לילה לפני שנכנסו כוחות צה"ל ליישוב שא־נור בשומרון, גירשו ממנו את תושביו והרסו את הבתים שבנתה ממשלת ישראל - הגיעו אליי, בחושך, שני אלופי משנה. הכרתי אותם.
הייתי אז חבר כנסת בסיעת האיחוד הלאומי. שלושה חודשים לפני הגירוש העתקתי את מגוריי לשא־נור. שנים אחדות קודם לכן השתחררתי משירות צבאי ארוך. בתפקידי האחרון שימשתי כקצין הרפואה הראשי של צה"ל. הקצינים שבאו בחשיכה הכירו אותי. והם אמרו שהגיעו אליי על דעת עצמם. לא נשלחו, ובאו להפציר בי שלא נפעיל את הנשק שאגרנו נגד חיילי צה"ל שיבואו לפנות אותנו מחר.
אחרי ששכך כעסי אמרתי להם שאין נשק. וגם אם היה - איש לא היה מעלה על דעתו לירות בחיילי צה"ל. שאלתי אותם מי תקע לראשם עלילת דם מנוולת כזאת. אמרתי להם שאני חושש שמי שהפיץ אותה מעוניין כנראה להביא דווקא למצב הפוך: איזה "שמפניה" יירה באוויר, אז יפעילו נשק נגדנו ואחר כך יסבירו שאנחנו פתחנו באש.
צריך לזכור את הרקע. בימים שלפני ביצוע הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון עסקו דוברי אריאל שרון והשב"כ בדה־לגיטימציה של המתיישבים ותומכיהם. "מומחי ביטחון" צוטטו בכותרות ראשיות כי נחשפו תוכניות שטניות לרצח מנהיגים, פיצוץ מוסדות ציבור, הרג המוני בחיילים ושוטרים.
כך הפכה ההתנגדות על גג בית הכנסת בכפר דרום לעלילת דם, כאילו שפכו המתבצרים "סודה קאוסטית" על החיילים. חצי שנה חלפה עד שנחשפו השקר ועלילת הדם; לא חומצה ולא בסיס. אפילו עקבות לא נמצאו במדי החיילים או על גופם. אבל די היה בהפצת השקר כדי שהציבור ישנא את המתנחלים המנוולים שפגעו בחיילים. וכך הגיעו שני אלופי משנה שהאמינו לעלילות הדם בתקשורת להפציר בי, על בסיס ההיכרות האישית, שלמחרת לא נירה בהם או בחייליהם.
כך הן עלילות דם. ההיסטוריה של העם היהודי לימדה אותנו שלא צריך להיות אפילו גרעין אמת בעלילת דם. מספרים להמונים שהיהודים משתמשים בדם ילדים נוצרים לאפיית מצות. גופת ילד נוצרי נמצאת - והטבח ביהודים יוצא לדרך.
איש לא הועמד לדין על הפצת עלילות הדם נגד המתנחלים בהתנתקות. כמו שאיש ממנהיגי הציבור ואנשי התקשורת המפיצים בחודשים האחרונים עלילות דם והאשמות בהסתה לרצח פוליטי - לא נתן ולא ייתן את הדין. אחרי ככלות הכל הם רק "מביעים דאגה", "מזהירים", קוראים את "הכתובת שעל הקיר": בנימין נתניהו מסית, אנשיו מגבירים את עוצמת ההסתה. והרצח הפוליטי הוא רק שאלה של זמן. ואז, אם חלילה יקרה משהו - תצא ירמיהו. אם לא - איש לא יתלונן.
כמה מידידיי אמרו בביטחון מלא ש"ירצחו כאן עיתונאי" כי הליכוד/נתניהו/מישהו הוקיעו עיתונאים. ראש הממשלה, לוקח השוחד והאסיר, הכל לשעבר, אהוד אולמרט, אשר שב והיה לקול ציבורי לגיטימי ומטיף מוסר ידוע - פרסם בעיתון זה לפני שבוע מאמר המאשים את נתניהו (שוב) בהסתה לרצח. כמו בימי רבין. "זה ייגמר בדם" הייתה הכותרת. פרשנים פוליטיים חמורי סבר העריכו כי נתניהו וחסידיו מתכננים "הסתערות על הקפיטול". מרד. לא פחות.
ולא רק בהסתה לרצח הואשמו נתניהו וחסידיו השוטים, אלו שדבקו בו גם במחיר ויתור על האידיאולוגיה ואובדן השלטון. בשנים האחרונות מפמפמים לנו בלי הרף, בכל הערוצים, שנתניהו הורס את הדמוקרטיה. מחריב את שלטון החוק. מניף גרזן על בית המשפט. מתכנן להדיח את היועץ המשפטי לממשלה כדי למנות תחתיו מישהו שיסגור את התיקים הפליליים שלו. איש מאותם מסיתים לא שאל עצמו, ולא נשאל על ידי עמיתיו מומחי המשפט, איך אפשר לסגור תיק פלילי בשעה שהמשפט כבר מתנהל.
