שבועות האחרונים מייצרת האופוזיציה בכנסת, בראשות חבר הנפש ומקדם המכירות של מר בורלא, פיליבסטרים ליליים כדי להביס את הקואליציה בהצבעות (אומרים שהראש הנ”ל מנצל כל הזדמנות לשהות לילות ארוכים במליאה). הקואליציה עצמה ממשיכה לצבור ניסיון במאבקי ההישרדות הפוליטיים שלה, ושריה הרבים ישנים טוב בלילות, כדי שיוכלו לקום בבוקר ולתת עבודה טובה יותר במשרדיהם, הודות לחברי הכנסת, חליפיהם מהשיטה הנורווגית.
אבל בזמן שהמאבקים בכנסת והוויכוחים בממשלה ובקבינט הקורונה נמשכים, כחלק מהניסיון לאפשר לישראלים להמשיך בחייהם, למרות השנים הקשות האחרונות (ארבעה סבבי בחירות, תקציב שנחטף על ידי הראש דאז, ההסתה ותעמולת השקר, הפגנות ההמונים, חמאס שפיגע באין מרתיע ומגיפת הקורונה); בעת שמתלבטים אם להכריז על תו שמח או ירוק בהיר, מחרפים את בן אנד ג’ריס, הגלידה האנטישמית, ושוקלים אם לחשב רק את מספר החולים קשה ואם לסגור טיסות למדינות אדומות ולהחיל בחוק ההסדרים את העברת פיקוח הכשרויות מהרבנות לרשויות המקומיות; בעת שהליכוד טוענת שהקואליציה מתעמרת בבכיריה בחלוקת עמדות הכוח בכנסת - בזמנים כאלה למי יש זמן, עניין ומצפון נקי להתעמרות אחרת, יענו שולית, בקהילות של פלסטינים בבקעת הירדן, בהר חברון (כתבתו הקשה לעיכול של יגאל מוסקו באולפן שישי, בערב שבת) ובשטחים הכבושים.
“הכבושים", כתבתי, כי אלה פעולות כיבוש ודיכוי שמבצעים אדוני הארץ, נערי גבעות, בריוני הימין החרד”לי ומתנחלים, בכמה אלפי פלסטינים מרודים וחלשים. בחום הנורא והמתיש, מעל ל־40 מעלות בלי צל. זאת בשיתוף המנהל האזרחי, מג”ב, מתנחלים וחיילי צה”ל וקציניו, שאמורים לפקח ולרסן פעולות כוחניות - והינם, במקרה הטוב, חסרי מעש, ובמקרה הרע, חלק אקטיבי מההתעמרות בחיי הפלסטינים ומשפחותיהם. בולדוזרים וגייסות הורסים את הפחונים העלובים ביישוביהם הארעיים, משתלטים על שטחי המרעה שלהם ומגרשים את עדריהם.
במקביל משתלטים מתנחלים מיישובים סמוכים על מקורות המים שלהם, בריכות ונביעות שמהן השקו את עדרי הכבשים, העזים והפרות. הרועים הדלים נאלצים לקנות ולהוביל מים במכליות במחיר גבוה, להשקות את עדריהם ואת עצמם ומשפחותיהם. אלא שאז ממהר הצבא לפוצץ או להחרים את מכלי המים שלהם ולהשאיר מאות ילדים, נשים, גברים וזקנים, עומדים על חורבות יישוביהם, חשופים לחום הנורא, צמאים.
עֵדָה לכל נוראות ההתעמרות הזאת היא קבוצת מתנדבים ישראלים, רובם בגילאי הביניים, חלקם לוחמי עבר מצטיינים, מלח הארץ, כמאמר הקלישאה, שיש בהם מצפון וחמלה וצימאון לעזרה לחלשים וחסרי המגן. הם יורדים דרך קבע לבקעה ולמקומות אחרים בשטחים, ללוות רועים פלסטינים ברעיית עדריהם. זאת כדי למנוע בעצם נוכחותם, כעדי ראייה וכסוככים על עלובי החיים האלה, את התוקפנות האלימה והגזענית של נערי גבעות ומתנחלים קיצונים.
להיות רועה ולהוליך את עדרך בעשבי השטחים הכבושים - כבר אינו העיסוק הרומנטי והפסטורלי משירי הרועים הישנים. לְמָה גנץ וחבריו לממשלה מחכים בשתיקת כבשים שכזאת? לעוד תביעה מבית הדין הבינלאומי בהאג? לעוד ניצחונות חרם מצליחים של BDS? להתרחקות נוספת של היהדות הליברלית בעולם מתמיכה בישראל? שמועצת הביטחון תתכנס שוב נגדנו? שהכתם השחור שמדביקים עלינו בעולם ילך ויתרחב, דווקא בתחילת פעולתה של הממשלה החדשה? שסבלנותו של ביידן תפקע?
ואולי ינצל יו”ר האופוזיציה התחמן את המצב, והוא ומלקקיו, מלאכים הומניים ידועים, יתחכמו ויביאו לאלפי הרועים ומשפחותיהם, הממתינים לכלום בשמש הקופחת, גביעי גלידה צוננת של האגן דאז?