על השכלה, פוריות ופריון העבודה: הפערים בין האוכלוסיות בישראל רק הולכים וגדלים 

המשק הישראלי יידרדר בעשרות השנים הקרובות בגלל החרדים והערבים, כך אומר בנק ישראל בסקירה מיוחדת שהכין כמתווה לרעיונות לממשלה החדשה. הבנק אינו נוקט מילים קשות כאלה, אלא מעדן את דבריו, אך זו תמציתם: החרדים והערבים נשארים מאחור מבחינת השכלה רלוונטית למשק מפותח.

מיומנויות נמוכות, השתתפות נמוכה מאוד בכוח העבודה של גברים חרדים ושל נשים ערביות, עם פער הולך וגדל באוריינות הדיגיטלית הרלוונטית מול החברה הטכנולוגית המתקדמת של האוכלוסייה היהודית החילונית.

כתוצאה מכך משתרכת ישראל מאחור מבחינת פריון העבודה ביחס לעולם המערבי, הנתון שהוא המפתח לעלייה בתוצר וקידמה לחזית המדינות המפותחות.

החרדים מצטיינים דווקא בפריון אחר: ממוצע הילודה של נשים חרדיות הוא 6.56 ילדים לאישה, גבוה פי שניים מאישה מוסלמית, עם 3.21 ילדים, יהודיות שאינן חרדיות, עם 2.65 ילדים לאישה, ונוצריות - עם 1.95 ילדים לאישה. הבנק המרכזי אומר כי העלאת פריון העבודה של האוכלוסייה החרדית היא בין הנושאים שלהם "חשיבות אסטרטגית לרמת התוצר לנפש".

כלומר, פריון העבודה וצמצום פערי ההכנסות בין החרדים לשאר החברה הישראלית הוא בנפשנו, כל זאת מפני שמשקל המגזר החרדי באוכלוסייה בגילי עבודה צפוי לגדול מאוד בעתיד. שימו לב, בשנת 2015 משקל החרדים בגילי העבודה העיקריים הרלוונטיים (25־64) היה 7%, בשנת 2040 הוא יהיה 14%, ובשנת 2065 ינסוק ל־26%. חלקם של הערבים היה 19%, והוא צפוי לעלות בשנת 2040 ל־23%.

המשמעות היא כי היהודים החילונים, שחלקם בשוק העבודה בגילים הרלוונטיים היה 74% בשנת 2015, ייסוגו ל־62% בשנת 2040 ויירדו כמעט לחצי מכוח העבודה - רק 52% בשנת 2065.

עד לשנים האחרונות החרדים והערבים הסתדרו איכשהו: לחרדים היה לובי בממשלה. הם חשבו שהם מצליחים לשרוד משנה לשנה: בנו להם יישוב פה ושם - אלעד, קריית יערים - או נשענו על האוכלוסייה החילונית, בתחילה בירושלים ואחר כך באשדוד. לפעמים הם כבשו יישוב כמו במקרה של רכסים. הערבים בנו יישובים לא מוכרים בנגב או התפשטו סמוך לעריהם באמצעות בנייה בשטח ללא דין, לא דיין, ללא תב"ע וללא תשלום דמי השבחה.

רבים מהערבים לא טייחו בתים, השאירו בלוקים חשופים, כדי לא לקבל טופס 4 לאכלוס. כך נמנעו מלשלם ארנונה או לפחות דחו את התשלום לשנים רבות. המציאות בשנים האחרונות, ובייחוד בשנת נגיף הקורונה, טפחה על פניהם של החרדים והערבים. דברים אלה אינם לקוחים מדברי הבנק המרכזי.

זום אאוט

הבנק אומר כי התרחבות הפעילות המקוונת במהלך המשבר הבליטה פערים ניכרים לפי הכנסה, השכלה, ענפים, מקצועות, גיל ומגזר, ביכולת להשתתף במהפכה הדיגיטלית וליהנות מיתרונותיה. היא גם משליכה על המדיניות הנדרשת, כך מסביר הבנק המרכזי. הענפים שנפגעו יותר במהלך המשבר האחרון של השנה האחרונה היו כאלו שמצריכים נוכחות פיזית ואינטראקציה בין־אישית גבוהה.

