בשבוע שעבר עלתה בכנסת בקריאה טרומית הצעת החוק של ח"כ מירב בן ארי (יש עתיד) המחייבת שמירת דגימות מנפגעי עבירות מין ללא הגבלת זמן. החוק מציע להסדיר את אופן שמירת הדגימות הביולוגיות והעברתן למכון לרפואה משפטית לצורך הפקת דנ"א. כיום הדגימות מושמדות לאחר שלושה חודשים אם לא מוגשת תלונה במשטרה.
כמו כן, על פי הצעת החוק, כלל בתי החולים בארץ יוכלו לערוך בדיקה כפי שנערכת כיום בחדר אקוטי, שבו מתבצע הטיפול הרפואי והמשפטי הראשון בנפגעי תקיפה מינית ונמצא רק בחמישה בתי חולים בארץ המצוידים בערכות בדיקה מתאימות. הצעת החוק עברה ברוב של 64 בעד מול 51 חברי אופוזיציה, בהם חברות כנסת, שהצביעו נגד.
הצעת החוק הוגשה בתום תהליך ארוך של מחקר ושכנוע של הרשויות בארץ. בדצמבר 2017 הוגש לוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי בכנסת דוח מחקרי מקיף מטעם מרכז המחקר והמידע של הכנסת תחת הכותרת "היבטים בטיפול בנפגעות ונפגעים של עבירות מין בדגש על איסוף ראיות פורנזיות ושמירתן".
הפקת הדנ"א יכולה להאיר מידע על פשעי אלימות נוספים במדינה שטרם פוענחו. אך לדעת חברות הכנסת שהצביעו נגד החוק, בהן מירי רגב, גילה גמליאל ואורלי לוי־אבקסיס, החוק כנראה מיותר או פסול. מדוע? משום שהן באופוזיציה ולשיטתן, כל הצעת חוק שתגיע מהקואליציה דינה ליפול. הן אינן רואות את טובת הציבור.
כמי שנבחרו על ידינו כדי לשרת ולקדם חוקים למען הציבור, נדמה שחברות הכנסת הללו פועלות רק למען עצמן באנוכיות מתוך תפיסה שיש לדחות כל חוק מטעם הקואליציה רק כדי שהן יהיו שוב בממשלה. למרבה הצער, זוהי השיטה כיום של כל מי שנמצא באופוזיציה. גם הצעות חוק אחרות, אשר קודמו על ידי הממשלה הקודמת, כגון חוק איחוד משפחות המוכר כחוק האזרחות, לא עברו בכנסת משום שהאופוזיציה, אשר בעבר קידמה את החוק, הצביעה נגדו רק מכיוון שהוא הגיע מהממשלה.
נקמנות פוליטית היא שם המשחק, וזה קורה על גבו של הציבור. האם פעולה למען אזרחי המדינה היא כבר לא מטרה חשובה מספיק? האם הם שכחו שהם נבחרו כדי לשרת אותנו, האזרחים, ולא את עצמם? ניתן וצריך לשרת את המדינה גם מספסלי האופוזיציה באמצעות קידום חקיקה, ובכך להוכיח לבוחרים שבחרו נכון.