“בוקר טוב, חבר. גאה בך מאוד, חתיכת סגירת מעגל. מאחל לך הצלחה גדולה בתפקיד, בטוח שתצליח. זה כבוד גדול ואתגר ענק. שנדע רק טוב”.
שרון, כך כתבתי לך לרגל קבלת תפקיד מפקד חטיבת הנח”ל שכל כך היית ראוי לו. תפקיד מפקד חטיבה סדירה, שהוא בבחינת החלום המקצועי של כל קצין שמעוניין בקריירה צבאית. נגעת בשמיים בעודך בחיים.
רק אתה, אסמן, בדרכך הצנועה והכל כך אופיינית לך, היית מסוגל לעקוף באלגנטיות את המחמאות ולהשיב בענייניות: “תודה רבה. מעריך מאוד. נכנס קצת לעניינים וצריך לארגן מפגש עם לילך ושרון (נשותינו). כבר הרבה זמן עבר מהפעם האחרונה”. חתמת עם סמיילי ומשקפי שמש על מפגש שכבר לעולם לא יקרה.
שרון אסמן באמת היה קצין יוצא דופן ביכולות ובאישיות המיוחדת שלו, והדברים הנאמרים עליו כעת - על דמותו הערכית, על אומץ לבו, על היותו מפקד ומחנך בעל שיעור קומה יוצא דופן, על רגישות בלתי נגמרת ועל היכולת לגעת באנשים - אין בהם כל הגזמה, ותקצר היריעה מלתאר את דמותו. כפי שהיה מפקד בצבא כך הוא גם היה כחבר: בן אדם מעל הכל.
לאחר תפקידים קרביים בחטיבת הנח”ל מונה אסמן להיות דובר פיקוד המרכז. באותה תקופה אלופי הפיקודים העדיפו כי את התפקיד יבצע לוחם, ולא קצין או קצינה מדובר צה”ל. אחריו הגעתי גם אני להיות דובר פיקוד הדרום ב־2005. החברות העמיקה. שרון היה המנטור שלי, אף שהיה צעיר ממני. המעבר מתפקיד קצין לוחם לעיסוק מקצועי בלב הברנז’ה התקשורתית והממשק עם עיתונאים הוא מעבר קשה ומורכב ביותר.
עולמות שונים עם ערכים וגבולות מטושטשים בין אזרחות לצבא לא פעם יכולים לבלבל קצינים. לא אצל אסמן, שלמד בזמן קצר לרכוש גם את אמון העיתונאים מתוך יחסי כבוד הדדיים, כאשר כל אחד מבין את הגבולות של האחר.
האמת היא שצה”ל כמעט פספס את אסמן כמפקד גדוד, ורק התעקשות של מח”ט הנח”ל לשעבר, אלוף במיל’ אמיר אבולעפיה, הצליחה לעמוד אל מול ניסיון של קצינים בכירים אחרים לקדם מועמדים אחרים. אסמן היה דמות שונה בנוף הצבאי. שקט יותר, צנוע מאוד - ואפילו מעט רוחני. כמה מג”דים בצה”ל אתם מכירים שאת אחד מהמפגשים עם המ”פים וקציני מטה בגדוד 931 הקדישו לאימון טאי־צ’י?
בצבא, כאמור, כמעט פספסו. היו שחשבו שאולי הוא לא מספיק לוחמני ומוחצן. את התשובה הטובה ביותר סיפק אסמן במבצע צוק איתן. רבים מהמפקדים הבכירים שאיתם נפגשתי לאחר המבצע אמרו לי בצורה הברורה ביותר שאסמן היה המג”ד הבולט ביותר לטובה במבצע, כשבקור רוח ובאומץ הוביל את גדוד 931 וזכה על כך בצל”ש. מאוחר יותר זכיתי לשמוע את קולו של אסמן ברשת הקשר המוקלטת. מופת של קור רוח ואיפוק בתוך סיטואציה קרבית קשה ומורכבת.
מכאן הדרך של שרון כבר הייתה סלולה לעתיד מזהיר, ואת התשובה הטובה ביותר לספקנים הוא סיפק במבחן האולטימטיבי לקצינים לוחמים בשדה הקרב. במבחן הזה הוא עמד בהצטיינות. את השבחים ששמעתי על אסמן סיפרתי בגאווה לרעייתו, שרק ביקשה ממני לעדכן שהכל בסדר ושבעלה לא עושה שטויות.
מעולם לא כתבתי שבחים על שרון בעיתון, ולא דיברתי עליו טובות ברדיו. זוהי בעצם הפעם הראשונה. היה בינינו קוד שלא ניסחנו במילים, שאסור לערבב בין החברות לבין המקצוע - הצבאי שלו והעיתונאי שלי. היה ברור שיש דברים שעליהם לא מדברים. אני לא חפרתי, והוא מצדו לא חשף.
היו לנו מספיק דברים אחרים לדבר עליהם על יין טוב ביקב וילהלמה שכל כך אהב. שרון היה צנוע, אבל אהב את החיים ואת ההנאות הקטנות שלהם במעט הזמן הפנוי שהיה לו. החיים החזירו לו חיוך ואהבה, עד הטרגדיה הנוראה אתמול.
אני אוהב אותך המון, חבר יקר. תהיה חסר.