מדינת ישראל נכנעה לפרוטקשן של אינטרסנטים, לאו דווקא ערבים 

איך דברים מתגלגלים מהחוק "לצמצום השימוש במזומן התשע"ח 2018" - שנכנס לתוקף ב־1 בחודש ינואר 2019 - ועד למאורעות תשפ"א וההתכתשות וההרס ביפו? החוק למלחמה בהון השחור בא לעשות צדק עם משלמי המסים וקופת המדינה. הוא נועד להטיל את נטל המס הקיים על כלל האוכלוסייה, שווה ככל האפשר, אבל נגיף הקורונה גרם לשיבושים מכוערים.

כיום נטל המס וחוקי המס לפי חוקי ותקנות מדינת ישראל בתחום המסים מופעלים באופן לא שווה ולא הגון. ישנן שכבות ואוכלוסייה של אנשים ועסקים, שרובכם מכירים אישית (או ממקור שני לכל היותר), שפועלים עסקית וכלכלית אך לא מדווחים על הכנסתם כחוק או פועלים עם דיווח חלקי לקוי. מבחינה משקית הם פועלים בשולי החברה כאילו הם במדינה אחרת, מקבילה למהלך העסקים הנורמטיבי בישראל. רוב הציבור, כמעט כולו, נחשף לתופעה המבישה של בעלי מקצוע לתיקון וטיפול בתקלות בציוד הביתי, מערכות מים, תיקוני מערכת החשמל, אזעקה, גינון, מערכות השקיה, הובלה, תיקון ריהוט, ניקיון, סיתות, סיוד, ריצוף והתקנת מיזוג אוויר. חלק גדול של בעלי מקצוע אלה שואל: עם קבלה? בלי קבלה? ומזה הם גוזרים את עלות השירות או העבודה, עם מע"מ? ללא מע"מ? החוק אינו מכיר בכל הקומבינות שתושבי ישראל פיתחו עם השנים.

בגין תקבולים לשירות או עבודה חייבים לפי החוק להוציא חשבונית מס או קבלה, לפי העניין, עם ציון סוג השירות והעבודה, תאריך, עבור מי וצורת התשלום והיקפו. אבל יש תופעות של הון שחור וגלגולו גם בעסקים גדולים ובפעילות משקית רחבה, כמו - ובעיקר - בענף הבנייה, שם זקוקים ומשוועים לכוח עבודה ולחומרים, ולא תמיד נותן השירות רוצה שידווחו על פעילותו. הוא מוכן לקבל "יומית נטו ליד".

דרישה זו היא הבעיה של מקבל השירות: כיצד לדווח על ההוצאה הזו ולנכותה במסגרת הדיווח לשלטונות מס הכנסה ומע"מ? נניח שצריך לקנות זיפזיף, הוא החול הדרוש לבנייה, גם מכנופיות העוסקות בכרייה של החול (חלקה חוקית ואפשר שמרביתה לא חוקית). מערכות שלמונים עוברות מיד ליד, במקרים רבים ללא דיווח כחוק, מה שמכביד על היזם או הקבלן הנאלץ להעלות את מחירי הבתים והדירות כדי לפצות עצמו על כי אינו יכול לנכות הוצאות ותשומות מסוימות בפעילותו. נוסף על כך, ניתנו תשלומים לא מדווחים או מדווחים חלקית במסגרת "שמירה" על האתר, שהיא מילה מכובסת לפרוטקשן.

כך ישראל התנהלה בידיעת השלטונות שהעלימו עין: אין להם כוח להתמודד עם האוכלוסייה הלא נורמטיבית. החיים הנעימים של מעלימי המסים נמשכו לאורך שנים, עם הפרעה קלה בלבד פה ושם של השלטונות. ההון השחור בישראל מוערך בין 13% ועד 19%, לפי הערכה של Medina and Schneider מ־2018, שעליה סמך ה־OECD את ידו.

להתעשר בלי להרשים?