אל ענפים המתאפיינים בשכר ובפריון נמוכים וביכולת מוגבלת לעבוד מהבית. מי שייך לקבוצה זו? החרדים והערבים. משום כך הפגיעה התעסוקתית הייתה גדולה יותר בקרב העובדים עם פריון עבודה נמוך, והחזרה שלהם לעבודה הייתה קשה יותר. ילדים מרקע חברתי־כלכלי חלש התקשו יותר לשמור על רצף למידה איכותי במהלך משבר הקורונה, הם צפויים לסבול יותר מההשלכות ארוכות הטווח של הלימוד הממושך מרחוק, זום בשפת העם.

זה עלול להביא אותם, בחייהם הבוגרים, לא רק להישגים נמוכים בתחום ההשכלה, אלא גם כתוצאה מכך להפחתה בהכנסה של משקי הבית שלהם. פגיעה זו נובעת בראש ובראשונה מפערים בזמינות לאוכלוסיות חלשות אלה של מחשבים, תשתיות תקשורת בבתיהם ותנאי שקט חיוניים לעבודה מהבית או עזרה מהורים משכילים רלוונטיים.

הנתונים מדהימים: הנגישות למקום שקט ומחשב המחובר לאינטרנט הייתה 75% בקרב היהודים החילונים, אבל רק 14% בקרב החרדים ו־27% בקרב הערבים. הבנק המרכזי לא מציין כי אחת הסיבות לחולשתם של החרדים והערבים בתחום הנגישות למחשבים וחיבורם לאינטרנט היא ההזנחה של הממשלה לאורך שנים בפריסת פס אינטרנט רחב בקרב השכבות החלשות וגם מחירים מעל לשיווי המשקל הכלכלי בגלל המונופול של בזק בתחום, שהביא לעושק הציבור לאורך השנים באמצעות תשלומים עודפים לא סבירים, שהחרדים והערבים לא יכלו לשלם.

התוצאה איומה למשק הישראלי. התוצר לנפש בישראל, כולל הערבים והחרדים, על פי כוח קנייה שוויוני, הוא 44,000 דולר, במדינות ה־OECD הוא 46,000 דולר ואצל מדינות הייחוס של ישראל, קטנות ומתקדמות - 57,000 דולר בשנה. מדינות אלה הן אוסטריה, בלגיה, דנמרק, הולנד, שוודיה ופינלנד. לפי גרפים שפרסם הבנק המרכזי, פריון העבודה של ישראל יורד לאורך שנים לעומת ארה"ב, לעומת מדינות הייחוס המצוינות לעיל ולעומת מדינות ה־OECD.

אין שיפור בפריון העבודה במשך 20 שנה: פריון העבודה בישראל הוא רק 87% לעומת ממוצע ה־OECD ורק 78% ביחס למדינות הייחוס האמורות. מי שהחזיקו בכל זאת את ישראל ערב המשבר  היו התעסוקה המלאה, האינפלציה הנמוכה והעודף בחשבון השוטף. מי שפגע במשק הן ההשקעות הנמוכות בהון הפיזי, האנושי והטכנולוגי. הפריון לשעת עבודה בישראל מפגר ביחס למדינות אחרות, כדברי בנק ישראל. בנק ישראל מאשים את "מערכות החינוך המגזריות" מול מערכות החינוך הכלליות, המקשות על רכישת השכלה גבוהה.

ללא השכלה, אולי גם ללא הנעה, מוטיבציה בלעז, שיעור התעסוקה אצל הגברים היהודים שאינם חרדים היה בשנת 2019 86%. בקרב הערבים 69% (לאחר שהחלה ירידה מהשיא של 2017) ובקרב חרדים - 49%. בקרב נשים יהודיות־חילוניות, שיעור התעסוקה הוא 82%. בקרב נשים חרדיות 79%, ובקרב נשים ערביות - 36%. כלומר, כפי שידוע, לא רק שאין מיצוי, אלא אפילו ישנה נסיגה בשנים האחרונות בתעסוקה של גברים חרדים ונשים ערביות.

בגלל מחסור בהשכלה נדרשת, ההכנסות של החלשים נמוכות יותר. ההכנסה החציונית למשק בית חילוני בשנת 2018 הייתה 15,758 שקל, לערבים 10,084 שקל ולחרדים 11,730 שקל. התוצאה הקטלנית של השכלה רלוונטית נמוכה, השתתפות נמוכה בתעסוקה והכנסה נמוכה למשפחה מביאה לכך שתחולת העוני בקרב משפחה יהודית חילונית היא 12%, אצל ערבים 58% ואצל חרדים 68%.

