באמצע חודש יוני, כשבועיים אחרי שנבחר לנשיא המדינה ועוד לפני כניסתו לתפקיד החדש, קיבל יצחק הרצוג, באותם הימים עדיין ראש הסוכנות היהודית, שיחת טלפון משוודיה. על הקו היה ראש ממשלת שוודיה, סטפן לוון.
לוון, ידידו הוותיק של הרצוג, התקשר לוודא כי הנשיא הישראלי הטרי זוכר שיש לו הזמנה אישית להשתתף בכנס International Holocaust Remembrance Alliance (הברית הבינלאומית לזכר השואה), שמתוכנן לאוקטובר השנה.
"דע לך שאחרי שאסיים את שיחתנו, אני הולך מלשכתי לפרלמנט כדי לעמוד בפני הצבעת אי־אמון", אמר לוון. "האופוזיציה עושה לי חיים קשים. לך תדע, יש גם סיכוי שאפסיד בהצבעה. אבל בלי קשר למה שקורה ולמה שיקרה - אני רוצה לראות אותך באוקטובר אצלנו במאלמו, בכנס ראשי המדינות לזכר השואה!".
הרצוג לא שכח, כמובן, ושמח להבטיח ל"חבר סטפן" שיגיע. עכשיו, בתור נשיא מדינת ישראל, הרצוג בוודאי היה מוזמן לכנס ראשי המדינות ועוד כזה שעוסק בזכר השואה, גם אם לא הייתה לו היכרות - לא עם ראש ממשלת שוודיה ולא עם אף אחד אחר. אבל הסיפור הוא שההזמנה המדוברת הגיעה אליו לא עכשיו, במעמדו הנוכחי הנעלה, אלא לפני שנה וחצי, עוד כשהיה ראש הסוכנות היהודית ורק התחיל לתכנן מהלכים לקראת הבחירות לנשיאות.
בינואר 2020, בתחילת עידן הקורונה, כאשר המגיפה כבר עלתה והתחזקה, אך האירועים הגדולים עוד התקיימו, הגיע לוון לירושלים כדי להשתתף באירועי יום השואה הבינלאומי ב"יד ושם". מיד עם נחיתתו ביקש ראש הממשלה השוודי לארגן לו פגישה אישית עם הרצוג. הפגישה תואמה. אומנם בסוף היא לא הייתה פרטית, וגם השגרירים נטלו בה חלק, אך הכוונה נותרה אותה הכוונה: מפגש ידידים.
לוון, שפיתח את הקריירה הפוליטית שלו במסגרת המפלגה הסוציאל־דמוקרטית של שוודיה, הכיר את הרצוג בדיוק על רקע פוליטי - בעולם המפלגות הסוציאליסטיות המקבילות. הכיר והעריך, וההיכרות הפכה לידידות.
נדוניה עשירה
הביוגרפיה הפוליטית והאישית של הרצוג מלאה בסיפורי חברות בעלי ערך מדיני בלתי מבוטל. גם נשיא גרמניה, פרנק ואלטר שטיינמאייר, נמנה עם ידידיו הפרטיים והטובים של נשיא המדינה. גם את שטיינמאייר הכיר הרצוג בתקופה שבה עמדו השניים בראשות המפלגות המקבילות. הכיר ודאג לתחזק ולחזק את הקשר.
לפני כחמש שנים התקיים בגרמניה אירוע התרמה למען בית החולים שיבא. ערב התרמה מסורתי, שבו נהג הרצוג להשתתף עוד בהיותו ח"כ מטעם מפלגת העבודה. אז הגיע הרצוג לאירוע בתור ראש מפלגת העבודה יחד עם רעייתו מיכל. מיד כשנודע לנשיא שטיינמאייר כי "בוז'י בברלין", הוא מיהר להזמין את בני הזוג הרצוג לארוחת ערב פרטית בביתו.
גם שר החוץ הגרמני, הייקו מאס, יכול להעיד על עצמו שהוא בקשרי ידידות טובים עם הרצוג, ועוד רבים וחשובים ב"שורטליסט" של מכובדי הפוליטיקה העולמית.
את הנדוניה העשירה הזאת הרצוג מביא איתו לכל תחנה חדשה בחייו הציבוריים. עם הזמן, מתפקיד לתפקיד, רשימת הקשרים הולכת ומתרחבת. הרצוג, כמובן, אינו הפוליטיקאי הישראלי היחיד שהתברך בקשרים בינלאומיים ענפים. השאלה היא תמיד עד כמה יעילים אותם קשרים ובאיזה אופן נעשה בהם שימוש. במקרה של הרצוג אפשר לקבוע כי עם כניסתו לתפקידו החדש זכתה מדינת ישראל בנשיא נדיב וחדור מוטיבציה לתרום את קשריו הרבים לטובת הכלל.
מי שמכירים את הרצוג לאורך שנים, מעידים כי בכל שנות הקריירה הפוליטית שלו (כיהן כח"כ מ־2003 ועד 2018) יעדו הנכסף היה משרד החוץ. "בוז'י ראה את עצמו שר החוץ העתידי. ומה שחשוב לא פחות מהשאיפה ומהאמביציות, זה שהוא אכן יכול להיות שר החוץ המושלם. גם מבחינת האופי, כי הוא דיפלומט בדם, וגם משום שאוסף הקשרים המדיניים שלו נדיר ועשיר מאוד", מעיד אחד ממכריו הוותיקים.
