שמו נאסר לפרסום על ידי הצנזורה ובתי המשפט, אבל ברשתות החברתיות כולם יודעים את שמו של הקצין הצעיר, שלפני תשעה חודשים נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. גם בני משפחתו לא עודכנו מיד על מעצרו.
הוא נכלא בכלא צבאי ליד בית ליד, ובחסות צו איסור פרסום נמנע מבני משפחתו ומהציבור לדעת במה נאשם הקצין שנמצא ללא רוח חיים בתאו. מה שהותר לפרסום הוא שקצין המודיעין לא הואשם בריגול, בבגידה או במגע עם סוכן זר.
על הסיבות שהביאו למאסרו ולאישום נגדו עדיין מוטל איפול. המשמעות היא שמה שאתם לא יכולים לקרוא באמצעי התקשורת הממוסדים, שכפופים לחוקי הצנזורה, תוכלו לקרוא ברשתות החברתיות שבהן החוק לא נאכף.
בעידן רב־ערוצי שבו ידיעות שנאסרות לפרסום בישראל מתפרסמות בעולם, גם כאשר הן נאסרות להעתקה על ידי הצנזורה ומערכת המשפט בישראל, קשה עד בלתי אפשרי למנוע פרסום.
המסקנה המתבקשת היא שהצנזורה ומערכת המשפט חייבות להתאים את עצמן לעידן החדש, אבל נראה שיש מי שלא הפנימו עדיין שלא ניתן לעצור פרסומים ובוודאי שלא לאורך זמן, למרות שידה של המערכת עדיין קלה כשמדובר בהוצאת צווי איסור פרסום.
את הסיבות שהביאו למעצרו של הקצין הצעיר לא נדע כנראה לעולם. מה שאנחנו יודעים הוא שבלילה בין 16 ל־17 במאי הוא נמצא בבסיס צבאי במרכז הארץ במצב רפואי קשה. הוא פונה לבית חולים לקבלת טיפול, שם נקבע מותו, וזמן קצר אחר כך נמסרה הודעה למשפחתו.
כל הדיונים שנוגעים לקצין התנהלו ומתנהלים בדלתיים סגורות, ויש לגביהם צו איסור פרסום גורף, כמו גם על הנסיבות שבהן מצא הקצין את מותו. מי שפרץ את מעטה החשאיות הוא בלוגר אמריקאי ממוצא יהודי, שפרסם בבלוג שברשותו את מה שלטענתו הוא שמו של הקצין שפרסום שמו נאסר בישראל.
זאת לא הפעם הראשונה שיש מי שמביאים לידיעת הבלוגר השנוי במחלוקת פרטים כמוסים שהצנזורה בישראל אוסרת את פרסומם. זה קרה בעבר בפרשת מעצרה של העיתונאית ענת קם, שנעצרה בחשד להדלפת מסמכים מסווגים לכתב "הארץ" אורי בלאו, וזה קרה כשאותו בלוגר פרסם את דבר מעצרו של ד"ר אמיר מחו'ל, פעיל ערבי ישראלי שהורשע לאחר מכן בריגול נגד ישראל.
בעברו חשף הבלוגר גם את שמו של "קפטן גורג'", מי שהיה חוקר השבויים של מוסטפה דיראני, שטען שקפטן ג'ורג' התעלל בו מינית. הבלוגר, תושב סיאטל שבארצות הברית, הביא בעבר לכך שצווי איסור פרסום שחשף בבלוג האמריקאי שברשותו - הוסרו או בוטלו זמן קצר לאחר הוצאתם, אולי משום שלצנזורה הצבאית ולרשויות הביטחון ברור שאין דרך להתמודד עם פרסום שאסור על פי חוק בישראל, אבל מותר בהחלט בחו"ל.
ברשתות החברתיות בישראל, שלא נמצאות בפיקוח הצנזורה הצבאית, מתפרסמת אינפורמציה כוזבת, במסווה של מידע בדוק ואמין, שלא היה ולא נברא.
בפברואר 2013 פורסמה בישראל פרשה שנקשרה בשמו של בן זיגייר, ששירת במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. זיגייר נעצר בחשד לפגיעה בביטחון המדינה ונכלא בכלא איילון. הוא שם קץ לחייו במהלך מאסרו, ובאותה עת גם מעצרו וגם דבר מותו נאסרו לפרסום.
באותה תקופה שימשתי מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון וזומנתי כמו עורכי עיתונים ואתרים לפגישה עם ראש המוסד, שביקש למנוע את פרסומה של הפרשה. ראש המוסד פירט לפנינו את הסיבות לבקשתו וביקש שנעצור את הפרסום.
אף לא אחד מהעורכים הראשיים הסכים להיענות לבקשה, מה גם שרשת טלוויזיה אוסטרלית פרסמה באותה תקופה תחקיר שעסק במוצאו של זיגייר ובקורות חייו.
יממה לאחר שאמצעי התקשורת בישראל פרסמו את הפרשה, החליטו בצנזורה ובמערכת הביטחון להסיר חלקים מצו איסור הפרסום שהוצא על הפרשה. שני המקרים דומים, אלא שהפעם לא התבקשו אמצעי התקשורת להסכים לגנוז את הסיפור.