לטור המלא של קלמן ליבסקינד:

"איזה כיף להכין כתבות של צבע ואווירה, חשבתי לעצמי כשצפיתי בכתבה שהכין יגאל מוסקו לפני שבוע וחצי ל'אולפן שישי' על הבדואים בנגב. כי כשאתה עוסק בתחקירים, אתה חייב לחקור ולנבור וללמוד ולהביא את הסיפור המדויק. כשאתה פובליציסט, אתה יכול לכתוב את דעותיך ואת מה שעל לבך. אבל כשאתה יגאל מוסקו, אתה דומה למי שקוצץ ירקות לסלט. אוהב כוסברה, מכניס. לא אוהב, משאיר בחוץ. הכתבה ששודרה ביום שישי שעבר בערוץ 2 הייתה סוג כזה של סלט. מוסקו הסתובב עם המצלמה בדרום וערבב בקערה שלו קצת עמדות פוליטיות וקצת תמונות. הוא הפעיל את המצלמה היכן שהיה לו נוח, וכיבה היכן שלא. חלק מהמידע הרלוונטי הוא סיפק לצופים, וחלק בחר לחסוך מהם. בקיצור, בית ספר לעיתונאות לא ממש היה שם".

עם הטקסט הזה פתחתי לפני מעט יותר משמונה שנים את הטור שכתבתי על העיתונאי יגאל מוסקו, אחרי כתבה שלו שנגעה בעניינם של בדואים בנגב. הפתיחה ההיא מתאימה, ממש מילה במילה, גם למה שהוא עולל לפני שבוע במסגרת אותה תוכנית.

מוסקו נסע לדרום הר חברון כדי להראות מה מעוללים היהודים הרעים לערבים המסכנים ושוחרי הטוב המתגוררים שם במערות, ובמבנים שבנו לצדן. הוא הראה תותחים מתנייעים של צה"ל שמסתובבים להם בין הבתים ומפריעים לילדים שלהם לישון. הוא הראה את המינהל האזרחי הנוראי - שכל מטרתו להציק להם ולהחריב להם את חיי השגרה - הורס להם את הכביש שסללו. הוא הראה את המתנחלים האלימים שמפחידים אותם. 15 דקות ו־34 שניות דקות שמספרות סיפור פשוט, חד־ממדי. יהודים רעים מול ערבים טובים. בנייה של מתנחלים שהיא "מאחז בלתי חוקי", מול בנייה פלסטינית שהיא "כפר". דוברי עברית שלא ברור מה הם עושים שם, מול דוברי ערבית שנמצאים בשטח מדורי דורות.

זו הייתה כתבה שכולה אג'נדה. מאמר פובליציסטי מצולם, שבחר שלא לתת מקום לעובדות, ומכיוון שכך, ניתן להן אנחנו, כאן, את המקום המגיע להן. בואו נתחיל עם השאלה הכי מעניינת שעולה מן הכתבה הזו. למה, לעזאזל, מנסה מדינת ישראל לנשל פלסטינים אומללים מהאדמה שלהם, שעליה הם גרים מדורי דורות? ובכן, התשובה פשוטה. לא זה נכון ולא זה נכון. או במילים אחרות, גם האדמה אינה שלהם, וגם הם לא גרים עליה מדורי דורות.

את הסיפור כולו גוללה המדינה בתשובותיה לסדרת עתירות שהגישו הפלסטינים המדוברים לבג"ץ במהלך השנים. אם מוסקו לא קרא את החומר הזה, חבל. אם הוא קרא ובחר להתעלם ממנו, זה חבל עוד יותר. ובכן, בשנת 1980 סגר צה"ל אזור רחב, המכונה שטח 918, והפך אותו לשטח אימונים. המדינה הציגה לבית המשפט שורה של ראיות, המלמדות על כך שלפני סגירת השטח, היא בדקה אם יש בו מישהו ומצאה שלא. עד לעשורים האחרונים לא היו שום מגורי קבע בשטח הזה. לא במערות שצילם מוסקו, שבהן סיפרו המרואיינים שלו על אבא שלהם שגר שם. ודאי לא במבנים הרבים שהפלסטינים הקימו בעשורים האחרונים.