לפני כמה שנים נוצר לחץ בינלאומי, בהנהגת ארה"ב, לפעול להפחתת היקף ההון השחור בכל מדינה בעולם וגם להפחתת ההון השחור המטייל ועובר בין מדינות. ישראל נענתה לאתגר. לא הייתה לה ממש ברירה בגלל הלחץ הבינלאומי. ישראל הקימה בשנת 2002 את הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור מכוח חוק איסור הלבנת הון, התש"ס, 2000. הוספת המילה "טרור" תרמה לכוח, לחיוניות ולסקס אפיל של הרשות החדשה. עם שני חוקים - צמצום השימוש במזומן ואיסור הלבנת הון - היינו צריכים להגיע להישגים במניעת דליפה של לפחות 4 מיליארד שקל בשבוע מהכנסות המדינה לכיסם של עברייני מס. השאלה היא איך במדינת ישראל, מדינת הייטק מובילה בעולם, לא מצליחים לבער את תופעת העלמות המס.

נשאלת השאלה מהי הבעיה לעשות חיתוכים בין הכנסות להוצאות של ציבור מעלימי המסים או רוכשי הנכסים, נסיעות הפאר לחו"ל, בזבוז על אירועים נוצצים ורכישות פרטי יוקרה? חיתוך פעילות בין בני משפחה, הורים לילדיהם, אנשי עסקים להוריהם וילדיהם? הרי לא קשה להבין כי מי שמצהיר על הכנסה של 10,000 שקל בחודש לתא משפחתי ונוסע ברכב פאר הרשום על שמה של אמו הזקנה הוא מעלים מס. פעם היה צריך לחפש בנרות הנתונים כדי לשים יד על מעלימי המסים, היום אפשר להתחקות אחרי המעלימים בהצצה בפייסבוק, באינסטגרם ובשאר הרשתות החברתיות.

שכן מה הטעם להתעשר ולא לשלם מסים מבלי להרשים? הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח, ארגון המדינות המפותחות, הוא ה־OECD, כועס על ישראל. הוא מצא כי בישראל שלטונות המס מוציאות פחות מ־5% על תעשיית המידע (IT), כלומר מחשבים, כוח חישובי וניתוח הפעילות המשקית של מערכת המס. זאת, לעומת ממוצע של 10% במדינות הארגון. ארה"ב מוציאה קרוב ל־15% על מערכות ותוכנות מחשוב חכמות מכלל הוצאת רשויות המס. קנדה כ־13%, גרמניה, נורווגיה, אוסטריה והולנד יותר מ־15%, ואילו שוודיה, אוסטרליה, דנמרק ופינלנד - יותר מ־20%. הסנדלר הגאון המצוי בפסגת תעשיית ההייטק, עם השיעור הגבוה ביותר בעולם במחקר ופיתוח מכלל התוצר, היא ישראל ההולכת יחפה. האין זו בושה? היכן משרד האוצר ורשות המסים? ישנים בעמידה. לא הגיע הזמן להכניס למערכות המעקב אחרי המעלימים גם את הערבית, היידיש והרוסית? ההחזר על ההשקעה גבוה, הרי מדובר על יותר מ־4 מיליארד שקל בשבוע.

לשכבה השלטת הפריבילגית בישראל יש הטבות. ארגון ה־OECD דורש מישראל בדוח משנת 2020 כי נוסף להגדלת ההוצאה בתחום תעשיית המידע, הדיגיטציה העמוקה, עליה לבטל מיד את הפטור שיש לעולים ולתושבים חוזרים מדיווח במשך עשר שנים על הכנסותיהם ונכסיהם בחו"ל, לדרוש מכל מי שמשכיר דירות לדווח על הכנסותיו באופן שוטף וכן לבטל את הפטור החודשי מהכנסה של השכרת דירה של עד 5,100 שקל בחודש. הארגון אומר לישראל במפורש כי אחד הסקטורים שבו ישנם שיעורי העלמות מס גבוהים הוא ענף הבנייה.

