האירוע היה יפה, מחמיא למשתתפיו, מתאים והולם לדיווח תקשורתי. הנשיא ראובן (רובי) ריבלין, השוהה בניו יורק ערב פגישה עם הנשיא ג'ו ביידן בבית הלבן, נפגש עם מי שהוגדרו בדיווח על האירוע "בכירי הקהילה היהודית בניו יורק". יפה מצדו של הנשיא ונאה מצדם של המשתתפים בפגישה. לא נעים לקלקל מסיבה. אבל האירוע היה חסר תכלית מעשית.
מה שקוראים בעגה, פספוס מצדו של הנשיא ריבלין. הבכירים שלפי הדיווח השתתפו בפגישה עם הנשיא הם יהודים מכובדים, דואגים באמת לעלייה בגילויי האנטישמיות בארה"ב – נושא שנידון במפגש. אבל הנשיא ריבלין הוטעה. ארגנו לו פגישה עם היהודים הלא נכונים. הם מכהנים בראשות ארגונים ומוסדות. אבל אין להם קשר ישיר, אין להם מגעים אישיים, אין להם יחסים של שיתוף פעולה עם הציבור היהודי, עם היהודי ברחוב, עם מי שנמנים על ההגדרה עמך.
יש מגזר אחד ויחיד בקהילה שלמשתייכים אליו יש קשר ישיר ליהודים, יש יחסים ברמה משפחתית עם קהלים יהודיים. זהו מגזר הרבנים – רבנים מהזרמים הדתיים, רפורמים, קונסרבטיבים ואורתודוכסים. לרב רפורמי או אורתודוכסי בבית כנסת קטן ברובע קווינס או ברוקלין יש קשר אישי, שיח תמידי, יחסי קירבה הדדיים עם מספר גדול יותר של יהודים מאשר לכל חברי ועידת הנשיאים היהודים גם יחד. מי שחשים באמת את מצוקת היהודים בגין הגידול בגילויי אנטישמיות, מי שמודעים מקרוב למועקה שמרגישים יהודים בגין ביטויי איבה גזעניים שהרשתות החברתיות בארה"ב מפיצות, הם הרבנים.
אם אכן, כפי שדווח, שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן ארגן לנשיא ריבלין את אירוע הפרידה שלו מבכירי הקהילה, הרי שארדן טעה, שגה והכשיל את ריבלין. פגישה של ריבלין עם קבוצה של רבנים מהזרמים הדתיים, הצהרה של הנשיא הפורש ש"ישראל תעמוד בחזית המאבק באנטישמיות באמריקה" היתה מגיעה באמצעות הרבנים לאלפי יהודים באיזור המטרופולין ובערים גדולות בארה"ב. הפגישה של ריבלין עם "בכירי הקהילה היהודית" היתה אולי מחווה ידידותית הדדית של שני הצדדים. אבל מעשית, פרקטית, במיוחד בהקשר למשבר היחסים בין ישראל לקהילה הגדולה, הפגישה היתה בזבוז זמן, וחמור יותר - פספוס של הזדמנות פז למהלך מצד הנשיא הפורש לקידום שיקום היחסים בין ישראל לקהילה.