הטענה הזו מגובה בעדויות של מי שפעלו במקום, בשנים ההן, מטעמה של המדינה. הטענה הזו מגובה בתצלומי אוויר. אבל זה לא הכל. בשלב מסוים החליטה המדינה לבדוק מי הם העותרים הפלסטינים, שמספרים שהם מתגוררים ב"כפרים" הללו באופן קבוע כל כך הרבה שנים. הבירור העלה שמעבר לעובדה שאיש מהם לא הביא מעולם ולו ראשית ראיה לכך שיש למשפחתו זכויות בקרקע, הרי שרבים מהעותרים רשומים בכלל כמי שמתגוררים בעיירה הסמוכה יטא, והם אף מחזיקים בה בבתים. בקיצור, רחוק מאוד מהסיפור על ילידים שמתגוררים בשטח מאז תקופת האדם הקדמון, ושצה"ל הרע מתעקש להציק להם בניסיון לאמלל אותם.

הלאה. מוסקו מזכיר שבשנת 2000 הוציא בג"ץ צו ביניים האוסר על המדינה לפנות אותם. זו חצי אמת. כי צו הביניים אוסר על שני הצדדים לשנות את המצב. על מדינת ישראל הוא אוסר לפנות את הפלסטינים. על הפלסטינים הוא אוסר להמשיך לבנות ולהתפתח. ומה עושים הפלסטינים מול הצו הזה של בית המשפט? מצפצפים עליו צפצוף אחד ארוך, ומזרימים לשטח עוד אנשים ומביאים עוד משפחות ובונים עוד ועוד מבנים. רק כדי שהעניין יהיה מובן, נציין שמאז שהוצא הצו נבנו בשטח האש הזה לבדו מאות מבנים. בשטח האש הסמוך לו נבנו בתקופה הזו מעל לאלף מבנים בלתי חוקיים נוספים. איך הפלסטינים מסבירים את זה? זהו, שהם לא נדרשים להסביר, כי מוסקו לא טורח לשאול. לא רק שהוא לא טורח לשאול, אלא שכשהמדינה מבקשת לעצור את הפעילות הבלתי חוקית הזו, מוסקו מאשים אותה בהתעללות בחסרי ישע. במילים אחרות, חוק זה עניין חשוב, ובג"ץ הוא מוסד רציני, אבל לא תמיד ולא לכולם.

אגב, מדינת ישראל, מסתבר, לא עד כדי כך רעה, כמו שמציירים ב"אולפן שישי". כבר בעבר, אף על פי שהמדינה קבעה שהפלסטינים משקרים, שאין להם שום זכויות בשטח, ושמעולם איש מהם לא התגורר במקום מגורי קבע, החליטה מערכת הביטחון ללכת לקראתם. בעקבות עתירה שהגישו בשנת 2000, בין השאר נגד שר הביטחון אהוד ברק, הודיעה להם המדינה שהיא מסכימה לאפשר להם להישאר בחלק משטח האש, ולחלק האחר שלו היא מוכנה לאפשר להם להיכנס לצורך עיבוד חקלאי ומרעה, בכל סופשבוע, ובשתי תקופות בנות חודש בכל שנה.

