1. יצחק בוז'י הרצוג או מרים פרץ, רק אחד מהשניים יזכה להיכנס לבית ברחוב הנשיא בירושלים. אני קיוויתי לראות בבית הנשיא את פרופ' שמעון שטרית, פרופסור אמריטוס בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, שהיה חבר כנסת ושר בממשלות ישראל. דרכו לבית הנשיא לא צלחה, אולי משום שהוא נמצא מחוץ למערכת הפוליטית, והוא לא פיזר הבטחות כיצד ינהג אם ייבחר לתפקיד. פרופ' שטרית, איש הגון וישר דרך, מכיר את הפוליטיקה מקרוב, ולכן הוא לא הופתע לגלות שמי שהבטיחו לו תמיכה נסוגו מהבטחתם, והעדיפו שבחירת הנשיא תוכתב להם על ידי ראשי המפלגות, במקום שהדברים יתנהלו על פי צו מצפונם.

עכשיו נותרו כאמור שניים על המגרש. מרים פרץ היא אשת חינוך ששניים מבניה, שהיו קציני צה"ל, נהרגו בקרב בעת שירותם הצבאי. היא כלת פרס ישראל למפעל חיים לשנת 2018, שניתן לה על כך שפעלה לחיזוק הרוח היהודית־ ישראלית. היא נולדה בקזבלנקה שבמרוקו, וכשעלתה לישראל היא התגוררה במעברת חצרים שבבאר שבע. היא בעלת תואר ראשון בספרות ובהיסטוריה, ויש לה את כל התכונות האישיות והנתונים להיות הנשיאה ה־11 של ישראל.

להערכתי, פרץ כנראה לא תזכה בתפקיד, ולא תהיה הנשיאה הבאה שלנו. היא לא פוליטיקאית, והמערכת הפוליטית לא תצא נשכרת ממינויה לנשיאת המדינה. לא כמו במקרה של הרצוג, שיפנה את תפקיד יו"ר הסוכנות היהודית ובכך יאפשר לכמה פוליטיקאים לבחוש כדי שמי ממקורביהם יזכה בתפקיד החשוב - לפרץ אין נכסים פוליטיים שהיא יכולה להשאיר לאף אחד.

להערכתי, הרצוג יהיה הנשיא הבא. הוא בא ממשפחת רבנים מוכרת, מה שמבטיח לו דלת פתוחה ולב פתוח אצל ראשי הסיעות הדתיות והעסקנים החרדים. הרצוג קרוי על שם סבו, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שהיה הרב הראשי לישראל. הפרט הזה כנראה לא נעלם מעיניהם של ראשי הרשימות הדתיות והחרדיות. אין להרצוג צורך בייחוס טוב יותר כדי לזכות בתפקיד שאליו הוא נושא את עיניו.

2.  משפחת גולדין פנתה בערב שבו הוחלט על הפסקת האש אל ראש הממשלה, וביקשה לדעת אם השבת הבנים הביתה כלולה בהסכם הפסקת האש שאישר הקבינט. לבי יוצא אל בני המשפחות שאינן יכולות להשתטח על קברי יקיריהן. כיוון שהפסקת האש לא הושגה בדרך של הסכם, לא ניתן היה כנראה להציג תנאים לחמאס. בקרוב יתחילו לדבר על שיקום הרצועה, אסור להעביר לעזה כספים ממדינות המפרץ וגם לא שק מלט אחד בלי שהבנים יחזרו הביתה.

3.  מכירים את המשפט: "צריך לדעת למי להיוולד"? מערכת הביטחון נתנה בימי מבצע "שומר החומות" לתושבי היישובים הסמוכים לגבול הרצועה את התחושה שצריך לדעת איפה לא לגור. מי שבחרו להתגורר, למשל, במושב אוהד במערב הנגב הצפוני דרומית לאופקים, או במבקיעים, מושב שנמצא דרומית לאשקלון, לא האמינו שמערכת הביטחון תפקיר אותם. שני המושבים שבדרום, אשר רחוקים מגבול הרצועה מרחק של 7.8 קילומטרים, אינם זכאים למיגון בתיהם על חשבון המדינה. מתברר שעל פי הקריטריונים לקבלת מיגון, המרחק מגבול הרצועה צריך להיות לא יותר משבעה קילומטרים, אבל מה לעשות ששני היישובים חורגים מהקריטריונים ב־800 מטר.

25 המשפחות שעברו במסגרת ההתנתקות להתגורר במושב מבקיעים מפאת שדה, יישוב קהילתי שבו הם התגוררו בגוש קטיף, לא העלו על דעתן שכך יתנהלו חייהן בהמשך. אחרי שהושגה הפסקת אש עם חמאס, ספק גדול אם משרד הביטחון יפעל כדי לבנות בשני היישובים חדרים ממוגנים. השאלה היא כמה זמן תימשך הפסקת האש, ומתי יעמדו שוב מי שבחרו לגור על גבול הרצועה בפני מצוקה בלתי אפשרית.