כי הרי זה ידוע: נתניהו רוצה להרכיב ממשלה לא מתוך תאוות שלטון ללא מצרים, אלא רק כדי לעצור את המשפט. ובשעה ששר המשפטים היוצא (בני גנץ) העביר את המשרד לשר המשפטים הנכנס (גדעון סער) השתבח גנץ: "בלמנו את פיטורי היועמ"ש", ואיש לא שאל איך ומתי התחיל הליך הפיטורים. הרי זה ידוע. ואם לא ממש ידוע - הכל שמעו על המזימה. הרי ידוע שרק לצורך זה דבק נתניהו בכיסאו. אמרו את זה אלף פעם בתקשורת.
אלף פעם נרצחה הדמוקרטיה הישראלית. אלף פעם עלו ב־9D על בית המשפט העליון. אלף פעם הסיתו נגד המפכ"ל, היועמ"ש, הפרקליטים, אלף פעם הפכנו לטורקיה של ארדואן, ובכל זאת - ובכל זאת - העיתונות החופשית המשיכה לשטוף את מוח הציבור ב"אמיתות" הללו, משפט ראש הממשלה התנהל כסדרו, בית המשפט העליון המשיך לבטל חוקים, גם חוקי יסוד, והדמוקרטיה הישראלית (הי"ד) החליפה השבוע (60:59) ראש ממשלה.
# # #
כשנודעו תוצאות ההצבעה בכנסת, יצאו אלפי מפגינים לחגוג בתל אביב. שמחתם מובנת. כבר למעלה משלוש שנים הם מפגינים נגדו וקוראים להתפטרותו. במערכות כריזה, חצוצרות, תופים, בובות מין וקריאות "בוגד". ארבעה מנכדיי גדלו במרחק מאה מטרים מבלפור. שלוש שנים לא הניחו להם ולשאר תושבי השכונה לישון. כי בג"ץ (המורתע) קבע שזכות ההפגנה גוברת.
השבוע נזעק ראש עיריית רעננה למחות על הפגיעה בשלוותם של תושבי עירו שהופרה בידי מפגינים, עם מגברי קול וחצוצרות, מול ביתו של נפתלי בנט. איך אפשר לפגוע כך בתושבים? שאל זה שלא שמענו אותו (או את שכמותו) מוחה נגד ההפגנות מול ביתו של אביחי מנדלבליט בפתח תקווה, או מעונות נתניהו בקיסריה ובבלפור.
מנהיגי תנועות המחאה נגד נתניהו חגגו והיו בטוחים שהם־הם שהביאו את הניצחון. הם החליפו את השלטון. גם העיתונאים שעמדו בחזית המאבק הזה טפחו לעצמם על שכמם. אבל מוקדם מדי להעריך את חלקן של תנועות המחאה, מערכות התקשורת והמשפט בחילופי השלטון. כי אלו לכאורה רק חיזקו את נתניהו בבחירות, ממש עד לאחרונה. מנהיגי תנועת המחאה לא יושבים היום סביב שולחן הממשלה החדשה, או בכנסת. גם משה בוגי יעלון ואלי אבידר, הפוליטיקאים הפעילים ביותר בהפגנות נגד נתניהו - לא "תוגמלו" בעת חילופי השלטון.
הקשר בין המחאה וחילופי השלטון אינו מיידי וישיר. כמעט כמו תמיד אצלנו - המערכת הפוליטית "הימנית" היא שהביאה למפלת נתניהו. לא הרחוב ולא המערכת המשפטית. אביגדור ליברמן, סער ובנט - ברית נבגדי נתניהו - הפכו לאויבי נתניהו שנים לפני ההפגנות או המשפט. ועכשיו זיהו נכונה את הסיכוי הפוליטי, את השחיקה המסוימת במעמדו, ויצרו אלטרנטיבה. אובדן מנדטים אחדים לתקווה חדשה של סער היא זו שהטתה לבסוף את הכף.
האם היה נופל גם ללא תנועת המחאה? קשה לדעת. הרי בכל הדמוקרטיות מנהיגים צומחים, מבשילים, נרקבים ונושרים.
המפגינים ומנהיגיהם, העיתונאים ואלו השותים בצמא את דבריהם משוכנעים שהם שהפילו את נתניהו. ייתכן. מוקדם מדי להעריך. אבל הם גם בטוחים שעשו הרבה מעבר לכך. הם שהצילו את הדמוקרטיה הישראלית ממש ברגע האחרון, לפני שהדיקטטורה השתלטה עליה.
עמד יהודי בכיכר בלב העיר, נופף בזרועותיו בתנועות משונות וצעק צעקות רמות. מה אתה עושה? שאלו אותו. אני מגרש פילים, ענה. איפה אתה רואה כאן פילים? שאלו אותו הספקנים. אין פילים כי אני גירשתי אותם, הייתה התשובה הנחרצת.