מאבק זוחל לתפיסת אדמה

אז מה הסיפור של האנשים האלה, ולמה הם גרים דווקא שם, אם יש להם בית בעיירה מסודרת? או, עכשיו הגענו לשאלה החשובה, שאותה בחר מוסקו לעקוף. מדובר בחבורה שנדחפת על ידי הרשות הפלסטינית, בעידוד ובתמיכה נלהבים של האיחוד האירופי ושל שורה של קרנות, במטרה לתפוס שטח. זה חלק ממהלך גדול, רחב, אסטרטגי, ממומן היטב. שטחי האש הללו, בדרום הר חברון, מהווים חציצה חשובה בין המרחב האורבני של חברון לבין הנגב. לכן הרשות הפלסטינית משקיעה שם כספים. לכן מדינות אירופה בונות שם בשנים האחרונות מבנים, ומשקיעות בהצבתם של פאנלים סולאריים. זה קרב על שטח חשוב, והוא הרבה יותר גדול מעניינם של כמה פלסטינים שיישבו שם או לא יישבו שם. שום בית שמוקם באזור הזה לא נבנה בתמימות. כל בלוק שמונח באזור הזה הוא חלק ממאבק זוחל לתפיסת אדמה.

ובהמשך לתעמולה שהביאה אותנו עד הלום, גם התמונות שמראה מוסקו, של תותחים מתנייעים הנוסעים בין בתי הפלסטינים האלה, יכולות להעלות שאלות רק בפני מי שזורם עם התעמולה הזו, ושוכח את העובדות. החברים הערבים הללו התיישבו בתוך שטח אש של צה"ל ובנו שם באופן בלתי חוקי. ובדיוק כמו שמי שמתיישב באמצע אצטדיון כדורגל, עלול למצוא בחצר שלו את ערן זהבי, כך מי שפולש לתוך שטח אש של צה"ל, לא יכול להיות מופתע כשתותחים נוסעים לו מאחורי הבית. פשוט מאוד.

עכשיו בואו נדבר על האלימות. מוסקו מתאר עימותים בין תושבי חוות מעון היהודית לבין תושבי המאחזים הפלסטיניים, והוא בוחר צד. היהודים הם האלימים, הערבים הם קורבנות האלימות הזו. ואני רק זוכר בהקשר הזה עובדה אחת קטנה. אני זוכר שבשנת 1998 היו אלה הפלסטינים שרצחו את דב דריבן, תושב חוות מעון. אני גם זוכר שנציגי החמולה של הרוצחים מתגוררים עד היום באחד ה"כפרים" שעליהם מגונן מוסקו בכתבתו.

רגע, תשאלו, אבל למה להרוס להם את הכבישים שהם סוללים? הרי מוסקו הראה סרטון המתאר כיצד "9D צה"לי החריב את דרכי הגישה לשמונה כפרים". וצריך להודות שזה באמת נראה לא לעניין. אז גם כאן, כדאי לעבור מהתעמולה אל העובדות. מעבר לכך שמדובר בסלילה פיראטית של כביש לא חוקי, וזה די מוזר לסנגר על מציאות שבה כל אחד יכול לסלול כביש איפה שבא לו, חשוב לדעת שלא מדובר בכביש תמים. מדובר בציר הברחות ידוע, שמאפשר מעבר קל ומהיר מהר חברון אל בקעת ערד וממנה אל יתר חלקי המדינה, בלי לעבור בשום נקודה שעליה מפקחת מערכת הביטחון. המחבלים שביצעו את הפיגוע הרצחני במתחם שרונה בתל אביב ב־2016 השתמשו בציר דומה, בגזרה הזו. המחבלים הללו, אגב, הם בני החמולה של המרואיין המרכזי של מוסקו, זה שמחלק ציונים ומסביר למוסקו ש"חצי מהיהודים הם עם טוב".

תנועת רגבים - שעוסקת רבות באיום הנשקף מהבנייה הבלתי חוקית בשטחי האש המדוברים, ואף הביאה בעבר את ועדת החוץ והביטחון להתעמק בנושא - מנהלת מערכה ארוכת שנים כדי להכריח את המדינה לטפל בציר ההברחות המסוכן הזה, שעליו מוסקו מגונן. עד בג"ץ הם הגיעו. לפני כשנתיים, בכתבה של אלישע בן קימון ב"ידיעות אחרונות", ערכו אנשי רגבים הצגת תכלית. הם רכשו קלצ'ניקוב צעצוע בחנות משחקים, ונסעו איתו ברכבם דרך "ציר מוסקו" עד למרכז המסחרי של ערד, ללא שום הפרעה. אז כן, כשהפלסטינים סוללים מחדש את הכביש הזה, טוב וחשוב לביטחון של כולנו שצה"ל הורס אותו.