ישראל הסכימה להחליף מידע פיננסי באופן אוטומטי עם מדינות העולם על טרנזקציות בינלאומיות של תושביה ושל אחרים בישראל, לפי the Automatic Exchange of Information (AEOI) under the OECD’s Common Reporting Standard. בשנת 2018 החליפה ישראל מידע עם 70 מדינות, לאחר שבשנת 2017 החליפה עם 53 בלבד. מה שישראל אינה מצליחה לעשות הוא להביא לשיתוף פעולה בין הרשויות בתוך הארץ, במידע על טרנזקציות כספיות והוניות. הכל טוב ויפה למי שבכלל עושה טרנזקציות או מדווח או שיש לו חשבון בנק. ל־13% מהערבים אין בכלל חשבון בנק. ל־1% מהיהודים אין חשבון בנק. גם אם השלטונות ינסו להתחקות אחריהם באמצעות מעקב על חשבונות בנק, יהיה להם קשה.

אין מענקים בשחור

בשנת 2020 היה אירוע שקורה אחת למאה שנה, מגיפה של ממש. נגיף הקורונה התפשט ואיים לפגוע בכל חלקה טובה, לא רק בבריאות האנשים אלא גם בעסקים. הממשלה הייתה נדיבה מאוד. היא העניקה כספים, כמו במדינות אחרות, הן לפרטים והן לעסקים. מענק וסיוע לעסקים ועצמאים עם התחייבות של 45.8 מיליארד שקל לשנים 2020־2021, מזה כבר בוצע בהתחייבויות ומזומן 36.4 מיליארד שקל. מתוך הסכום הזה, 1.3 מיליארד שקל הם מענק לעסקים שנפגעו באופן משמעותי בשנת 2020, דרך מנגנון רשות המסים. נוסף לכך, התשלום בפועל לעובדים בגין חל"ת עומד על סך של 11.9 מיליארד שקל.

בזמן הקורונה קמה קול זעקה על עסקים שיתמוטטו בתוך שבועות מספר ללא עזרה של הממשלה. בהגדרה, מי שמתמוטט בתוך שבועות ספורים בגלל סגר הוא מלכתחילה אינו עסק יציב בר־קיימא, אלא עסק חי־מת, "זומבי" כפי שכתבנו כאן לפני כמה שבועות, כשדנו בסוגיה. פה טמונה מלכודת: מי שהעלים מסים לאורך שנים ולאורך עשרות שנים, הוא ובניו ובני משפחתו היו מתחת לרדאר של שלטונות המס, שלא העזו להיכנס לכפרים מסוימים או לעיירות מסוימות או לשכונות מסוימות בערים המתאפיינות בהעלמת מסים. אלה לא יכלו לקבל פיצוי בהגדרה.

פשוט: שנים נהנית, לא דיווחת. עכשיו - לא קיבלת. ישנן שכונות שבהן זוגות משתכרים אלפי שקלים בחודש, בטח פחות מ־10,000 שקל בחודש. וראה זה פלא, כל הילדים זוכים להיכנס לדירה משלהם עם הנישואים, באמצעות קומבינות של "תרומות", "צדקה", "גמ"ח" - ואולי כסף שחור שנצבר מפעילות עסקית שחורה הנעשית בבתים ולא בחנויות ברחוב הראשי. זאת ועוד: מי שלא דיווח על הכנסות מפעילות עסקית בכפרים מסוימים, שאליהם פקידי המס נכנסים רק בליווי כוח משטרה, נוסע בכלי רכב חדשים ומפוארים כתוצאה מפעילות תת־קרקעית, לא יכול היה לקבל פיצוי בשנת הקורונה, כי פיצויי השלטונות ניתנו לפי דיווחים לרשויות המס בשנים הקודמות, לפחות משנת 2018.

