התחממות הגבול הדרומי השבוע הייתה רק עניין של זמן. מצעד הדגלים היה בבחינת זרז, וההיערכות הטובה מאוד של המשטרה בירושלים תיחמה את גזרת האירוע ולא הובילו להסלמה באזורים נוספים. עם זאת, בכל הקשור לרצועת עזה, ההסלמה האחרונה סביב מצעד הדגלים היא רק קדימון למתיחות שתמשיך ללוות אותנו בתקופה הקרובה, כל פעם מסיבה אחרת, כל עוד לא יושגו הבנות בין ישראל לחמאס.
במסגרת המשוואה שמנסה חמאס ליצור בקשר שבין ירושלים לעזה, הוא תיחם את האירוע האחרון לשיגורי בלוני תבערה ולא לחידוש הירי מהרצועה, אבל גם בישראל ובעזה מבינים היטב שמה שמתחיל שוב בבלונים, טרור אש ושריפות צפוי להידרדר מהר מאוד לירי רקטות ולהסלמה משמעותית יותר, ואולי אף למבצע צבאי נוסף ברצועה. ועל זה חמאס, כך נראה גם לאחר המבצע, מוכן להמר. הסיבה לחוסר היציבות בגבול עם עזה אינה קשורה למצעד דגלים כזה או אחר, אלא לעובדה כי כחודש לאחר סיום מבצע שומר החומות, בפועל אין כל הבנות שהושגו בין ישראל לחמאס, מלבד ההסכמה שהושגה בתיווך המצרים לנצור את האש.
אחרי מצעד הדגלים תגיע סיבה אחרת להסלמה, והשקט בדרום עומד כרגע על כרעי תרנגולת. במציאות שבה הידרדרות קרובה יותר מאשר כל הסדרה אחרת, שומר החומות אינו יכול להיחשב כמבצע מוצלח בעל הישגים יוצאי דופן כפי שמשווק אותו צה"ל, אם הוא אינו מסתיים בהישג מדיני מובהק למדינת ישראל. העובדה כי חודש עבר והישג כזה עדיין אינו נראה באופק, מעלה סימני שאלה בדבר התכלית האסטרטגית של המבצע האחרון. אין זה אומר כי בשומר החומות לא היו הישגים, אבל נכון לעכשיו ההשפעה של המבצע האחרון על המצב הביטחוני מוגבלת מאוד, וישנו פער בין האופן שבו בצה"ל רואים ומציגים את הצלחת המבצע לעומת המציאות בשטח.
ועדיין, לצד ראייה מפוכחת וצנועה יותר הנדרשת להישגי המבצע, יש כאן גם הזדמנות שעומדת לפתחה של ממשלת בנט־לפיד החדשה. ישראל שלאחר המבצע מנסה לעצב קווי מדיניות חדשים אל מול הרצועה, בהיבט הצבאי והמדיני כאחד. בדרך לשם לא מן הנמנע שעוד יהיו סבבי הסלמה נוספים מול הרצועה, אבל אם הממשלה החדשה תהיה נחושה לשנות את המצב מול עזה, היא תידרש לעקביות, לסבלנות וליוזמה גם בציר המדיני.
ישראל מתנה הסדרה עמוקה מול הרצועה בפתרון לסוגיית השבויים והנעדרים, המעברים פועלים באופן מצומצם, ובמערכת הביטחון מתעקשים לשנות את מנגנון הכנסת הכסף הקטרי, ולהגביר את מעורבות הרשות הפלסטינית והפיקוח על הכספים שנכנסים לרצועה. השבוע, בפעם הראשונה מאז הסתיים המבצע, תקפו מטוסי חיל האוויר מטרות של חמאס ברצועה. הייתה זו תקיפה מדודה, כזו שלא נועדה לפגוע בפעילי חמאס, לא שינוי דרמטי של משוואת תגובה מהעבר אלא כזה שמאותת לחמאס כי ישראל מתכוונת להחריף את תגובותיה הצבאיות, גם במחיר של הסלמה נוספת.
חיל האוויר אומנם תקף גם בעבר מטרות של חמאס לאחר שיגור בלוני תבערה ונפץ לעבר ישראל, אבל זה לא היה במסגרת מדיניות עקבית ורצופה לאורך זמן. כאן בדיוק יימדדו ממשלת ישראל ומערכת הביטחון בתפקודן בדרום. האם הפעם ייושמו ההצהרות במעשים בשטח, והאם במקביל להפעלת כוח צבאי ייעשו הפעולות הנדרשות גם בערוצים המדיניים, כאשר לצד המצרים, גם האמריקאים צפויים להיות מעורבים.