נמשיך. בכל כתבה של עיתונאים שונאי מתנחלים, מראשית ההתיישבות ועד ימינו, מגיע השטיק השחוק שבו מתקרב הכתב אל חווה כזו או אחרת של יהודים, מצטלם כשהוא מנסה להיכנס אליה, וממתין שמישהו ייצא אליו ויגיד לו שילך מכאן. זה מצטלם נהדר. זה עבד באלף כתבות. זה עבד גם למוסקו, כשהתקרב לחווה של יששכר מן. "לפי החוק בישראל, זה תב"ע (תוכנית בניין עיר - ק"ל) מאושרת פה", אומר לו מן. "זה ממש לא השטח הפרטי שלך", עונה לו מוסקו. 100% מהאנשים שייצפו בכתבה הזו יקבלו את הרושם שהצעיר היהודי השתלט על קרקע לא לו, בעוד הפלסטינים שאותם מחבק מוסקו יושבים על אדמתם.

רוצים את העובדות? ובכן, לפני שנים רבות הוקצתה הקרקע הזו, היושבת על אדמות מדינה, ליישוב מעון - כחוק, בצורה מסודרת - בחוזה משולש שנחתם עם החטיבה להתיישבות ועם הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש. בשלב מסוים הוקצתה הקרקע לטובת הקמת רפת משותפת ליישובים מעון וכרמל. יששכר מן יושב בתוך השטח הזה, בהתאם לחוזה עם האגודה המפעילה את הרפת. מדובר בקרקע שיש עליה תב"ע מאושרת, המייעדת את הקרקע הזו לחקלאות, וזה בדיוק מה שעושה בה יששכר מן.

יודעים מה? עזבו את כל הפרטים המייגעים הללו. הם לא חשובים כל כך. מה שחשוב זה שיששכר מן יושב בשטח הזה באופן שהוא פי מיליון יותר חוקי מהאופן שבו יושבים על הקרקע כל הערבים שמוסקו מסתחבק איתם, שתפסו שטח והתיישבו בו כי בא להם, שבנו מה שהם רוצים כי בא להם, וששמים פס על הפסיקה של בג"ץ כי בא להם. אבל ככה נראים הדברים בעולם של "אולפן שישי", עולם שבו אין עובדות ויש בו רק אג'נדה. יששכר מן מצולם כמו בריון. הפלסטינים כמו קבוצה חסרת אונים שכולם חברו יחד כדי לפגוע בה.

רגע, וכל זה עוד לפני שהתייחסנו לקטע הנפלא באמת שבו מספר מוסקו שכאשר הפלסטינים "מנסים להביא עוד מים מהעיירה הפלסטינית הקרובה, ישראל חותכת את הצינורות. בשלב הבא", הוא מוסיף בנונשלאנט, "הם גונבים מים מהקווים של ההתנחלויות עד שעולים עליהם". וכשמוסקו מתאר את זה בקולו הנעים, באדישות, כמעט בחביבות, זה נשמע לגמרי סביר. שהרי מה יותר טבעי מלגנוב מים? עכשיו, תארו לעצמכם שמאחז בלתי חוקי של מתנחלים על ראש גבעה בשומרון היה גונב מים מהעיירה הפלסטינית הסמוכה. מה הסיכוי שגם את זה היו מלווים ב"אולפן שישי" בקריינות מכילה שכזו?

