צעדיה של ממשלת השינוי/האחדות/הקצוות (ההונאה/תומכי הטרור, בלשון מתנגדיה) בשבוע הראשון לקיומה, נראים כמשחקי וידיאו, נינטנדו או פלייסטיישן, שנכדיי, כשהיו ילדים, השתעשעו בהם, עם שׁלָטִים רחוקים וסיפור אחד: הגיבור יוצא לדרך, וכבר בצעדיו הראשונים אורב לו האויב הראשון - לצורך הנמשל, מצעד ריקוד הדגלים הפרובוקטיבי של הימין הקיצוני. "הנה המבחן הראשון לממשלה הזאת, שבטח תתפרק מולו מיד", ניבאו בזלזול סקפטי העיתונאים, הפרשנים וחבורת הנרצעים, שירדו בצרחות וגידופים מיציעי תהילתם לספסלי האופוזיציה, עם מנהיגם המטרטר, ששב למתקפת ההפחדות שלו.
המפכ"ל שבתאי ושר הבט"פ החדש והצנוע עמר בר־לב (שאופירה וברקו הצעקנים לא הניחו לו לענות לשאלותיהם, כי התשובות שלהם עניינו אותם יותר), לא ביטלו את המצעד, שינו למסלול לא מתלקח, הניחו לפרובוקציות ולשנאות ההדדיות של הצועדים מחד וערביי ירושלים מאידך, להימוג בצחנתם, וסגרו עניין במינימום חיכוכים ונפגעים. יום 2 של הממשלה החדשה עבר. סמנו וי קטן.
"כן", אומרים הנ"ל, חלקם בדאגה כנה וחלקם בתקווה לאיד, "אבל הנה עובר היום השלישי של הממשלה, ובלוני האש והנפץ של חמאס מציתים ומתפוצצים חופשי־חופשי בשדותינו וביישובינו, והמפוקפק שרה"מ הנצחי לשעבר מסרב לקרוא לו 'ראש הממשלה', ושקבע פעם ש'דין בלון כדין רקטה' – מתנהג כסמרטוט מול חמאס". אבל הגיבור העיקש במשחק הווידיאו שלנו בכל זאת ממשיך להתקדם ומפוצץ בצ'יק כמה ממעוזי השילוח של הארגון ומרתיע את חמאס ובלונאיו (עד למועד כתיבת הדברים האלה). הוא גם מספיק לדלג מגג לגג, עד למשרד ההגנה בוושינגטון, וחוזר עם התחייבות לחמש את צה"ל ואת "כיפת ברזל", ועם הבנות מצד הממשל לגבי התייחסות סבלנית ומסייעת לשלטון החדש. אולי אפילו נצליח להגיע עם הממשל להסכמות לדרישות קריטיות בהסכם הגרעין המעודכן עם איראן, לאחר בחירתו שם של רב־מרצחים כנשיא.
וגיבורינו גם מקיימים הבטחות ותובעים הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקירת אסון מירון, זו שהציבור החרדי מבקש אותה, ורבניו ועסקניו מתנגדים לה וטעמיהם הרעים עמם. ואם אנחנו בסביבה, אולי נחזור גם להקמת ועדת החקירה הממלכתית לפרשת הצוללות.
גיבורינו במשחק המציאוּת מכנסים את הקבינט, אחרי חודשים שרה"מ הנצחי לשעבר סירב לכנסו בעניינים קיומיים, מסיבות שאינן שמורות איתו (נגרסו, לכאורה, כמו המסמכים בלשכתו, לפני החפיפה המחוּפפת) ומתחילים להכין את התקציב הדו־שנתי, שהנצחי לשעבר החזיק כרכוש פרטי. גם משרדי הבריאות, התחבורה, החינוך, החוץ ועוד מתחילים להפשיר מהקיפאון בן השנתיים וחצי שכפה עליהם הנצחי לשעבר ומכינים תוכניות פעולה, במסגרת הסטטוס קוו שמציבה הממשלה החדשה לחבריה מְקוּטבֵי הכיוונים. עד להעברת התקציב גם מתמודדים עם האופוזיציה מבפנים ומבחוץ ועם מצפונם בנושא הארכת החוק לאיסור איחודי משפחות פלסטיניות וישראליות. והכל במשך שבוע אחד. כי מה שנתניהו לא עשה במשך שנתיים וחצי, מתחיל להיעשות במרוצת השבוע הראשון לממשלה שבאה במקום ממשלתו הנוראה, וקודם כל, בניקוי האורוות.
במשחק הווידיאו שלנו מחכים לגיבור עוד הרבה שבועות ראשונים של צרות, מארבים, מלכודות, איומים, מוקשים ומתנקשים. הממשלה הזאת תעמוד מול אינסוף בעיות מחוץ ומבית - ומול אופוזיציה זדונית ועוינת, שמוכנה לעשות הכל, כולל תמות נפשי עם בנטלפידים וממשלת רעננהמראענה. אם הממשלה תישאר מלוכדת, בעצה אחת, בתבונה וביעילות, עם יכולת פשרה הדדית, באומץ, במציאת פתרונות אמת לבעיות הרבות – היא תצליח. זה קשה, כמעט לא אפשרי, אבל בכל זאת. צריך להחזיק לה ולחזק אותה.