כלכלני האוצר ממהרים להוציא ממגירותיהם רעיונות מתחילת המאה ולהציגם בפני השרים החדשים של ממשלת בנט־לפיד. לא מדובר ברעיונות חדשים, אלא בגישות שרק צריך למחזר. כך מבקשים הפקידים לשכנע את שרי הממשלה להוציא לפועל את רעיון "מס הגודש" לבעלי רכבים בכניסה לערים, והכוונה היא בעיקר לגוש דן. לא נכחיש שיש בכך תועלת, ייתכן שזה מה שיעזור גם לכלכלנים ולבעלי תפקידים בכירים בעבר באוצר לקבל במסגרת הוצאת הרעיון לפועל תפקידים או עבודות עבור החברות או העסקים שלהם בהווה. יד רוחצת יד. מה אכפת להם מהעם? הרי מעמד הפועלים היגע ישלם.

"אגרת הגודש" היא שם יפה יותר למס לכל דבר שיוטל על המתנייעים בכבישים בשעות השיא. ההצעה נועדה להפחית את העומס על מערכת הכבישים, שאינה יכולה לשאת יותר את התעבורה הכבדה ויוצרת פקקים בכניסה לערים ולמרכזים המבוקשים. ההיגיון הוא שמי שמתעקש להיכנס לעיר, שיועיל בטובו לשלם כסף - הרבה כסף - על זכותו להגיע למקום העבודה או לעיסוקים ביורוקרטיים או, רחמנא ליצלן, לשם פעילויות פנאי.

"מס הגודש", כך נקרא לו במאמר זה, נועד להמשיך לבדל את השכבה השלטת - הקוראת לעצמה "אליטה" - שרובה מתגורר במרכז גוש דן, מעובדי כפיים, עובדים יומיים, זקנים, חולים, בעלי הכנסה נמוכה, בעלי הכנסה בינונית, צעירים, סטודנטים, עולים חדשים, מרבית אנשי הפריפריה ואנשים שלא יודעים לעבוד מהבית באמצעות מחשב ופס אינטרנט רחב לצדו. מס הגודש יעזור לעשירים ולבעלי הכנסה גבוהה, וגם לבעלי חברות ופקידים בכירים שהמעסיק שלהם משלם עבור הוצאותיהם, לצאת מאוחר יותר מהבית ולהגיע בשלווה למשרדיהם, בלי להצטופף ולהיתקע מימין ומשמאל עם פשוטי העם לאורך מסלולי הכבישים, כבישים שגם פשוטי העם שילמו עבורם באמצעות מערכת המסים לאורך עשרות שנים. כן, גם העשירונים הנמוכים והבינוניים משלמים מסים.

מס הגודש מיועד להיטיב עם בעלי היכולת. כבר היום "האחרים", הלא מיוחסים, משלמים עבור הכניסה לתל אביב באמצעות כביש האגרה משפירים, על כביש מספר 1 בואך קיבוץ גלויות בתל אביב, בחיפה משלמים פשוטי העם עבור נסיעה בכביש המנהרות בעוד בכביש 20, הוא נתיבי איילון, שאין הבדל מהותי בינו למנהרות הכרמל, אין תשלום. גם במנהרות ירושלים אין תשלום. כבר היום מי שנוסע לצפון הפריפרי משלם אגרה לזכייניות של כביש מספר 6. רואים חכמי חלם כי הגמל טרם קרס, מבקשים להוסיף לו עוד קש "מס גודש". ניסוי.נראה אם יעמוד בהכבדה.

תסתלקו מתל אביב

מס הגודש יכביד על תושבי יישובי הסביבה מחוץ לטבעת המרכזית של תל אביב, על הגרים במעגל הראשון מסביב לתל אביב, המעגל השני, השלישי והרביעי. ביישובים שבמעגלים אלה גרים דווקא החלשים יותר, שנזרקו בבעיטה מתל אביב ברגע שהקימו משפחה ויכלו בקושי לרכוש דירה מחוץ לתל אביב, שבה רבים מהם ממשיכים לעבוד. עכשיו אומרים להם: נקנוס אתכם על כי אתם מבקשים להמשיך לעבוד במרכז העסקים של ישראל. אין לכם קול ואין לכם עונה במסדרונות השלטון החדש המורכב מאליטה "שוויונית". בעצם אומרים לשכבות הביניים: לא הבנתם את הרמז כאשר סולקתם מתל אביב? עכשיו נסלק אתכם גם ממקומות העבודה, גם מפרנסתכם.