החוק להגבלת השימוש במזומן קבע כי אפשר לשלם במזומן בין שני בתי עסק עד לסכום של 11,000 שקל לעסקה. בין פרטים, כאשר שני הצדדים אינם עסקים, עד לסכום של 50,000 שקל. שכר אפשר לקבל במזומן עד 11,000 שקל. הלוואה, שאינה בנקאית עד 11,000 שקל. אפשר לקבל מתנות, אבל זה מוגבל עד 50,000 שקל במזומן, יותר מזה חייב להיות באמצעות המחאה או העברה בנקאית. למעשה השלטונות הודיעו כי ה"בוכטות" או ה"סטיפות" - ערימות של שטרי כסף - אסורות להעברה מיד אחת לרעותה. זוהי עבירה על החוק כאשר מדובר בסכומים חורגים. עוד אסרו השלטונות למעשה על "הדפסת כסף" של עסקים ופרטים שנמשכה ללא הפרעה לאורך שנים. בעל עסק, או גם פרטים, נתנו במשך שנים צ'קים דחויים, לעתים בסכומים שמנים, שלא נפדו לאורך חודשים.

המחאה תקפה לשישה חודשים. אבל גם לאחר שישה חודשים חייב בעל החוב בתשלום חובו עד שבע שנים מהתאריך הרשום על הצ'ק. אם ההמחאה מוסבת, אפשר לדרוש את התשלום עד שנתיים מהתאריך המקורי. לא זו בלבד, על הבנקים נאסר לפדות המחאות, במסגרת החוק לצמצום השימוש במזומן, אם שם הנפרע לא נקוב כדבעי, ולא יפרע הבנק המחאה בסכום העולה על 10,000 שקל אם הוסב יותר מפעם אחת, ואסור לפדות אם שם המסב ושם והנסב, כולל מספרי זהות, לא רשומים. החוק החריג לתקופה של שלוש שנים עסקאות עם תושבי הרשות הפלסטינית, אבל בעסקאות מעל 50,000 שקל עם תושב הרשות צריך לדווח לרשות למניעת הלבנת הון ומימון טרור.

מה קרה? בלי פיצוי המדינה בגין נגיף הקורונה למי שלא דיווח אמת לשלטונות במשך שנים, הסגירה של עסקים והמסחר וסגר בתקופת הקורונה, הקושי להסב המחאות כבעבר והאיסור לעשות עסקאות בסכומים גדולים במזומן - כל הגורמים האלה הכניסו חלקים מסוימים בסקטור הערבי למצב בלתי נסבל: אין כסף, אין עסק, אין פרנסה, חייבים לקיים במינימום את העסק או את המשפחה. מי שנכנס לחלל שנוצר, לוואקום של המחסור האדיר בכסף, היו בעלי הון שיודעים את רזי הכסף ונתנו הלוואות בריבית נשך למוחלשים, שזה מקרוב הגיעו למצב קטסטרופלי ונטלו הלוואה מתוך תקווה שיוכלו לעמוד בתשלומים שהתחייבו להם בגין הלוואות שנטלו. אם לא יעמדו בהתחייבויות הכספיות, ייפגע רכושם, ואולי תילקח מהם חלקת האדמה שאבותיהם החזיקו במשך דורות. מי שלא שילם קיבל אזהרה, מי שלא הבין רמזים נשלחו לביתו קליעי רובים.

תחרות בין מלווים הגבירה את הפשע, פגיעה בלווים הגבירה את התגובה של כל משפחת המלווה מול הנוגסים ששלחו צעירים חמושים חסרי פחד. השלטונות התעלמו. באו ימי הקיץ הלוהט, הרעב במשך היום בתקופת הרמדאן העיק, בייחוד על מי שלא היה בידו להוציא כסף בזמן החג. חימום הזירה בידי החמאס מרצועת עזה, בתואנת שווא על המצב בירושלים והפער במצוקה לעומת היהודים השבעים שרובם זכו לפיצויים, רק הגביר התסכול. כך נשק שנאסף למלחמה בין הכנופיות הופנה הפעם נגד היהודים, בעיקר בערים המעורבות. כך פרצו מאורעות תשפ"א בחודש מאי ביפו, בדיוק 100 שנה אחרי מאורעות תרפ"א - אף הם בחודש מאי - שפרצו באותו המקום. אותה יפו, בת לפחות 3,500 שנה, שהייתה נמל חשוב בממלכת החשמונאים, 143 שנה לפנה"ס.