הטור הזה נכתב בחשיכה העמוקה, רגע לפני שהאור הראשון של הבוקר עולה. זה כבר הלילה השישי או השביעי שלי בלי שינה, אבל מי סופר. קשה להירדם כשכל כך הרבה עדויות מהדהדות בראש.
מרגע שהתחקיר על שי אביטל פורסם, המטרה הייתה ברורה: לקרוא לנשים לצאת להתלונן ולהעיד, לתאם בין המשטרה למתלוננות ולהקל עליהן את ההליך הקשה מול הרשויות. עדות, עימות בחדר חקירות ועמידה על הדוכן במשפט פלילי הם דברים קשים. אנוכי אדם למוד עימותים ודברן לא קטן, ועדיין - בעבר, כשנדרשתי להיות עד מטעם הקטגוריה, היה לא נעים.
עושה לי רע לחשוב על מה שעובר על נפגעת תקיפה מינית כשהיא צריכה להתייצב מול עורך דין חלקלק, שמחפש בקיעים בסיפורה ומנסה לערער את אמינותה בחקירה נגדית. הצוות שלנו ב"חשיפה" עבד השבוע קשה במיוחד כדי להפוך את הפרוצדורה הזו למאיימת פחות.
להיות חלק מהרגעים העוצמתיים הללו זה אחד הדברים המרגשים והמטלטלים שעברתי. אני בוכה די הרבה בימים האלה. מייבב מעדויות, מכאב הקורבנות ומתוך תחושת אשם. מכה על חטא, למה לא הצלחנו לעשות את זה מוקדם יותר. מדוע לא פיצחנו את זה לפני זמן רב. התשובות מגוונות, והן טמונות בנסיבות המקצועיות. רק בסיבוב הזה של חיי התגבש סביבי צוות מתאים ונמצאה תחקירנית מצוינת בשם גילה צוקרון גולן, שעמדה במטלה לשכנע נשים אמיצות בזו אחר זו להתלונן.
הכל התחיל כשלפני מספר חודשים היא הודיעה לי שנמצאה צעירה אמינה וחזקה שעברה פוליגרף ושמוכנה להתייצב מול המצלמות. זו הייתה נקודת זינוק מבטיחה. לראשונה שמועה נפוצה תורגמה לאלמנט מוחשי. בעבר פורסמו כתבות והוגשו תלונות נגד אביטל שמהן לא יצא מאום, ולכן לא היה די בעדות אחת, מרשימה ומשכנעת ככל שתהיה.
הגענו למתלוננת נוספת. גם היא עברה פוליגרף והייתה עוצמתית. ועדיין, הרגשנו שיש צורך בעדות שלישית. אביטל מגובה בעורכי דין יקרים ובחברים בעלי השפעה. ידענו שצריך עוד כדי להכריע את הכף ולאמת את התחושות שלנו, אחרת התחקיר עלול להתפוגג. כשאישה שלישית הצטרפה ונמצא שהיא דוברת אמת בבדיקת הפוליגרף, הבנו שאנחנו מוכנים לצאת למסע. העלינו הילוך. נוספו עוד שתי עדויות מוצקות ומצמררות, וכך עברנו מבדיקה סמויה לגלויה.
פנינו לכמה גורמים נוספים, שלא ידענו בדיוק אם הם בקשר עם אביטל, כך שהיה חשש שידווחו לו. בחלק מהמקרים נדהמנו לגלות שהמידע שהתגלה קשה ומבהיל. הסיפורים הלכו והסתעפו. היו ששמחו לשתף פעולה בעוד אחרות חששו. כמה ניאותו ואז נסוגו. השמועה פשטה. יש תחקיר שעובדים עליו ב"חשיפה". גורמי תקשורת אחרים החלו לרחרח ועדיין, אף אחד לא הצליח להרים את הכפפה.
