לאחר שצעקני הליכוד אופסנו היטב בבוידעם לקראת סבב הבחירות הרביעי, כדי לא להבריח את קולות המתלבטים, בסוף השבוע האחרון פתאום זכינו לסיבוב שופוני של מירי רגב ודודי אמסלם. המסר שלהם לאומה, כמו תמיד, הוא זלזול בוטה באליטות, לכאורה בשם המזרחים שנמאס להם להיות מקופחים.
זה עצוב מהרבה סיבות. ראשית, כי זה לא נכון. בקרב האליטות יש הרבה יוצאי עדות המזרח, שהצליחו בזכות היותם מוכשרים, רהוטים ונחושים. יותר מזה - מזרחיות היא לא ערך שרק בזכותו מעפילים לצמרת. אומנם בראשות הליכוד טרם עמדו יוצאי עדות המזרח, אבל כדאי לשאול את עמיר פרץ ואבי גבאי אם אפשר להצליח בפוליטיקה רק בזכות המזרחיות.
שנית, כי הקיפוח האמיתי בישראל הוא בין המרכז לפריפריה. באזור המרכז הבריאות טובה יותר מאשר בפריפריה, ולא רק במה שקשור לקורונה. בפריפריה מעשנים יותר, משמינים יותר, עושים פחות פעילות גופנית, זוכים לפחות שירותים רפואיים, וגם נוטים לוותר על טיפול רפואי מסיבות כלכליות. לתושבי הפריפריה יש פחות תחושת ביטחון, יותר הרוגים בתאונות דרכים ואבטלה יותר גבוהה. כל זה, כמובן, עוד לפני שדיברנו על הכנסה והשכלה.
אמסלם ורגב היו חלק מהשלטון במשך לא מעט שנים. אילו הישגים יש מאחוריהם בכל מה שקשור לשיפור המצב בפריפריה ולצמצום פערים? פרס יקר ערך יוגרל בקרב מי שזוכר אפילו הישג אחד. המורשת של השניים היא לא במעשים, חלילה. הם מתמחים בדיבורים, ואם אפשר - אז כמה שיותר קולניים ונמוכים.
וזאת הסיבה השלישית שבגללה סבב השופוני שלהם עצוב כל כך. יש אנשים שמקדישים את זמנם ומרצם להעצמה של אחרים, אבל השניים האלה מתמחים בהעצמה של רגשי נחיתות, לא בתיקון המצב.
העצמת רגשי נחיתות היא לא באמת העצמה, אלא קידוש החולשה והשימור שלה. בדומה להבדל בין שמחה אמיתית לשמחה לאיד, העצמת רגשי נחיתות נותנת סיפוק רגעי, אבל היא הרסנית, ואי אפשר להתקדם או להצליח בזכותה (או שאולי נכון יותר לומר - לרגעים נדמה שאפשר להצליח איתה בתחומי התקשורת והפוליטיקה).
האמת המרה היא שמי שאינו לומד, אינו משכיל, אינו מביא הישגים, מתעקש על שפת שוק במקום על רהיטות, ורק מתלונן על קיפוח - סיכוייו להצליח בחיים הם אפסיים. האם המטרה האמיתית של רגב ואמסלם היא הרבה אנשים מקופחים, תקועים ומתוסכלים, ששונאים את האליטות ומנסים להוכיח שהכי טוב זה להיות בור, לקלל ולהאשים?
רגב ואמסלם הם לכאורה ״סיפורי הצלחה מזרחיים״, אבל בעולם האמיתי, הצלחה נמדדת ביכולת לעשות ולשנות לטובה. כשחושבים על זה, באיזה תחום חוץ מפופוליזם הם היו יכולים להצליח? גם בפוליטיקה הצלחתם אינה אמיתית, שכן למרות הרגש השלילי שהם עמלים לעורר – קשה לי להאמין שהם ייבחרו לתפקיד מנהיגותי אמיתי. מי שנשען רק על רגשי קיפוח ולא על כישורים או הישגים, בדרך כלל משרת אינטרסים של אחרים, שהם כן מעשיים ומוכשרים.
רגב ואמסלם מתמחים בדגדוג מצביעי הליכוד עם מניע ה״דווקא״ הילדותי, המתריס, חסר התכלית. בניגוד לטענה ש״התקשורת מקפחת אותם״, ההפך הוא הנכון, וחבל. התקשורת מתה על הרייטינג הריק שהם מספקים, והם מקבלים יותר מדי מקום.
אבל בשורה התחתונה, איך הם משנים את העולם? החברה תמיד תהיה בנויה משכבות, ושנאת האליטות לא תצמצם את הפערים או תקדם את השכבות הנמוכות. את היעד הזה תשיג רק העצמה אמיתית של בניית הזדמנויות וכישורים. מי שעוסק בליבוי של רגשי נחיתות רק יפריע, וזה לעולם לא יקרה בזכותו.