מכיוון שהקלישאה הישנה "דברים שרואים משם לא רואים מכאן" עדיין שמישה (ולראיה הקואליציה החדשה, שברובה הייתה רק אתמול אופוזיציה, והאופוזיציה החדשה, שהתרגלה שנים למנעמי הקואליציה, ולכן לא רואה כלום ממושביה החדשים), מעניין לדמיין מה, מי ואיך היו הדברים ומחולליהם, אילו התנהלו בהפוכה:
למשל, אם היה רהמ"ל (רה"מ לנצח) נתניהו מצליח למנוע את הקמת ממשלת השינוי של בנט ולפיד ומציב ממשלת ימין־חרדים־סמוטגביר משלו, על חוד הקול ה־61, עם גנץ כרה"מ חליפי ראשון לשנתיים (חלומו הרטוב של הביבי, בלילות אלה) ורע"ם כתומכת ימין, האם מצבנו היה משתנה בתכלית?
ובכן, קודם כל, היו כל לשונות המאזניים הרבות - חברי כנסת סוררים מרע"ם, המשותפת, איילת שקד ואלי אבידר - שווים כקליפת השום דבר.
כי רהמ"ל החליפי הנ"ל, כיו"ר הליכוד והקואליציה, היה בעצמו משמש למאזניים כמשקולת הגדולה, המכריעה תמיד את הכף.
כל הלשונות הטובות בקואליציה שלו היו ממשיכות בתפקידן הקודם, הליקוק, ההסכמה מראש ועבודת הפולחן לרהמ"ל - ומפנות את גידופיהן, שנאתן ואיומיהן לאופוזיציה המקופחת.
ורהמ"ל הזה, מאחורי הקלעים, היה קובע מאחורי גבו של גנץ הרהמב"מ (רה"מ ברירת המחדל) את שרי ממשלתו לפי רמת נאמנותם האישית אליו, מחזיר למאבק בקורונה את עוצמת ההפחדות, ההיסטריה, הסגרים והגזירות (לא כולל חרדים. כולל מפגינים בבלפור ובקיסריה) ורוכש מפייזר, כמו שהבטיח, 30 מיליון חיסונים, אם צריך או לא צריך;
מנכס לעצמו שוב את תקציב המדינה כבן ערובה, מבטל את ועדות החקירה לאסון מירון ולפרשת הצוללות, מנסה לשגע את ביידן בכאילו לתקוף את איראן, צובר הרבה כוח למלחמה בשופטיו ובתובעיו, מפעיל את פסקת ההתגברות וחוזר לבלפורו כדי שלא לצאת ממנו לעולם.
ואם איראן, אז איך הגענו למצב הנוכחי, לפני הסכם גרעין פחוּת מגבלות ואיסורים (כנראה) והפיכת מדינת האייתוללות למעצמה אלימה, מקוּדמת טכנולוגית, חצופה ומאיימת?
הרי הכל היה אמור להתנהל לפי האסטרטגיה הבינלאומית של הנתניהו, מנהיג מליגה אחרת: המאבק בהתגרענות איראן, בנאום בעצרת האו"ם (2012) עם ציור הפצצה והאזהרה שאסור לאפשר לאיראן להגיע לאורניום מועשר של 90%; והנאום מאחורי גבו של נשיא ארצות הברית דאז אובמה בפני הקונגרס (2015), נגד הסכם הגרעין שאובמה היה ממתכנניו; וההתקפות, לפי דיווחים זרים, על מתקנים וחיסולי מדעני גרעין וראשי טרור איראנים בתוככי איראן וברחבי עיראק וסוריה, שם מתבססים משמרות המהפכה וסייעניהם; ופעולת המוסד שזכתה לפרסום ולשידורי רברבניהו (ספריית הגרעין האיראנית), ו"איש השנה" של השבועון "טיים", ושכנועו את טראמפ לעזוב את הסכם הגרעין ולהטיל סנקציות כבדות על איראן, והגילוי האחרון של "הניו יורקר" על ניסיון הנתניהו ללחוץ על טראמפ, בימיו האחרונים כנשיא, שיתקוף את איראן.
אז איך אחרי שנתניהו הצליח לשכנע את כל העולם ומנהיגיו להרתיע ולהלעיג את איראן - בים, באוויר, ביבשה ובסייבר - איך הכל התהפך, ואנחנו עם איראן הגרעינית אוטוטו והמאיימת? כנראה, כדברי רהמ"ל נתניהו, האשם הוא רה"מ בנט, שהבטיח לארצות הברית שלא יפתיע אותה.
או למשל, בעניין חשוב אחר, כשכל בוקר מפציעה גננת מתעללת חדשה, שנתפסת בקלקלתה ובמצוקה שגרמה לחניכיה הפעוטים: אולי צריך לחשוב גם על טראומת המתעללות ולטפל בתופעה החמורה בהפוכה: לחקור את ההורים? הנה, כבר נתפסה אמא שהעזה להקליט באורח לא חוקי גננת שהתעללה לתומה.
ואם להרחיק עוד יותר, יש לחקור ולהעמיד לדין את הפעוטות עצמם, שכידוע מילה שלהם אינה מילה, ועל התנהגותם העבריינית הם מחפים בבכי מחריש אוזניים או בחיוך תמים ומקסים?