לא לומדים מהניסיון

בשנת תשע"ד החלה רפורמה חיובית, להביא לתיקון סוגיית החרדים: נפתחו בתי ספר חרדיים לזרם חינוך חדש, החינוך הממלכתי־חרדי, כדי לקרבם ליעדים הנהוגים בכלל מערכת החינוך. מוסדות חינוך אלו נהנים מתקציב מלא, לעומת כשלושה רבעים בדרך כלל בזרם העצמאי. הם נהנים מפיקוח מלא של משרד החינוך, ויש בהם תוכנית לימודי ליבה מלאה. חבל, קצב ההצטרפות לזרם החדש עד כה הוא רק 3% מסך התלמידים במגזר החרדי בחינוך היסודי.

למרות שנות לימוד ארוכות בסקטור החרדי הרגיל, בישיבות ובכוללים, אין בכך כדי לתת מיומנויות רלוונטיות לשוק העבודה. שכרם של החרדים שלמדו שנים ארוכות, אלה שבכלל עובדים, שווה לשכר של חילוני עם עשר שנות לימוד. מחצית מפער זו מקורו במיומנויות נמוכות.

גם המשכילים בקרב החרדים הולכים למקצועות שיש בהם עודף בכוח העבודה - מינהל עסקים, משפטים והוראה - ופחות לתחום הטכנולוגי, שם יש ביקוש רב לעובדים. מכאן הקושי של החרדים להשתלב ולעלות ברמת השכר ביחס ליהודים החילונים.

אומנם הייתה העדפה מתקנת בהקצאת תשומות משרד החינוך לבתי ספר הערביים, שמצמצמת חלק מהפער, אך עדיין ההוצאה המוצעת לתלמיד במגזר דוברי העברית גבוהה בהרבה מההוצאה במגזר דובר הערבית, בכל הרמות. פערים נוספים נובעים מתשומות נמוכות יותר של רשויות מקומיות, לחלשות יש פחות תשומות לתת לתלמידים. אנחנו נציין כי הסקטורים החרדי והערבי מופלים לרעה בניסיונותיהם להקים אזורי תעסוקה ואזורי תעשייה או משרדים, מקור חשוב וקריטי להכנסות הרשויות המקומיות.

פער נוסף נובע מתשלומי ההורים: בערים החזקות עם ההורים המשכילים יש יותר אמצעים לתרום לחינוך הילדים, גם באמצעות עמותות. רשויות מקומיות יהודיות הנהיגו גם העדפה מתקנת משמעותית לטובת בתי ספר שתלמידיהם מרקע חלש. לתלמידים בחברה הערבית נדרשות שעות לימוד נוספות ללימוד השפה העברית, שפה חיונית להתקדמות בסולם העבודה במשק הישראלי, מה שיכול להגביר את פריון העבודה שהמשק זקוק לו.

החסמים ללימוד השפה העברית נובעים מאיכות הוראה נמוכה, משיטות לימוד מיושנות ומהנעה נמוכה של התלמידים ללמוד עברית בשל הפרדה בין החברה היהודית והערבית. אנחנו נוסיף כי מאורעות תשפ"א עלולים להרחיק את התלמידים הערבים מצלוחית החלב הישראלית ואולי ימנעו, שלא בהכרה, לא בפקודה ולא באמירה, את הגדלת התקציבים לסקטור הערבי, שנתפס כיום בעיני רבים בחברה היהודית ככפוי טובה.

בנק ישראל מצדו אומר כי מערכת החינוך הערבית מנוהלת ממרחק פיזי וכי יש הבדלים בתוכנית הפדגוגית ובשיטות הלימוד. מתכונת הלימוד ההיברידית בתקופת נגיף הקורונה רק תעמיק את פערי ההישגים בין החברה הערבית לחברה היהודית החילונית.

הבנק המרכזי אומר כי צריך לעודד מורים יהודים ללמד עברית בבתי הספר הערביים, בעיקר כדי לשפר ולמצות את המשאבים ללימוד מקצועות חיוניים כגון מתמטיקה ואנגלית, וכך הערבים יוכלו להשתלב במגמות מחשבים, שם יש לתלמידים הערבים חסר ניכר. אז ככה: עכשיו התלמידים הערבים מחכים למורים לעברית מהסקטור היהודי שיסכימו ללמד עברית מתקדמת בבתי הספר הערביים.