לפני הגיחה הוושינגטונית של ראש הממשלה נפתלי בנט, טען גורם בכיר מצד ראש הממשלה כי יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו גרם לכך שהפצצה האיראנית קפצה מדרגה עקב טיפול הרסני בנושא. האסימון נפל עוד קודם לכן גם אצל אחרים, כמו אהוד ברק (ערוץ 12), אולם כל אותם גורמים ובכירים לא פירטו כיצד נתניהו גרם לכך שאיראן בדרך להפיכתה למדינת סף, וזאת בעיקר משום שהם עצמם היו שותפים לאותה מדיניות. לכן, אין ברירה אלא להתנדב ולהסביר במה מדובר.

בקושי נחת בוושינגטון וכבר סיפק בנט סחורה מרעישה: "לא נספח ולא נקים מדינה פלסטינית", אמר. הקמת המדינה הפלסטינית אינה תלויה בדעתו של בנט. ההתנתקות מהסיפוח היא ההצהרה המהפכנית ביותר של אי מי ממנהיגי הימין. ואגב, חרף ההצהרות הלוחמניות, גם איראן היא מחוץ לתחום של ממשלת ישראל.

בנט אכן מגיע לבית הלבן אחרי שנתניהו השאיר אחריו אדמה חרוכה. כדרכו, ניצל נתניהו בביקוריו את הפרוטוקול הטקסי המנומס כדי להרוויח נקודות יח"צ, הן במפלגה הרפובליקנית, הן בבייס של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ וכמובן אצל מקהלת פעיות ההתפעמות של עממיקו ישראל ושופרותיו. בביקורו הנוכחי אצל הנשיא ג'ו ביידן נדרש בנט לתקן את נזקי נתניהו. לא ברמה האישית (נתניהו סירב לפגוש את ביידן כמועמד במהלך בחירות 2020, מחשש לחרונו של טראמפ) אלא ברמת הנזק שגרם ראש הממשלה לשעבר לאסטרטגיה האמריקאית בנושא הגרעין ולביטחון ישראל.

וזה סדר הפעולות: בסוף ינואר 2021 נכנס ביידן לבית הלבן. נתניהו מבין שהוא שרוף ואין לו שמץ של סיכוי להתקבל כפרטנר לדיאלוג כלשהו. עוד יודע נתניהו שביידן חוזר להסכם הגרעין של הנשיא לשעבר ברק אובמה מ־2015, ושזה עומד להיות דיאלוג נפיץ ורגיש. הדרך של נתניהו לנסות לטרפד את ההסכם העתידי היא תדלוק קמפיין רפובליקני במידע מודיעיני ישראלי מבושל ובמבצעים המיוחסים לישראל באיראן.

בראשית אפריל 2021, במהלך שיחות הגרעין בווינה בין ארה"ב, רוסיה, סין, בריטניה, צרפת, גרמניה והאיחוד האירופי, פוצץ ממסר חשמל במתקן סרכזות בנתנז. בישראל לא החמיצו הזדמנות לאותת - זה אנחנו. טביעות האצבעות הוליכו לנתניהו. במבצע מעין זה אין צורך בעירוב גורמים נוספים כמו הקבינט המדיני־ביטחוני או המטכ"ל.

אחרי הפיצוץ בנתנז דווח ב־N12 כי הממשל האמריקאי העביר מסר לירושלים, שלפיו "הפטפטת וההתרברבות על פעולות שישראל עושה נגד האיראנים מסוכנות, מביכות ומסכנות את האמריקאים במו"מ שמתנהל מול טהרן".

לפיצוץ עצמו ולנזקים שנגרמו במתקן הגרעיני אין שום קשר לביטחון ישראל. אין אדם סביר ביקום של מביני עניין שסבור שהפיצוץ הביא תועלת כלשהי, למעט ניסיון חבלה בשיחות.

בטהרן הגיבו בהתאם: כבר בסוף אפריל העלתה איראן את רמת האורניום שהיא מעשירה מ־20% ל־60%. דוח מטעם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית אישר זאת. הסכם הגרעין המקורי מ־2015 הגביל את רמת העשרת האורניום של טהרן ל־3.67%. באורניום שמועשר לרמה של 90% ניתן להשתמש לייצור נשק גרעיני. מדובר בניתור מהיר יחסית למדינת סף.

הפרחים והתודות על הפיגוע המדיני שיוחס לנתניהו ולראש המוסד הקודם יוסי כהן. לא רק בגלל הניסיון לטרפד את חוזה הגרעין של ארה"ב, אלא בתוספת של איום גרעיני מוחשי יותר על מדינת ישראל.