אלא שהחיים התגלגלו אחרת. הרצוג כיהן כשר בממשלותיהם של אהוד אולמרט, אריאל שרון ונתניהו, אך מעולם לא התקרב לתיק הנכסף. עם הזמן הוא הגיע לראשות העבודה ולראשות האופוזיציה ולהתמודדות מול נתניהו על ראשות הממשלה. לדברי אנשים יודעי דבר, "לו היה מתגשם תסריט אחר, שונה מזה שהתרחש במציאות, הרצוג היה מגיע להסכם עם נתניהו ונכנס לממשלתו כשר חוץ, והיה מאושר וגם מוצלח מאוד, ללא כל ספק".
בשנים האחרונות, בהיותו ראש הסוכנות היהודית, עד כמה שאפשר לו התפקיד - הרצוג חשב, דיבר וגם פעל רבות בזירה המדינית. הנושא שמאוד הציק לו ושעלה אצלו באין ספור שיחות עם גורמים רבים, היה מצב היחסים הירוד עם המפלגה הדמוקרטית בארה"ב.
"המצב שנוצר בשנים האחרונות כאב לו. כל הכוחות והמשאבים הופעלו והושקעו כמעט לגמרי רק ביחסים עם הרפובליקנים. זה היה הסגנון של נתניהו - להשקיע בידידים ולזנוח את מי שלא מסכים איתו. כך קרה עם האירופים, כאשר נתניהו העדיף להתנתק מהנהגת האיחוד האירופי, במקום לנסות לשפר את היחסים איתם. בוז'י חלק לחלוטין על הגישה הזאת, וכל הזמן חשב על הדרכים לשפר את המצב בכלים המוגבלים שהיו לו בתור ראש הסוכנות היהודית", מספר גורם אחר, הבקי אף הוא במהלכים מאחורי הקלעים.
ראש בית הנבחרים של ארה"ב, ננסי פלוסי, הינה ידידה טובה נוספת של הרצוג. כאשר בינואר השנה, על רקע האירועים האלימים בקונגרס סביב הפסדו של דונלד טראמפ בבחירות, ציטטה פלוסי לתדהמת הצופים הישראלים את הקטע משירו של אהוד מנור "אין לי ארץ אחרת", התברר כי מי שהכיר לפלוסי את היצירה הזאת היה לא אחר מאשר הרצוג.
סיפור היכרותם של הרצוג ופלוסי וכן של פלוסי והשיר של מנור התפרסם ותפס כותרות גם באמריקה וגם בישראל. ההיכרות עם השיר נעשתה בשנת 2016, כשהרצוג שימש כיו"ר האופוזיציה בכנסת מטעם סיעת המחנה הציוני בעקבות ניצחונו של נתניהו בבחירות ב־2015. הרצוג ופלוסי שימשו בתפקידים די מקבילים (לאורך כהונתו של טראמפ שימשה האחרונה כמנהיגת המיעוט בבית הנבחרים).
השניים נפגשו ב"פורום סבן", כינוס שנתי של מנהיגים ביטחוניים, פוליטיים ולאומיים של ישראל וארה"ב, כאשר הושבו בסמיכות. פלוסי הבינה כי היא עלולה לכהן כארבע שנים במקביל לנשיא הנבחר שאותו השמיצה, ומצב רוחה היה די עגום. הרצוג, שתחושותיו היו דומות להפליא, כך טוענים, פנה לשירה ולחש לפלוסי מילים על מנת לעודדה.
כעבור כארבע שנים, בעיצומו של קמפיין הפריימריז לנשיאות, תכנן הרצוג, ראש הסוכנות היהודית, לנצל את קשריו עם פלוסי ועם בכירים דמוקרטיים נוספים, כדי לארגן כמה פגישות עם חשובי המפלגה. זאת בניסיון לשפר את היחסים של ישראל עם המפלגה הדמוקרטית, להחזיר את האיזון ביחס לשתי המפלגות ואיתו את האמון של צעירים יהודים אמריקאים רבים, רובם ליברליים, שבשנים האחרונות חשו ריחוק וניתוק מצד מדינת ישראל והחזירו לארץ אבותיהם באותו מטבע.
מלא מוטיבציה
עכשיו, כנשיא, לצד שאיפותיו, קשריו וחזונו בזירה המדינית, קיבל הרצוג לידיו גם כלים משמעותיים, והוא מגיע לבית הנשיא מלא מוטיבציה לתרום את מיטב יכולותיו וקשריו לקידומה של ישראל בזירה הבינלאומית, ובעיקר במחוזות שפחות טופלו וקודמו בעידן נתניהו.
בעוד קודמו ראובן ריבלין פעל לצדו של ראש ממשלה ריכוזי, דומיננטי ובעל השקפת עולם מדינית מאוד מגובשת, הרצוג עתיד לפעול, לפחות בתקופה הקרובה, במקביל לראש ממשלה שהוא שונה ולשר חוץ פעלתן, שנחוש לשנות, לקדם ולשפר את כל מה שניתן יהיה לשפר במשרד, שחווה שנים קשות של הזנחה, פירוק והחלשה.
הרצוג, איש של שיתוף וגישור, לא בא להיות "שר חוץ על" לעומתי לשר החוץ בפועל. הוא בא להציע עזרה, את אותה נדוניה עשירה ומגוונת שצבר וטיפח לאורך שנים. יש תקווה כי בשונה מהזירה הפנים־פוליטית, המלאה בקרבות אכזריים בין קואליציה ואופוזיציה, ברמה הבינלאמית תיהנה ממשלת בנט־לפיד מהרמוניה ומכוחות מתוגברים מכל הצדדים: ממשרד ראש הממשלה, ממשרד החוץ וכן – מבית הנשיא.