אם באמת הממשלה חפצה ביקרם של כלל תושביה, מדוע לא פעלה לעודד הקמת מרכזי עסקים נוספים שיקלטו את התעסוקה של שכבות הביניים כדי שלא ייאלצו להתנקז מדי יום לתל אביב? בשיא חוצפתה הממשלה אף מתפעלת בניין משרדים אדיר משל עצמה - לא בבת בים, לא בחולון, לא ביהוד, לא בנס ציונה, לא בלוד וברמלה עם האוכלוסייה המעורבת יהודית־ערבית, אפילו לא בראשון לציון, אלא דווקא בלב תל אביב, בקריה, סמוך למגדלי עזריאלי, אחד המקומות היקרים ביותר בישראל. עכשיו אומרת הממשלה: ברצונכם לקבל שירות? תואילו לשלם עוד מסים באמצעות מס הגודש כדי להגיע למשרדי הממשלה. חלם. המשמעות היא כי תושבי הסביבה יממנו את עשירי ישראל, חד וחלק.

אומרים לתושבי יישובי הסביבה: למה לכם בכלל לבוא לתל אביב, שהיא מקום השמור לעשירים? אם אתם זקוקים לשירות, תעשו זאת באמצעות המחשב הביתי, אם אתם רוצים ללמוד, תעשו זאת בזום. הממשלה הקודמת הקציבה במסגרת תוכנית החירום למלחמה בהשלכות נגיף הקורונה כ־5 מיליארד שקל לתשתיות טכנולוגיות ודיגיטציה, ובפועל הביצוע הוא רק כ־31%.

עוד הקציבה הממשלה כ־210 מיליון שקל לעידוד הדיגיטציה ללמידה מרחוק. הביצוע עד סוף יוני  הוא רק 23%. משרדי הממשלה המנופחים ממשיכים להעמיס על אזרחי ישראל עוד ועוד משימות וטפסים קשים למילוי, שעל האזרחים להשלים בעצמם  במחשב. הבעיה היא שיש לקות דיגיטלית, או אוריינות דיגיטלית חסרה, בקרב שכבות בציבור שאינו מקורב לפלאי הטכנולוגיה. בעוד 97% מהאקדמאים משתמשים באינטרנט, בקרב חסרי השכלה אקדמית עומד השיעור על 87%, ובקרב חרדים רק על 64%, כך לפי נתוני הלמ"ס העדכניים. בעוד עד גיל 44 כ־95% משתמשים באינטרנט, בגילים המבוגרים מ־75 משתמשים במרשתת רק 56%. הזקנים והמאותגרים מבחינת אוריינות דיגיטלית ישלמו מחיר כבד כדי לקבל שירותים ממשרדי הממשלה ב"עיר האסורה" תל אביב.

למעמד הביניים יש אפשרות להיכנס לעיר הגדולה, למקומות עבודה ו"סידורים" גם בתחבורה הציבורית. המשמעות עבורם היא בזבוז של שלוש שעות ביום במעבר מאוטובוס לאוטובוס או ברכבת או בכלי רכב אחר. בצר לה הבינה המדינה כי אין ברירה וכי עליה להקים מערכת הסעת המונים.

הפתרון: הרכבת הקלה, שעלותה תעפיל לעשרות מיליארדי שקלים. הקו האדום כבר עשה נסיעת מבחן ברחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה בחודש מאי השנה. אם הולכים לרשת מטרופולין גוש דן עם מערכת קווי הרכבת הקלה, שהעבודות להקמתה נמשכות במלוא המרץ, מה פתאום צריך להכניס אלמנט חדש שיפגע ברווחת ציבור העובדים, העושה דרך יומיומיות למקום העבודה, כאילו הרכבת הקלה אינה בפתח? עד שיתכננו את מס הגודש, ייצאו מכרזים חלילה וחס למקורבים, יציבו מצלמות, יערכו ניסויים, פיילוטים, יפעילו זכיינים - הרכבת הקלה כבר תפעל. האם לא חכם לחכות ולבחון השפעתה של הרכבת הקלה על הגודש בכניסה לעיר האסורה?

עיר הצווארון הלבן

אם יטילו מס גודש, הנהירה של הצווארון הלבן והג'ינס ההייטקיסטי לגוש דן תימשך. יש להם המון כסף מכל האקזיטים בשביל לשלם מס גודש לאורך דורות. התוצאה תהיה שערי גוש דן ימשיכו ליהנות מארנונה עסקית גבוהה, שתעשיר את תושביהם, בעוד עובדי שכבות הביניים משרכים דרכם למקום העבודה כדי להתקיים.

