שני שיעורי מנהיגות חשובים משאיר אחריו נתניהו. הראשון הוא היכולת להינעל על מטרה. בין אם אהבתם את האיש או תיעבתם, קשה להכחיש שכשהוא רצה משהו, הוא אכן ידע להשיג אותו. הוא מימש את היכולת הזו לא פעם כשסימן יעדים כלכליים, בין כראש ממשלה ובין כשר אוצר, ומיצה אותה עד תום במשחקי השחמט שלו כפוליטיקאי.

אלה שמכירים אותו היטב, אומרים שזו תכונה שהוא אימץ עוד בימי הניווטים בסיירת מטכ״ל. שם הוא למד שכדי לכבוש יעד צריך שלושה דברים: הראשון הוא לזהות את היעד באופן מדויק, השני הוא לוודא שמדובר ביעד ריאלי גם אם הסיכוי להשיגו קטן, והשלישי הוא להינעל עליו ולא לתת לשום דבר להסיט אותך מהדרך עד שתגיע. לא משנה מה יקרה ובאילו משוכות תיתקל, פשוט לא להוריד את העיניים מהמטרה.

נחישות הברזל הזו היא המרכיב הסודי בנוסחה שהביאה לנתניהו את הכינוי ״הקוסם״. הוא ידע להסיט את כל השאר הצדה ולצעוד קדימה במיקוד טוטאלי לעבר היעד, עד ההשגה. ייתכן שהוא היה ממשיך להשיג יעדים שמרבית בני האדם לא מגיעים אליהם, אלמלא ניצל את היכולת המופלאה הזו בתדירות מופרזת בשנתיים האחרונות, ללא מספיק הבחנה. הטריקים הפוליטיים עבדו באופן מאגי כשחלף מספיק זמן בין תרגיל אחד למשנהו, אבל פירוק ממשלת האחדות לאחר פלונטר ממושך, ובחירה בסבב בחירות רביעי כשהחמישי בדרך, כבר היו יעדים שאפתניים מדי. בדומה לשוליית הקוסם, גם עבור נתניהו הפך הכישוף לכאוס כשיצא משליטה.

השיעור השני החשוב שנתניהו משאיר אחריו הוא הצורך העצום לדעת מתי ואיך לרדת מהבמה. מנהיג נמדד ביכולת שלו להשאיר ארגון שישגשג גם אחריו. עם מותו של סטיב ג׳ובס, למשל, כולם מיהרו להספיד את אפל, אבל אחרי עשור בהנהגת טים קוק החברה הגיעה לשווי של פי חמישה. אצל חלק מהמנהיגים הירידה מהבמה מגיעה רק במוות, אבל אצל הטובים שבהם יש חיים אחרי אור הזרקורים, והם טובים ומלאי משמעות. הרי לא משנה עד כמה אתה טוב, מוכשר ומוצלח - מגיע שלב שבו צריך לפנות את הפודיום למנהיג הבא. זהו שלב קשה לזיהוי - בין שמדובר בעסקים או בפוליטיקה - במיוחד אם אתה חיית במה שזקוקה לתשואות הקהל כמו אוויר לנשימה.

הירידה מהבמה יכולה להיתפס כפגיעה אנושה בערך העצמי, אבל ממש לא בהכרח. אנשים גדולים יודעים מתי הגיע סופה של ההצגה, ומאמצים לקראתו הגדרה עצמית חדשה. במקום להתמסר לתחושה שהם חסרי ערך אם לא ייאחזו בתפקיד הראשי, הם יכולים לגדל את האדם הבא שיעלה על הבמה, ולתמוך בו כשהזרקורים יכוונו אליו. אפשר ורצוי להיפרד בכבוד מדמות הכוכב לטובת דמות אחרת, שמתאימה יותר למקום שבו אתה נמצא במחזור הקריירה שלך. אפשר להפוך למנטור, או למעין דמות אב.

בלי קשר לוויכוח הבלתי פתיר אם הוא היה ראש ממשלה טוב או רע, קשה להתווכח על העובדה שאילו נתניהו היה יודע לרדת מהבמה מרצונו ובצורה מכובדת, השלטון היה עובר כשהמדינה פחות מפוצלת, פחות מסוכסכת, יותר חזקה מבפנים. זה היה נכון יותר עבור ישראל כולה. את זה כנראה נצטרך ללמוד ממנו על דרך השלילה.