אפשר לומר שאם מתאמצים, אפשר למצוא בכל דבר רע גם משהו טוב או אולי זיק של משהו טוב. כך אפשר גם למצוא בשרשרת האירועים שכללה את המהומות בהר הבית, הלהבות בשייח' ג'ראח, סיבוב הלחימה עם חמאס, והפרעות שהתרחשו בערים המשותפות - משהו שעורר אותנו מרבצנו והוכיח לכולנו עד כמה המציאות שונה ממה שהערכנו עד היום.

אם לא היינו מתעוררים היום לנוכח מה שהתרחש מתחת לקרקע החברה הישראלית, ההתפרצות הבאה עלולה הייתה להיות הרבה יותר חמורה וטראומטית ממה שחווינו עד היום. וכשמתייצבים בפני מציאות חדשה, חובה על רשויות המדינה להסיק את המסקנות הנכונות ולדעת להתמודד עם בעיות שלא היינו מודעים להן מספיק עד היום.

ובחזית המלחמה היום, בנוסף לארגונים האחרים המחויבים בשמירה על ביטחון הציבור, ניצבת באופן בולט משטרת ישראל. המשטרה ניצבת כיום בפני אתגרים לאומיים בעלי חשיבות עליונה, שאינם נופלים מהאתגרים שעמם מתמודד צה"ל. מאז קום המדינה זלזלנו בחשיבותו של משרד המשטרה. לאט־לאט הוא חוזק מול התפתחויות אלימות בחברה או במשחקי הספורט ההמוניים, אבל לא חוזק די לצורך התמודדות שקריטית לעתיד המדינה.

לא מצופה ממשטרת ישראל לפתור את כלל הבעיות בתחום יחסי האמון והדו־קיום בישראל של האוכלוסייה היהודית עם האוכלוסייה הערבית. אבל היא כן אחראית על שמירה, על הסדר הציבורי ועל ההגנה מפני מפירי החוק. אנו יכולים להסכים להפגנות, לביקורת נוקבת פרי חופש הביטוי, אבל אין אנו יכולים להסכים לביצוע עבירות פליליות במסגרת של מחאה כנגד מדיניות הממשלה או החברה בישראל. פגיעה מכוונת ברכוש, זריקת אבנים, זריקת בקבוקי תבערה ופגיעה בגוף האדם מהוות עבירה פלילית.

אנו חייבים להציב קו גבול ברור. כל מי שמבצע עבירה פלילית במסגרת של מהומות או מחאות - חייבים להעמידו לדין כעבריין פלילי עם מלוא חומרת הענישה המוטלת על עבריינים שהורשעו בעבירות של תקיפת אדם או השחתת רכוש. הזהות האתנית אסור שתשנה דבר, ובתי המשפט אסור שיסטו מגישה זו.

ברשימתו האחרונה ב"מעריב עסקים" (21 במאי), אלי ציפורי פירט את היקף התקציבים וכוח האדם העומד לרשות משטרת ישראל. הוא ציין שתקציב משטרת ישראל עלה מ־7.5 מיליארד שקלים בשנת 2011 ל־13.5 מיליארד שקלים בשנת 2020. כן גדל משנת 2012 כוח האדם ב־18%.

האתגרים העומדים בפני משטרת ישראל הם אדירים. הראשון, לחזק את הביטחון האישי במדינה פנימה ולהוריד את מפלס עבירות הרכוש; השני, להחזיר למדינת ישראל את דרום המדינה ולמנוע את המשך ההתיישבות הבלתי חוקית בערבות הנגב; השלישי, להציב מחסום בפני ביצוע עבירות פליליות כחלק ממהומות מחאה; והרביעי, לנקות את המגזר הערבי משפע כלי הנשק.

שוטרים בדרך כלל לא מסיירים בתוך ערי הארץ. הם לא מספיק בשטח. הם מצויים בצפיפות גדולה במשרדים כשהם ממלאים ללא הרף טפסים למיניהם. זה חייב להשתנות. נחוץ להוציא את כוח האדם מהמשרדים והאדמיניסטרציה אל השטח ולהכשיר יחידות מיוחדות שיכולות להגיע לכל מקום בישראל מבלי חשש.

משטרת ישראל, במידה רבה, איבדה את כוח ההרתעה, וזה מצב מסוכן; שכן ככל שכוח ההרתעה נחלש, האלימות, העימותים והחוצפה מול כוחות המשטרה עולים, והצורך לשמור על הסדר והביטחון מחייב אמצעים חריפים יותר. אין להתעלם מכך שמה שתורם תרומה שלילית להיחלשות כוח ההרתעה אלה המערכות הנוספות בתחום אכיפת החוק שאינן מגבות תמיד את עבודת המשטרה, בעיקר הפרקליטות ובתי המשפט. בהשגת מטרות לאומיות בעלות חשיבות חייבים להיות הרמוניה ושיתוף פעולה.

שוטר המתייצב מול פורעים - אסור שיצטרך לספוג פעולות עימות ואיבה המפריעות לו בביצוע עבודתו. הוא לא יכול להיות סלחני. אלה שאינם בקו החזית צריכים להפנים ולהבין טוב יותר מה המשמעות של עימות פיזי ואישי עם קבוצת פורעים משליכי אבנים ובקבוקי תבערה. זוהי סיטואציה המחייבת כוחות נפשיים ברמה גבוהה.

השוטר צריך שתהיה לו יכולת מלאה להגן על עצמו ולהגיב בחומרה על ביצוע עבירות פליליות; ויש גבול למידת ההתאפקות שמותר לנו לדרוש משוטרות ושוטרי ישראל. המציאות שנחשפה לאחרונה מחייבת ביצועה של רפורמה מקיפה ויסודית במבנה ובעבודת המשרד לביטחון פנים.