1 בעייתה המובנית של ממשלת רק לא ביבי היא שזרעי חורבנה טמונים בה מעצם הקמתה. ממשלה שהדבק היחידי שמחבר את חבריה הוא הרצון לראות את שער הבית ברחוב בלפור נפתח בפני מכונית, מלאה או ריקה, שממנה יוצא מי שאינו עונה לשם בנימין נתניהו. כפועל יוצא, מרגע שזה יקרה היא תאבד את הטעם לקיומה.

ג'וזף הלר היה נדלק על הסיטואציה. היא הייתה מזכירה לו את יצירת חייו, "מלכוד 22", פרדוקס ההופך סיטואציה לבלתי אפשרית. כמו לשכנע את הבנק שאינך זקוק להלוואה כתנאי להענקתה. בספרו של הלר זו הייתה התעקשות פסיכיאטר צבאי להעניק אישור שפיות לטייס לצאת למשימת התאבדות, רק בתנאי שיסרב לצאת אליה. אם יסכים הוא לא שפוי ולא יקבל אישור, אם יסרב יוכר כשפוי ויוכל לקבל את האישור.

ביום שלישי הבא ישראל תהיה קרוב לוודאי בעידן אחר. מי שחושב שלא יהיו לכך השלכות פוליטיות, ספק אם היו מתירים לו להטיס מטוס במלחמת העולם השנייה. אמחיש זאת בסיפור קצר מאוד: מתפרץ אדם למרפאת שיניים, צורח ומתפתל בכאבי תופת. הרופא לא מבזבז שנייה ועוקר לו את השן הכואבת. הכאב חולף. כמה? שואל האיש. 10% ממה שהיית מוכן לשלם לפני חמש דקות, ענה הרופא. השן הכואבת היא כמובן נתניהו. והשאלה היא אם בנט וסער יוכלו להתקיים פוליטית מה־10% שגוש השמאל וכותבי הטורים ב"הארץ" יהיו מוכנים לשלם להם אחרי שיחלוף הכאב.

2 חרף הקמת ממשלת 61, הגיע הזמן לקעקע את המנטרה הכוזבת "הציבור בחר בכנסת שבה היה רוב למתנגדי נתניהו". זוהי אמירה שקרית, שדוברי גוש רק לא ביבי חזרו עליה שוב ושוב מאז הבחירות והצליחו לקבע אותה כמוסכמה בתודעה הכללית.

ניגש לעובדות: גוש פוסלי נתניהו, הכולל את תקווה חדשה, מנה 57 חברים. הגוש שלא פסל את נתניהו מנה 63 חברי כנסת: 52 מגוש רק ביבי, 7 מימינה - שפסלה רק את לפיד, מרצ והסיעות הערביות, אבל לא פסלה את נתניהו - ורע"ם, שלא פסלה איש, אבל העדיפה את גוש הימין השמרני על פני גוש השמאל וחקיקתו הלהט"בית. כשהתקשורת ודוברי גוש השמאל דיברו על רוב למתנגדי נתניהו, הם בנו על התיוג התת־הכרתי האוטומטי של כל הח"כים הערבים בגוש מתנגדי נתניהו. אלא שרע"ם רצתה בקואליציה עם נתניהו. היא אפילו הודיעה על כך לבוחריה לפני הבחירות וקיבלה את אישורם בקלפי.

רק התנגדות סמוטריץ' לכל שת"פ עם הרשימה סיכלה קואליציה של 63 עם ימינה ובתמיכת רע"ם, אבל הכנסת שיקפה רוב למעדיפי נתניהו. בדיוק כמו כל סקרי ההתאמה לראשות הממשלה שבהם נתניהו מנצח כל יריב.

3 מנחם בגין נבחר שמונה פעמים להובלת המחנה הלאומי. מ־8 מנדטים בכנסת השנייה הוא הפך את חרות, גח"ל והליכוד לאלטרנטיבה הראשונה לשלטון המערך בכנסת השישית והשביעית עם 26 מנדטים. בשמינית ביצע קפיצת מדרגה ל־39 מנדטים. בנאום התודה אמר: הגענו להישג הזה בזכות העניים והמאמינים. במהפך צירף לברית צלע שלישית - החרדים.

הרב שך הסביר מדוע הכשיל את הקמתה של ממשלת פרס בכנסת ה־14, לאחר מה שרבין הגדיר כ"התרגיל המסריח". בנאום דרמטי בכינוס ביד אליהו הסביר שמדובר בברית בין הציבור החרדי לבין ציבור תומכי הליכוד, החיובי בגישתו למסורת, שאותו אסור לחרדים לאכזב כשהוא בעימות גדול מול השמאל, שבלשון הרב באותו נאום הוגדר כ"אוכלי שפנים וחזירים".