אין תגובה

ואם מישהו הגיע עד הנה ועדיין לא השתכנע שלא מדובר במסמך עיתונאי אלא בכתבת תעמולה, הוא מוזמן ללכת אל סופה של הכתבה, אל הקטע שבו מספר מוסקו ש"מועצת הר חברון סירבה אפילו למסור תגובה ל'אולפן שישי'". ואני מודה שזה סקרן אותי. תגיד, שאלתי את יוחאי דמרי, ראש המועצה האזורית הר חברון, מה העניין? דמרי סיפר שדווקא היה לו עניין להציג למוסקו נתונים שילמדו אותו עד כמה הוא טועה, אבל מכיוון שהתוכנית "אולפן שישי" משודרת בשבת, ולאחר שהתייעץ עם רבנים, החליט להימנע מכך, לא לפני שהסביר למוסקו את הסיבה.
דמרי גם הראה לי את המייל ששלחה הדוברת שלו למוסקו. "נשמח לשתף פעולה, להציג חומרים ולהתייחס למציאות האמיתית בשטח, ככל שהכתבה לא תהיה כרוכה בחילול שבת". קשה לבוא בטענות למוסקו, שלא הזיז את התוכנית שלו ליום אחר, אבל אפשר בהחלט לבוא אליו בטענות על מצג השקר שהציג, כשנתן את הרושם שהמועצה בחרה, סתם כך, לא להשיב.

שאלתי את מוסקו למה לא טרח לקרוא בשידור מה שכתבה לו המועצה, או לכל הפחות לספר לצופים שלו שהמועצה לא סתם "סירבה למסור תגובה", אלא הסבירה שיש לה בעיה הלכתית ואף ניהלה איתו דין ודברים בסוגיה הזו. "לאחר שצפיתי בסרטונים רבים של יהודים רעולי פנים ממאחזי המועצה מיידים אבנים בשבתות", השיב לי, "סברתי לתומי שאין בעיה הלכתית למסור לפחות תגובה לתוכנית שמשודרת בשבת. עובדתית: סירבו להגיב".

הבנתם? אם ברחבי המועצה יש מישהו שזורק אבנים בשבת, אפשר להניח שגם לראש המועצה השבת הזו לא באמת חשובה כל כך. התשובה של מוסקו מלמדת על משהו עמוק הרבה יותר. מוסקו ודומיו רואים את כל המתנחלים כגוש אחד. אין טובים ורעים, אין הגונים ולא הגונים. אין משליכי אבנים ומי שאינם משליכים אבנים. כולם רקמה אנושית אחת חיה. זה מצטרף לעובדה שבארבע מתוך חמש השאלות שהעביר לדמרי, הוא ביקש את תגובתו של ראש המועצה לאירועים שבהם, לפי הנטען, נקט מישהו אלימות בשטח השיפוט של המועצה. "גם ביישובים אחרים אתה מטיל על ראש הרשות את האחריות לעבריינים שבתחום הרשות שלו?", שאלתי את מוסקו, "רון חולדאי אחראי בעיניך לאונס שאירע השבוע בתל אביב?".

"אם ראש המועצה מתנער ומגנה את התופעות שהופיעו בכתבה", השיב מוסקו, "באמת מצער שלא מסר תגובה". וזה כל העניין על רגל אחת. חולדאי מתנגד למעשי האונס שנעשים בתל אביב, בדיוק כמו שדמרי מתנגד לזריקות אבנים שמתרחשות אצלו במועצה. אבל מדמרי מצפים המוסקואים לגנות זריקות אבנים, ואל חולדאי לא צלצל מעולם עיתונאי כדי לשאול אותו אם הוא מגנה את האונס.

ואם מישהו קיבל בטעות את הרושם שיש לי טענה אל יגאל מוסקו, אז חשוב לי לתקן את הרושם הזה. מוסקו לא אשם. מוסקו לא אחראי. מי שאחראית זו מערכת התוכנית "אולפן שישי", שכבר שנים מאפשרת לו לפרסם את כתבות השטנה הללו - שהמתנחלים נראים בהן כמו שהם נראים בכתבות של הטלוויזיה הפלסטינית - בלי עריכה, בלי ביקורת ובלי להתעניין בעובדות.