כינונה של הממשלה החדשה הוא הזדמנות שאסור להחמיצה, שעת כושר שפשע יהיה אם לא תנוצל לשיקום היחסים בין ישראל לקהילה היהודית הגדולה בארצות הברית. זהו תחום שבשנים האחרונות נרמס ולמעשה חוסל.
לא מדובר על משבר או על קרע. כמי שעוקב מזה שנים אחרי המתרחש ביחסים בין ישראל לקהילה היהודית הגדולה בארצות הברית, לתפיסתי אין הגדרה אחרת למציאות הזו מלבד היווצרותם של שני עמים מפולגים. אין זמן, וזה לא כל כך חשוב עכשיו להתעסק בשאלה מי האשמים והאחראים לכך.
מה שברור עכשיו הוא שממשלה חדשה בירושלים, ששותפיה והרכבה מייצגים שינוי מהותי מקודמתה, מייצרת הזדמנות היסטורית למהפך, להתעוררות, לתחייה מחודשת של קשרים בין ישראל לקהילה היהודית האמריקאית.
רוב היהודים בארצות הברית אינם מתמצאים בתהליכים שהובילו להקמת הממשלה החדשה. הם אינם יודעים בדיוק איך זה קרה. אינם מכירים את השרים והשרות החדשים. האמת היא שזה גם לא כל כך מעניין אותם.
מהדיווחים ומאמרי הפרשנויות על הממשלה החדשה באמצעי התקשורת בארצות הברית, היהודים למדו שלראשונה זה למעלה מעשור שנים קמה בישראל ממשלה בלי בנימין נתניהו בראשה, בלעדי מפלגת הליכוד כגורם המרכזי בה, ובהיעדר השפעתן של המפלגות החרדיות.
זה בהחלט הספיק לרוב הגדול בקרב היהודים בקהילה לחוש סיפוק מהשינוי ויצר ציפיות ותקוות לחידוש היחסים עם ישראל, במיוחד בקרב חברי הזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים, שחשו מושפלים מהתנהגותה כלפיהם של ממשלת ישראל.
ראשי שני הזרמים, שלפי סקרים מעודכנים מונים כשלושה מיליון וחצי יהודים, אינם סולחים לבנימין נתניהו על שסיכל את יישומו של הסדר מתווה הכותל, שאושר רשמית בהצבעה בממשלה ואמור היה ליצור נגישות לכותל המערבי ליהודים רפורמים וקונסרבטיבים.
לצד זאת, יהודים בארצות הברית, שאינם שייכים לזרמים הדתיים, לא הבינו כיצד ראש ממשלת ישראל הוא הידיד הגדול של הנשיא האמריקאי לשעבר דונלד טראמפ, שהיה שנוא נפשם של חברי הרוב הליברלי בקהילה.
הרי למעלה מ־70% מבעלי זכות ההצבעה בקרב יהודים הצביעו בעד ג’ו ביידן. בעיניהם היה נתניהו ועודנו במעמד של אישיות בלתי רצויה.
לכן, כאמור, עצם כינונה של הממשלה החדשה הוא הזדמנות לבצע מאמץ והשתדלות מיוחדים לשיקום היחסים בין ישראל לקהילה הגדולה בארצות הברית.