לכאורה היה הרבה זמן לקרוא כשהיינו תקועים בבית במהלך שנת הקורונה, אבל מספר הכותרים שיצאו לאור בישראל ב־2020 צנח בשיעור דרמטי של למעלה מ־20%. החנויות היו סגורות, אז רוב הוצאות הספרים דחו את הוצאתם של ספרים רבים שהיו אמורים להגיע למדפים. אנשים אומנם קנו ספרים, אבל בעיקר באינטרנט, או שהורידו ספרים דיגיטליים ומוקלטים. עם הספר או לא - על דבר אחד קשה להתווכח: שוק הספרים לא בדיוק פרח השנה.

אבל השאלה היא איך אמורים לבחון את שוק הספרים - האם במספרים ובכמויות כפי שהתרגלנו לעשות, או בפרמטרים לגמרי אחרים? העולם משתנה בקצב מהיר, ואיתו גם עולם הספרים הוותיק. זה לא שאנחנו מבלים פחות זמן בקריאה, אנחנו דווקא קוראים המון, אבל בעיקר וואטסאפים, מיילים, פוסטים וציוצים.שם גם נמצאת התהילה, שם מוגדרת ה״הצלחה״, שם מבלים הסלבס, שם צומחים ה״משפיענים״.

דעתנו מוסחת יותר מתמיד על ידי גורמים שמעוניינים בזמן ובתשומת הלב שלנו ומציקים ללא הרף, בין אם ממניעים פוליטיים או מסחריים. במציאות התזזיתית של 2021 קשה מתמיד לשלב בשגרה היומיומית הרגל שדורש לשבת שעה ביום, להתנתק מהכל ופשוט לקרוא ספר. במיוחד אצל אנשים צעירים.

גם השוק מתארגן בהתאם לתזזיתיות - כשספר מצליח, מיד מופעל לחץ לייצר אדפטציה מהירה לטלוויזיה או לבמה, ולתקתק בזריזות ספר חדש שירכוב על גלי התהילה. העיקר הוא למצות את המותג ולהפיק ממנו כמה שיותר כסף. אבל ספרים הם בכל זאת ז׳אנר אחר. קשה לייצר ספר טוב, מושקע, עמוק ומשמעותי כשעובדים כמו פס ייצור במפעל.

נדמה שהיכולת לייצר ספרות טובה רק גדלה - הרי הקלות שבה ניתן להפיק ספר בהוצאה עצמית מאפשרת כמעט לכל אחד להגשים את החלום הזה. אבל הכמות אינה ערובה לאיכות, וככל שהכמות גדלה - לאדם הממוצע אין יכולת לסנן, לדעת מה באמת טוב ומהו רק תוצר של יחסי ציבור מוצלחים ותו לא. זה נכון בכל העולם, אבל במיוחד בישראל. את רשימות רבי־המכר ממלאים בשנים האחרונות בעיקר כותרים מתורגמים, לא ספרות עברית מקומית שהופכת פחות ופחות משתלמת ככל שעובר הזמן. למי שניחן בכישרון וברצון להשקיע ולפתח אותו - יותר משתלם לייצר תוכן אחר. וכן, תמיד רצוי לזכור שכשאנשים קונים הרבה ספרים במבצעי "ארבעה במאה", הם לא בהכרח קוראים יותר.

אז איך אפשר לדעת אם תחום הספרות מתפתח ומתרחב, או שמא הוא דווקא ברגרסיה עצומה? המספרים לא נותנים את כל התשובות. קריאה של ספר לא מתמצה ברייטינג בדומה לצריכת תוכן בידורי, היא חוויה עם עומק אחר. היא מאפשרת רפלקסיביות. היא מאפשרת להרהר, בניגוד לז׳אנרים הכתובים החדשים שמעודדים בעיקר תגובה אימפולסיבית ללא מחשבה בכלל. עם כל הכבוד לקצב החיים הגובר, להפרעות הקשב המתרבות ולמשפיעני הרשת והלייקים, לכתיבה של ספר דרוש זמן, לקריאה שלו דרוש סטייט־אוף־מיינד שונה, ובתוך ים ערוצי התקשורת והנטפליקס והטיקטוק, אם באמת רוצים למצות את יתרונות הקריאה - ההתייחסות לספרים צריכה להיות מוגדרת כשונה מהשאר.

זה תלוי בחינוך ובנורמות שכולנו נסגל. תלוי במשרד התרבות, בהוצאות הספרים, בהתארגנויות הפרטיות סביב ספרות, ובעיקר במשרד החינוך ובמורים. יש הרבה שינויים שמושכים את הקריאה לכיוונים חדשים ולשטחיות, גם אם לא במודעות או בכוונה תחילה. אבל נכון להיום אין מספיק גורמים שמושכים את הקריאה למקום החיובי, האיכותי והייחודי שלה. 

הכותבת היא מחברת הספרים ״כפיות״, ״רומן למתחילים״, ״געגועים למקס״ ו״האלים החדשים״