שקט תעשייתי

במערכת הפוליטית בישראל אין הבדל, בשלב זה, בין מדיניות נתניהו למדיניות של בנט ושל השרים בני גנץ ויאיר לפיד. מילא גנץ, שהג'וב שלו, בין השאר, זה לאיים והוא עושה זאת מצוות חיילים מלומדה - אבל לפיד?! במסיבת עיתונאים במרוקו הוא שרטט בהנף שרביט אסטרטגי אזורי את החזית נגד איראן: "...ישראל ומרוקו ומצרים וירדן, ובמובנים מסוימים אפשר להגיד גם קפריסין, יוון, בחריין ואיחוד האמירויות. כל המדינות שהן מתונות מבחינה דתית עם פוטנציאל כלכלי באמת אינסופי". לדבריו, "אנחנו יוצרים פה מעגל חיים מול מעגל המוות של הטרור של איראן ודומותיה... אנחנו אומרים לעמיתינו ולחברינו במזרח התיכון: 'איפה אתם מעדיפים לחיות ועם מי אתם מעדיפים לעשות עסקים? עם סוריה או עם ישראל? עם לבנון או עם ישראל? עם איראן או עם ישראל?'".

בחייאת לפיד. "מעגל מוות… פוטנציאל כלכלי אינסופי…"? שלא לדבר על זה שמי שרוצה לעשות עסקים עם איראן זו ארה"ב. זאת מכיוון שבינתיים בייג'ינג מכייסת את פוטנציאל הסחר עם טהרן באדיבות הסנקציות של טראמפ והקמפיין של נתניהו. וזה המקום להזכיר לבנט ושות' שסין היא הבעיה הגדולה של ארה"ב. כבר במרץ השנה חתמו סין ואיראן על שותפות אסטרטגית למשך 25 שנים. החודש הצטרפה איראן להסכם שנגחאי, שהוא ארגון לשיתוף פעולה, במעמד משקיף בעצרת הכללית. על ההסכם חתמו ראשי הממשלות של סין, רוסיה, טורקיה ועוד כעשר מדינות, ומטרתו "לבנות אמון ולהגביר את שיתוף הפעולה הפוליטי, הכלכלי והביטחוני". כן, קראתם נכון: "הביטחוני". הג'וב של שר החוץ, ככל שאני מבין אותו, הוא למצות מהלכים דיפלומטיים כדי לעשות חברים ולא ליצור חזיתות מדומיינות.

אגב, לצורך העניין, שמישהו יעדכן את לפיד שנציגי בחריין, האמירויות, קטאר, עומאן, כוויית, ירדן ומצרים הגיעו לטקס ההשבעה של איברהים ראיסי בטהרן וכך גם הרבה מדינות אירופיות ואחרות. זה לא אומר שכולם שם מסכימים עם היומרה של איראן לבנות נדבך שיעי אסטרטגי מטהרן לים התיכון דרך סוריה. זה רק אומר שכולם שם רוצים שקט תעשייתי והם חושבים שכדי להגיע לשקט הזה ניתן לנהל עם איראן דיאלוג. ואין שום סיבה שגם אנחנו לא נהיה שם.

עד שלא נבין שההכלה ברצועת עזה אמורה להיות מקבילה להכלה באיראן, נמשיך עם הקמפיין והחיסולים עד שיגידו לנו סטופ. ממשל ביידן, בסיוע עולם הסחר הגלובלי, כפה עלינו להפסיק את הפעילות הפיראטית בים, לאחר שהתגובות האיראניות איימו לסכן את חופש השיט והסחר. אבל לא אבדה תקוותנו לאקשן ולמהומה במזרח התיכון: "גורם צבאי" אמר לאמיר בוחבוט (וואלה!) כי "צה"ל והמוסד עובדים על תוכניות מבצעיות במסגרת ההיערכות למערכה עתידית נגד איראן… ישראל צריכה להציב קו עיקש שאולי יכלול המון מבצעים קטנים וחשיפות שיביכו את האיראנים. כל זה במטרה לייצר תחושת נרדפות". ועל מה בנויה תחושת הנרדפות הזו? נכון, השואה מאחורינו, הטרור לפנינו ויאללה - להפציץ.

שלא תהיה טעות, משטר האייתוללות הוא חשוך ואלים, כמעט כמו בסעודיה. הבעיה היא שצריך להעריך נכונה את מסוכנותו. במובן הזה, יכולת התמרון של ממשלת בנט היא בעייתית. הציבור בישראל מורעל במשקעים של קמפיין איומים איראניים בממדים של שטיפת מוח קולקטיבית. כדי שממשלת השינוי תחולל שינוי של ממש, היא חייבת להמר בצעד דרמטי, שמשמעותו שינוי מדיניות המב"ם (המערכה בין המלחמות). לא רק באיראן המדיניות הזו גרמה נזק אסטרטגי, אלא גם מול עזה, חיזבאללה ורמאללה.
 
[email protected]