכים.
ביקשנו לשמוע מהמשטרה מה מספר מקרי הרצח במגזר הערבי מאז מונה חכרוש לתפקידו, וכמה מהם פוענחו, כמו גם האם ההחלטה למנות את חכרוש הייתה טעות מבחינת המשטרה, והאם הוא לוקח אחריות על האירועים הקשים ובכוונתו להתפטר. במשטרה בחרו שלא להשיב לנו על אף אחת מהשאלות. במקום זאת נשלחה תגובה מלאה בשבחים על ניצב חכרוש, שהוא לדעת המשטרה "קצין עתיר זכויות ששמו הולך לפניו, ולכן מונה לתפקיד ליבה שהוא מהבכירים במשטרה".
המשטרה טוענת שבמהלך תפקידו קידם חכרוש פתיחת תחנות משטרה ביישובי המגזר הערבי, וגייס שוטרים ושוטרות מהחברה הערבית. לא ברור מדוע בחרה המשטרה שלא להשיב ישירות על השאלות שהפנינו אליה, ובמקום זאת שלחה אוסף של ססמאות, שבמבחן הזמן מוכיחות שהן רחוקות מהמציאות.
נצ"מ רועי ולדמן
לתפקיד עוזר המפכ"ל נכנס לאחרונה נצ"מ רועי ולדמן, שהיה ראש ענף חקירות במשטרת ישראל. לפני שמונה לתפקידו הנוכחי הוא נשלח בקביעות לאולפני הטלוויזיה כדי להסביר את עמדת המשטרה, והתגלה כמסביר רהוט ומקצועי. לנצ"מ ולדמן יש את זה. הוא עובר מסך נפלא ויודע איך להתנהל במקצועיות באולפן. להבדיל משאר הנציגים שהמשטרה שולחת לתקשורת, הוא לא טרחן, לא מדקלם דף מסרים, והתשובות שלו קצרות וענייניות. הוא לא מטיף מוסר למראיינים, מתנסח ברהיטות, בקיא בחומר ובעיקר יודע מה לא לומר.
למפכ"ל קובי שבתאי, שהתחדש בדובר ובעוזר חדשים, אני מציע לא להתעלם מסגולותיו של ולדמן. במשטרה לא האמינו כנראה שיש להם האיש הנכון, שיוכל לעמוד בהצלחה בראש מערך הדוברות, והעדיפו לגייס לתפקיד את העיתונאי אלי לוי. כאן המקום לציין שכל הדוברים החיצוניים שהעסיקה המשטרה בעבר כיהנו תקופה קצרה. מעניין כמה זמן ישרוד לוי בתפקיד.
דני גולד ועמיר פרץ
בזכות תא"ל (במיל') ד"ר דני גולד והשר עמיר פרץ יש לנו כיפת ברזל. גולד הוא הממציא, ופרץ - בתפקידו כשר הביטחון - אישר ודחף לפתח את הפרויקט, שאותו הגדיר כתוכנית חירום. גולד עמד בפני מתקפה של מתנגדי כיפת ברזל, שביקרו אותו אישית וטענו שהמערכת תהיה כישלון טכנולוגי. עוד הם טענו כי עוצמת האיום אינה מצדיקה פיתוח מערכת הגנה ליירוט רקטות קצרות טווח.
עד לשלב שבו הוחלט לייצר את כיפת ברזל, בחנה מערכת הביטחון 24 טכנולוגיות, שכולן נפסלו. גולד, שכיהן באותה תקופה כראש האגף למחקר ולפיתוח במשרד הביטחון וברפאל, לא ויתר וניצח. ייחודו של הפיתוח הוא בכך שבמקרה של מטח טילים ורקטות, מדלגת כיפת ברזל על אלה שאין צורך ליירט, כשהיא מגלה שייפלו בשטחים פתוחים או בים. על ההמצאה קיבלו ד"ר גולד וצוותו את פרס ביטחון ישראל. את ההוקרה האישית הם מקבלים מכולנו.
שאלת תם
פעם, לפני 40 שנה, כשהטלוויזיה הישראלית זכתה ל־100% רייטינג ולא היו ערוצי טלוויזיה אחרים, היה לרשות השידור מרכז הדרכה, שבו קיבלו כתבים ברדיו ובטלוויזיה את הכשרתם המקצועית. המדריכים במרכז ההדרכה היו בכירי רשות השידור, ובהם משה חובב, נקדימון רוגל, חגי פינסקר, ירון לונדון, גדעון לב־ארי ואחרים. מרכז ההדרכה היווה תחנה שכל מי שביקש להשתלב בעבודה ברשות השידור היה חייב לעבור בה. שם לימדו את לשון השידור והדריכו את הקריינים והמגישים לקרוא באינטונציה ובעברית נכונות, ואת הכתבים לימדו את תורת הראיון.
נזכרתי בצורך במרכז הדרכה כשצפיתי בשידורי הטלוויזיה של מבצע שומר החומות. רבים מהשדרים בשטח עשו זאת בעילגות, וכמה מהמגישים באולפן הפנו למרואיינים שאלות שראוי היה שלא יישאלו. השאלה הבנאלית שחזרה אצל רבים שנתקלו במרואיין שחווה התקפת טילים הייתה "מה הרגשתך?". איזו תשובה יכול להשיב מי שכמה דקות קודם לכן חרבו עליו ביתו ועולמו? לאיזו תשובה ציפו השואלים?
אני זוכר שבשאלה הזאת בדיוק עסקו בלימודי תורת הראיון ושכבר אז הזהירו אותנו שאסור לשאול אותה בראיון עיתונאי. מורי ורבי בעבודת השידור, גדעון לב־ארי ז"ל, אמר לי פעם שניתן לגלות מהי רמתו של המראיין על פי השאלות שהוא שואל. אם תיתקלו במראיין שמפנה שאלות אוויליות למרואיין באולפן או בשטח, תוכלו לזהות בקלות לא רק מהי רמתו המקצועית, אלא גם כמה הוא אינטליגנטי. בעניין הזה אי אפשר לפספס.
מת מפצעיו
מגישת חברת החדשות של ערוץ 12 בישרה בשידור במוצאי החג שיגאל יהושע ז"ל שנפצע במהומות בלוד, נפטר מפצעיו. אם יהושע נפטר מפצעיו, הרי שהוא החלים מפציעתו. המינוח הנכון הוא מת מפצעיו. "נפטר" הוא קיצורו של הביטוי "נפטר מהעולם", שמופיע בתלמוד הבבלי. יש מי שמפרשים את הביטוי כפטירתו של אדם מעול מצוות, ומשתמשים בו רק לגבי יהודים. אומנם עורכי חדשות רבים נרתעים מהשימוש במילה "מת", אך ראוי ונכון לומר בפשטות - מת מפצעיו.