רק מי שמקשיב בימים אלה לראשי עיירות הפיתוח, לראשי סניפי הליכוד ולמתחולל ברשתות החברתיות בקרב למעלה ממיליון מצביעי המפלגה ומצביעי הגוש מבין את עוצמת הזעם כלפי ציבור הכיפות הסרוגות. זעקתם כואבת: "עשרות שנים תמכנו בהעברת תקציבים אליכם. אמרו לנו שכספים אלה נלקחים מהשכונות ועיירות הפיתוח וצחקנו להם בפנים. הורינו הברזנים לוחמי המחתרות, ואחריהם הדור השני של עיירות הפיתוח, חינכו אותנו לוותר למען הכלל".

זה הציבור שמרגיש נעיצת סכין צולבת מסמוטריץ' ומבנט, שהובילה למפלתו. סמוטריץ', כמובן, חומק בנזקים קלים מאוד. בעיקר משום שאחרי שחיסל במו ידיו את האפשרות הריאלית היחידה להקמת ממשלת ימין בהימנעות רע"ם, הוא הקפיד על פעילות עתירת רושם ובעיקר עתירת כושר ביטוי.

4 כדי לדחות עתירת סרק הנוגדת חקיקה מפורשת בעניין כהונת ראש ממשלה שיש נגדו כתבי אישום, קיים בית המשפט העליון דיון בהשתתפות 11 שופטים בשידור חי לאומה.

לעומת זאת, בשבוע שעבר נדחתה בעליון, ללא דיון, עתירה של עו"ד יוסי פוקס, שנתמכה על ידי בא כוח הליכוד עו"ד אבי הלוי, לקיים את לשון החוק הדורש שראש ממשלה חליפי יעמוד בראש הממשלה. סעיף 13 (ג) לחוק יסוד "הממשלה" אומר: "חבר הכנסת שהרכיב ממשלה יעמוד בראשה". בפסק דינו של השופט גרוסקופ ישנה חוליית בסיס מדומיינת (סעיף 28 בפסק הדין). שם קובע גרוסקופ בדרך היקש שגוי בפני עצמו, מהתיקון לחוק יסוד "הממשלה" (שגם הוא פסול לפי הלכת "פשרת האוזר" של בג"ץ מלפני שבועיים), את בטלות הוראתו המפורשת של הסעיף. לא רק שאין בסעיף שבתיקון אמירה כזו, אלא להפך - היא מחזקת את הוראת 13 (ג). ולראיה, דברי ההסבר לתיקון לחוק קובעים במפורש כי מרכיב ממשלת החילופים יעמוד בראשה בתקופה הראשונה.  

אגב, אין הצדקה ציבורית משמעותית להוראה שבחוק. אין מניעה של ממש להציב את בנט בראש ממשלה שמרכיב לפיד, אבל יש חובה להתייחס לחוק כאל משהו מחייב ולא כאל המלצה, גם אם במקרה זה לא נוח לשלטון החדש־ישן. מסתבר שכשמדובר בעתירה של הימין על הפרת חוק מפורשת המשרתת את השמאל, מפוגגים אותה בקול דממה דקה ואין פוצה פה ואין מצפצף. מייאש.

5 העובדה שהחוקים הראשונים שמדברים עליהם בממשלה החדשה הם אלו המגבילים את זכותו של נתניהו להתמודד בעתיד מצביעה על כך שהסזון רק החל. מעולם לא קראתי פרשן ב"הארץ" המתלונן על כך ששלטונה הנצחי של אנגלה מרקל, שעוזבת מרצונה אחרי 16 שנים רצופות, איננו דמוקרטי. אבל למה להרחיק לאירופה. מתי מישהו כתב שצריך להחליף את רון חולדאי, ששולט כבר יותר מ־20 שנה בתל אביב?
ועם כל הכבוד, שניהם לא מתקרבים להישגים המדהימים של נתניהו בכלכלה, במדיניות ובבריאות.

העיוות שעל פיו חמש מפלגות לא דמוקרטיות יוזמות חקיקה המונעת ממפלגה דמוקרטית להציג את מנהיגה הנבחר למשפט הבוחר, כדי להמשיך ולהחזיק בשלטון, יגרור את הוויכוח באופן בלתי נמנע למחוזות לא טובים. מישהו זוכר מתי והיכן במדינה הנחשבת מערבית, מפלגות סמי־דמוקרטיות זכו ברוב חד־פעמי וניצלו אותו לחיסול הדמוקרטיה?