לצד ההזדמנויות שנוצרו לאחר המבצע לשנות את המצב בדרום, נראה שבישראל ובחמאס טרם הבשילו התנאים להתקדמות מדינית משמעותית. פתרון סוגיית השבויים והנעדרים עשוי לספק מפתח לשינוי, אבל הפערים בין ישראל וחמאס נותרו אדירים, כאשר ישראל תידרש לשלם מחירים קשים בשחרור אסירים. המחיר אומנם יהיה שונה מהותית מאשר זה ששולם בעסקת שליט, אבל עדיין תהיה זו החלטה שלכל ממשלה בישראל, בטח בתחילת דרכה, יהיה קשה לקבל לצד הביקורת הציבורית הצפויה.
לתפוס אמריקה
לממשלת ישראל אתגרים ביטחוניים חשובים הרבה יותר מרצועת עזה וחמאס, אבל כבר שנים ארוכות עזה היא זו שדורשת מישראל את מרבית הקשב והמשאבים הביטחוניים. שינוי המצב הזה, אם יתממש, עשוי לאפשר למערכת הביטחון לעסוק בסוגיות גדולות הרבה יותר, הנוגעות לאיומים של חיזבאללה מצפון, פרויקט הטילים המדויקים, ארגון העורף מחדש למלחמה הבאה וכמובן גם ניהול המתחים ושיתופי הפעולה בזירה הפלסטינית ביהודה ושומרון.
סוגיית הגרעין מול איראן היא לפני הכל אתגר מדיני, שאותו צריכים להוביל בנט, גנץ ושר החוץ לפיד. שלושתם, דרך אגב, מסכימים כי אין שום תועלת בהפגנת קו לעומתי כלפי ארה"ב, שכבר קיבלה את ההחלטה לשוב למסגרת ההסכם. בישראל כרגע מנסים למזער את הנזקים, אבל יש גם לא מעט גורמים במערכת הביטחון שרואים יתרונות בחזרה למסגרת של הסכם. בשורה התחתונה, איראן של 2021 קרובה הרבה יותר לפצצה גרעינית מאשר איראן של 2018, ערב יציאת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מהסכם הגרעין הקודם.
לישראל, צריך להגיד ביושר, אין יכולת עצמאית לתקוף את מתקני הגרעין של איראן, לא מבחינה מבצעית וגם לא בהקשר הרחב של המשמעויות הבינלאומיות. אמירות אחרות של ראש הממשלה הקודם בנימין נתניהו נועדו בעיקר לבייס כאן בישראל וגרמו נזק מיותר אל מול הממשל האמריקאי. יש להפריד בין היכולות יוצאות הדופן של המוסד הישראלי לשבש ולעכב את הפרויקט בפעולות חשאיות המיוחסות לו לבין תקיפת מתקני הגרעין במבצע צבאי.
הרמטכ"ל כוכבי צפוי לצאת במוצ"ש לביקור חשוב בארה"ב. את הקשרים הטובים של מערכת הביטחון עם המקבילים האמריקאים צריך לנצל לניסיון להשפיע על נקודות המסתמנות כבעייתיות מאוד לישראל בפרטי ההסכם המתהווה, ואולי אף יותר חשוב - להסכים עם האמריקאים על קווים אדומים ודרכי פעולה משותפים אם איראן תפר את ההסכם. חזרה להסכם הגרעין אינה מילה גסה מבחינת ישראל, ויש בכך גם יתרונות רבים. לצד זאת ישראל צריכה לעשות כל מאמץ כדי להצביע על נקודות תורפה בהסכם ולהשקיע משאבים באיסוף מודיעין מפליל אם יהיה כזה גם בהמשך.
פרויקט הטילים המדויקים של חיזבאללה צפוי להעסיק מאוד את ממשלת ישראל החדשה. כוכבי נוהג לומר שיש מעט מאוד נסיבות שבהן קיימת הצדקה ליציאה למלחמה שאותה יוזמת ישראל. הוא סבור שסוגיית הטילים המדויקים, אם חיזבאללה ירכוש יכולת משמעותית כזו, עשויה להציב שיקול זה על סדר היום.
במקביל להחלטות דרמטיות שבהן תידרש ישראל להכריע בין התעצמות מסוכנת של האויב לסיכוי למלחמה, ישנה גם סוגיית העורף. דווקא המבצע האחרון, שהיה מוגבל בהיקפו ואינו דומה למערכה אפשרית מול חיזבאללה, המחיש עד כמה צריך לארגן מחדש את העורף הישראלי אל מול איומי הרקטות, אבל לא פחות חשוב, גם בהיבטים של ביטחון פנים.
ראש הממשלה הטרי יצטרך לתת את דעתו גם על המשך הפעילות ההתקפית בסוריה, התיאום ושיתופי הפעולה מול שחקן מורכב כל כך כמו הרוסים, שבמקביל ליחסים איתם מחזקים את האויבים של מדינת ישראל. ולצד כל זאת, נראה שכמעט כל אתגר ביטחוני־מדיני תלוי וקשור ברמת שיתוף הפעולה והיחסים הטובים עם האמריקאים, שמבחינת מדיניות החוץ שלהם עסוקים בעיקר בסין.
[email protected]