בעבר הרחוק והקרוב היו ניסיונות לעשות תחקירים שלא עלו יפה. נתקעו או נגנזו. "לא ייצא כלום. כבר דיברו איתי מפה ומשם", אמרו לנו מספר אנשים שגיששנו איתם. גם לנו במערכת היו בעבר ניסיונות נפל בתחקירים אחרים. לא פעם קרה שבדקנו, המהלך לא עלה ולאחר זמן מה חזינו בעיתונאי אחר שהתגבר על הקושי והביא מסמך מצוין. ברגעים כאלה נותר להביט מהצד במלוא הכבוד ולמחוא כף לקולגה.
בחזרה לאביטל. גם כשפגשתי אותו לעימות הייתי זהיר. ביררתי עמו את התלונות באופן נוקב, אך בלי להטיח בו את התחושות הקשות שצברתי בבטן. באותו שלב היו כעשר עדויות לערך. זה היה לפני הפרץ המטורף ששטף את המדינה בשבוע האחרון. אביטל היה קר רוח. הוא לא ספר אותנו. האשים את הקורבנות, טען שיריביו תופרים לו תיק וחזר שוב ושוב על הטענה שעל העניין להיבדק במשטרה. בסוף הוסיף שהוא יודע הכל על התחקיר. נדמה לי שבאמת ידע. אולי מישהו הדליף: מתחרים או מיוצגת לשעבר שביקשה למצוא חן בעיניו. לך תדע. ייתכן שזו רק פרנויה ומדובר בשליפה סתמית של אדם נטול פחד.
שבתי לביתי בתחושת חמיצות. אולי עשינו שגיאה איומה? אבל יום אחרי העימות הגיע מידע חדש בנוגע לשורה נוספת של הטרדות, לכאורה, של הסוכן הנודע ובאחת התפוגג חוסר הביטחון. הרגשתי שלם לחלוטין.
התקדמנו לקראת השידור. סרקנו שוב במסרקות ברזל את כל הנתונים. הצלבנו עדויות וניהלנו דיונים ארוכים עם היועצים המשפטיים שלנו. המסקנה: אפשר לעלות לאוויר. מרגע שהופצו הקדימונים, המשחק השתנה. השאלות הבודדות שנותרו התפוגגו ונענו בשטף של תלונות. חלקן קשות ביותר. בימים האחרונים אני עובד בלי הפסקה. ברגע של שבר כתבתי באחת מקבוצות העבודה של ההפקה שאינני מסוגל יותר להכיל. אבל אז בעטתי לעצמי בישבן. גייסתי כוחות וכעסתי על הפינוק. הרגשות, התחושות והעייפות שלי לא רלוונטיים. אתה, חיים, לא מעניין. גם מלחמות הקרדיט בטלות ומטופשות. הכל לא רלוונטי. רק דבר אחד חשוב: הקורבנות והצדק. הם ורק הם.
פרקליטו של אביטל, עו"ד ששי גז, מסר בתגובה: "במדינת ישראל לכל אדם הזכות לקיום הליך הוגן - להישפט בבית המשפט, לאחר חקירה מקיפה וכוללת במשטרה, ולקבל ייצוג משפטי ראוי. בענייננו התהפכו היוצרות - הליך חקר האמת ואכיפת החוק מוצג על ידי התקשורת באופן שלילי, כאשר היא זו שעושה עוול חמור, מדאיג ומקומם. לא די בכך שמתבצע משפט שדה נגד מרשי בזירה התקשורתית, כאשר ביקשנו להגיע לאולפן ולשטוח את טענות מרשי כנגד ההאשמות, סורבנו על ידי ההפקה. זהו תחקיר מגמתי, שלא מאפשר למי שהושמץ להשמיע את קולו. אנו עדים להשמטות של ראיות חשובות שקיימות במערכת ולא מוצגות לעיני הציבור. הדבר לא הוגן כלפי מרשי ולא כלפי הציבור. הציבור עד לעליהום תקשורתי הרומס שמו של אדם, עוד לפני שזומן לחקירה במשטרה, וזהו הנזק החמור מכל".