אכזבות סביב. ישראל מאכזבת. העולם מאכזב. המדע מאכזב. אי־עצירת האטום האיראני מאכזבת. בעצם, האטמוספירה כולה מאכזבת, מקליפת כדור הארץ עד לגובה שאליו מגיעות חלליות ובהן מיליונרים שיוצאים לטיול. האופי שלי אופטימי, אבל הרשימה הזו מביטה לאמת ברשתית, והאמת לא נראית טוב.
ישראל מאכזבת. ישראל נכנסה לעידן של ממשלה חדשה, שקיבלה מדינה עם אפס קורונה. מחלקות הקורונה היו שוממות ואפילו סגורות. ניתן חיסון לרוב המכריע של הישראלים. הערצת כל העולם על כך שיצאנו מהמגיפה ליטפה את מדינת היהודים. באה ממשלה חדשה, והקורונה תקפה במלוא עוז ובכל פינה. אי אפשר להאשים את הממשלה החדשה במה שמחולל הווירוס, אבל מותר ומוטב לשאול כמה שאלות, וגם סביר לתהות אם היינו מגיעים לאותו מצב אם בנימין נתניהו היה בשלטון.
אני חושב שלא. ברור ומוכח שנתניהו זעק להביא חיסונים ולהתחיל בחיסון השלישי כבר לפני יותר מחודש, כשהיו מקרי הידבקות בודדים. לעולם לא נדע אם חיסון בשלב כה מוקדם היה עוצר את המגיפה, ולא נדע מה עוד היה עושה נתניהו כדי להצליח לעצור אותה כמו שהוא הצליח קודם, לפני כולם. לפחות, בזכותו, כולנו מחוסנים פעמיים ורבים מאיתנו שלוש פעמים. נפש קרובה מאוד אליי חלתה בגל החדש הזה, כשהיא החלימה בירכנו "הגומל". אולי בלעדי שני החיסונים המחלה הייתה קשה יותר.
הקורונה בישראל מעוררת מחשבות על אופי האדם. נתניהו, שריפא עם שלם, לא זכה על כך בשום תגמול בקלפי. האם ייתכן שכאשר מגיעים להחלטה בקלפי, בני אדם לא מעניקים שום ערך להצלחה? עוד אכזבה.
העולם מאכזב. גם העולם חזר לזרועות הקורונה, נסגר לישראלים, נסגר לעצמו. מבולבל. חסר אונים. פעמיים ביטלתי כרטיסי טיסה שקניתי. שלא אתאכזב?
המדע מאכזב. כשקיבלתי את החיסון הראשון והשני התמלאתי הקלה, מכיוון שסמכתי על המדע. המוח האנושי הוא נשקנו, ועד כה הוא הוכיח שהוא מתגבר על הכל. תוחלת החיים שעולה היא העדות. כתבתי בשחצנות על ההצלחה של המדע. בום, הווירוס פיתח שינוי קטן, ותקף מהאגף הלא מוגן שנותר חשוף באיזו פינה נסתרת. עכשיו המדע ממשיך לחפש פתרון חדש, אבל גם הווירוס מצדו משקיע מאמץ וממשיך לפתח מוטציות חדשות.
אי־עצירת האטום האיראני מאכזבת. האיראנים נחושים להגיע לפצצת אטום. לא קל לעצור אותם כי הם מוכנים לשלם מחירים בלי חשבון בדרך להשגת המטרה. סנקציות לא גורמות להם לוותר. הסכם מצחיק אותם בסתר. העולם, שכולל גם את סין ורוסיה, לא ממש מתרגש. אפילו כאשר אנחנו פונים בתקווה אל חלק העולם שאנחנו מאמינים שיש לו מחויבות לערכים נאורים, האכזבה מכה בנו.
האטמוספירה כולה מאכזבת. אולי נכון לומר שבני האדם אכזבו את האטמוספירה. זיהמנו אותה והרסנו אותה עד לדרגה שבה היא מתחילה להתחמם עד כדי כך שלא נוכל לחיות בתוכה.
בני אדם מתהלכים ובונים בניינים על גבי קליפה דקיקה שהתייבשה, ונושמים בתוך שכבה דקיקה של אוויר שמקיפה את הקרום הזה. למטה מהקרום אי אפשר לאדם להתקיים, ומעל לשכבת האוויר הדקה, בני האדם לא יתקיימו. כל מה שהיינו צריכים לעשות הוא לשמור על שכבת האוויר הניתן לנשימה. פרינו ורבינו במאוד מאוד, וזיהמנו באלף צורות את האוויר, ואת שכבת האדמה והמים הדקה שעליה אנו הולכים, או שטים, מילאנו בפלסטיק.
הממשלה החכמה של ישראל החליטה להטיל מס על כלים חד־פעמיים, אבל מה זה עוזר כאשר כל ברוקולי בסופרמרקט מוגש על מגש פלסטיק, ולכל שניצל מגש פלסטיק משלו? מגשי פלסטיק, גביעי פלסטיק, קופסאות פלסטיק ואלף סוגי אריזות פלסטיק נערמים בקופה כשאתה בא לשלם, והקופאית שואלת אותך כמה שקיות אתה רוצה, כי הוחלט שישלמו על שקיות כדי לחסוך בפלסטיק.
זה עוד דבר שישראל פועלת בו בטיפשות. יום אחד ישבו חכמי המדינה שלנו והחליטו שנשלם על שקיות פלסטיק בסופרמרקט כדי לא לזהם. אם אנחנו כבר משלמים, מדוע לא עושים את השקית הזו מפלסטיק מתכלה?
זה נהוג בעולם. באיטליה, למשל, כאשר קניתי בסופרמרקט, קיבלתי שקית מפלסטיק מתכלה. שקית מצוינת כדי לסחוב הביתה את המוצרים, והיא מתכלה ומתפוררת תוך שנתיים בלי לזהם לנצח את העולם.
בינתיים, דבר קטן כשקית מאכזב, וגם דבר גדול יותר כמו כל העולם, שנסגר בגלל מגיפה שהמדע לא משתלט עליה.