אם קשה כל כך להיכנס לתל אביב, מדוע לא לבנות מרכזי עסקים בערים השכנות כדי שגם הן ייהנו מארנונת הדבש של העסקים? טוב עושה ירושלים, שמנסה לרתק אליה חברות הייטק, אולי יראו זאת ערים נוספות וילמדו דרכיה. אם יימשכו הפקקים בכניסה לעיר הגדולה, זה ישכנע את כוחות השוק לבנות מרכזי עסקים מחוץ לתל אביב, ראה הצלחותיהן של הרצליה וחולון. דווקא מס הגודש יגדיל את הביקוש של חברות גדולות לחדור לתל אביב ולתת לה את הארנונה המתוקה, בעוד ערים אחרות נשארו פעורות פה וכיס מחורר בשל הנהירה לתל אביב.

המיסוי על השימוש בכלי רכב גבוה מאוד בישראל. רכישת כלי רכב עם מס של 83% ועוד 17% על ערך הרכב כולל המס, כלומר סך הכל מס של כ־114%. עוד משלם הישראלי מסים בשווי של 64.3% משווי קניית הדלק בתחנה. בשוודיה, שם יש מס גודש, יש רק מע"מ בשיעור של 25% על ערך הרכישה ועוד 61.8% משווי קניית הבנזין כמס. בבריטניה, בלונדון, יש מס גודש, אך יש רק מע"מ בשיעור של 20% ועוד 63.1% משווי הבנזין הנקנה הם מסים.

באיטליה, שבה יש במילאנו מס גודש, קיים מע"מ 22% ועוד מסים מסוימים לפי פליטת גזי חממה וכן 64.3% משווי הבנזין מסים. בנורבגיה, אשר בה בברגן יש מס גודש, משלמים מע"מ של 25% ועוד מס לפי פליטת גזי חממה ו־60.7% משווי קניית הבנזין, מסים. בארה"ב, שבה יש כמה אזורים עם מס גודש, שיעורי המס על רכישת רכב זניחים, ועליהם יש להוסיף רק עוד 18.6% משווי קניית הבנזין כמסים. לכן אם רוצים להטיל מס גודש, יואילו השלטונות להפחית המסים על רכישת כלי רכב חדשים, וכך גם מעמד הביניים יזכה ליהנות מרכב עדכני, בטיחותי וטוב להסעת המשפחה, ואז אולי יסכימו לשלם מס גודש.

מרבית מדינות העולם מחליטות לאסור רכבים עם מנועי בעירה פנימיים פולטי גזי חממה עד 2030־2035. בעבר נתנו חלק מהמדינות הנחה לרכב חשמלי או היברידי, כדי לעודד שימוש "ירוק", אולם התברר להן שהן מפסידות הכנסה, ולכן ההנחות, כמו בישראל, נמוגות. בכל מקרה, הכוונה שהייתה במס הגודש המקורי, לקנוס כלי רכב מזהמים העומדים בפקקים, הולכת ונעלמת, וצריך להמציא סיבות אחרות לפגוע באזרחים ממעמד הביניים כדי להיטיב עם העשירים.

בעולם יש מסי גודש גם על נסיעת אוטובוסים, המראת ונחיתת מטוסים בשעות העומס, נסיעת רכבות על מסילות במחסור בשעות העומס וגם בהמתנה לכניסה לנמלי ים בעולם. מס הגודש מוטל גם על תעריפי חשמל לפי "תעריפי עומס וזמן" (תעו"ז). איך? בזמן שיא הביקוש תעריפי החשמל יקרים יותר, וזאת המגמה בכל העולם. אם כך הדבר, על תושבי גוש דן לשלם "מס גודש מזהם" לרשויות מקומיות שבאזורן מייצרים חשמל בכל היום ובשעות השיא, לטובת כל ישראל, כולל גוש דן.

יואילו הקברניטים, במסגרת החלטות הממשלה לתקציב שמתגבש בימים אלה ושצריך לאשר עד 8 בנובמבר השנה (במסגרתו ישנו גם "חוק ההסדרים", שהפך חלק מהגשת התקציב מאז המשבר הכלכלי ותוכנית החירום של 1985), להטיל מס גודש על הפקת חשמל. השימוש בגוש דן בחשמל המופק בקרבת פשוטי העם יחויב בכסף במסגרת "מס גודש חשמל".

את הכסף שיאספו צריך להעביר לעיריות אשקלון ואשדוד ויישובי הסביבה, לעיריות חדרה, חיפה והקריות ויישובי הסביבה, על כי הם מוכנים שיפיקו חשמל אצלם, בחצרן, מה שמזהם את ריאות התושבים. עם הכסף הזה יוכלו תושבי ערי החוף, שאצלן יושבות תחנות הכוח העיקריות, לשלם "מס גודש" בתעבורה בכניסה לתל אביב רבתי. אולי יישאר להם מעט כסף וזמן לטיפול בבתי החולים העוסקים בדרכי הריאה והנשימה. ובא צדק לישראל שמחוץ ל"עיר אסורה".