1. זה לא סוד שאפשר לבצע בקלות רצח אופי בעזרת הרשתות החברתיות. הדוגמה המוחשית לכך היא ד"ר שרון אלרעי־פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. אני לא מתכוון להיכנס לעימות שמלבים כלי התקשורת בין ד"ר אלרעי־פרייס לבין שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא־ביטון. דברים שנאמרו נגד אלרעי־פרייס מצד שרים בקבינט הקורונה, וצוטטו באמצעי התקשורת, יצרו מהומה.
מאבק ציבורי שמתנהל בפרהסיה בין איש פוליטי לבין עובד מדינה - הוא פסול. בעוד שאיש הציבור יכול לתקוף אישית וציבורית את עובד המדינה, פיו של עובד המדינה חייב להישאר סכור, והוא לא יכול להשיב לטענותיו של האיש הפוליטי, גם כאשר הוא משמיע דברי הבל, או דברים שאינם מבוססים, וגם כאשר הביקורת שהוא משמיע נועדה לצרכים פוליטיים.
המתקפה בשבועות האחרונים על ד"ר אלרעי־פרייס נעשית רק משום שהיא מעזה להשמיע את דעתה המקצועית בקול צלול וברור. להתקפה הזאת חברו כצפוי גם מתנגדי החיסונים, שזכותם להחליט על גופם בכל דרך שיבחרו, אבל לא ראוי ולא יעלה על הדעת שהם יתקפו עובדת ציבור, רק בגלל שהיא מעזה להשמיע דעה מקצועית שנוגדת את דעתם.
לשיא הגיעו הדברים כשהיו מי שטענו כי כביכול אלרעי־פרייס בניגוד עניינים מול חברת פייזר משום שהיא ראש המחקר שלהם בישראל, ולכן לכאורה היא מעודדת חיסון שלישי. אך בפועל אלרעי־פרייס אינה נושאת בתפקיד זה, ומשרד הבריאות אף הבהיר שמדובר בטענות שקריות ושהיא אינה חוקרת בפייזר ואינה מקבלת שכר מפייזר.
גם אלרעי־פרייס טוענת שלא היו דברים מעולם, והיא מאיימת בתביעת לשון הרע. לדעתי, היא חייבת לממש את כוונתה ולא רק לאיים, אלא ללכת עד הסוף ולהגיש תביעה משפטית. אם מדובר בדברי כזב והבל, שלא היו ולא נבראו, ראוי שמי שפרסם אותם יישא בתוצאות, ואז נדע גם מה שווה אמינותו.
2. בשבוע שבו הלך לעולמו איש הרדיו והטלוויזיה רוני דניאל ז"ל, שהידיעה על מותו זכתה לדיווחים נרחבים בכל אמצעי התקשורת, נפרד מאיתנו האלוף במילואים אלעד פלד, שאפשר לכתוב עליו את המילים דמות מופת ללא מירכאות ומבלי לחטוא במליצה. פלד, שמת בגיל 93, הובא למנוחות בטקס צבאי בבית העלמין האזרחי בקריית ענבים.
פלד, איש צנוע בחייו, לא זכה לכותרות רבות אחרי מותו. מי שזכה להכיר אותו לא יכול היה שלא להתרשם מאישיותו. הוא התגייס להגנה כשהיה תלמיד תיכון, ומונה בגיל 20, חודש לפני קום המדינה, לפקד על העיר צפת. כשפיקד על הקרבות בעיר, הוא נפגע קשה מלהביור. זה קרה כשהחליט להסתער על צלפים ערבים שהתבצרו בבניין משטרת צפת. את הכוויות מאותו אירוע הוא נשא עד יומו האחרון.
פלד, צנוע בחייו, זכה לסיקור עיתונאי צנוע גם לאחר מותו. הוא לא זכה לכך שמנהיגי המדינה וצה"ל יאמרו דברים על קברו. לא ראש הממשלה ולא שר הביטחון פרסמו הודעות אבל כשנודע דבר מותו. אמצעי התקשורת כמעט לא הקדישו לו זמן מסך, ואף לא אחד מראשי המדינה התייצב בטקס שבו ליוו אותו בני משפחתו וחבריו למנוחות.
פלד היה מנכ"ל משרד החינוך, תחת השרים יגאל אלון ואהרון ידלין, היה מרצה בכיר במחלקה לחינוך של אוניברסיטת בן־גוריון, וסגנו של טדי קולק כשהיה ראש עיריית ירושלים. השידוך בין קולק לפלד לא עלה יפה, משום שפלד התקשה לעבוד תחתיו והחליט לסיים את הקריירה הפוליטית הקצרה שלו ולפרוש מתפקידו בעירייה. בתפקידיו הצבאיים היה פלד ז"ל, בין השאר, גם מפקד חטיבת גולני, מפקד המכללה לביטחון לאומי, ופיקד בעברו גם על כיבוש דרום רמת הגולן.
זאת תרומתי הקטנה לזכרו של האלוף פלד, שתרם למדינה ולביטחון ישראל, והיה ראוי להרבה יותר לאחר מותו.