ביום ראשון בשעה עשר וחצי בערב קיים נפתלי בנט את אחת משיחות הטלפון הגרועות בחייו, מבחינה אישית ובעיקר מבחינה פוליטית. בנט ביקש שיעלו לו על הקו את יוסי שמואלי, האב השרוי בהלם ובעצב עמוקים, שכבר יממה ישב בבית החולים סורוקה ליד בנו בראל - לוחם יחידת המסתערבים שנפצע אנושות ביום שבת בגבול עזה.
כל פוליטיקאי ואפילו כל יועץ תקשורת מתחיל יודע ששיחה מסוג זה עלולה להיות שדה מוקשים מסובך מאוד, ושלכל אישיות פוליטית, כל שכן לראש הממשלה, מומלץ מאוד לגשת אליה בריכוז מלא, בעדינות ובמשנה ערנות.
לכאורה, הסטייה מהמסלול של בנט הייתה מינורית, והטעות תוקנה מיד. הרי כל אחד יכול להתבלבל בין שם הבן לשם האב בשיחת טלפון בשעה עשר וחצי בערב אחרי יום עבודה מתיש. למען האמת ולטובת התמונה הכוללת, יש לציין כי לא על כל טעות של כל ראש ממשלה המתבלבל בין השמות היה האב הפגוע ממהר לספר ליריבו הפוליטי של אותו ראש ממשלה גנרי. אבל זה בדיוק מה שקרה לבנט.
בנימין נתניהו, השוהה בימים אלה בחופשה פרטית בהוואי, חייג ליוסי שמואלי כשעה וחצי אחרי אותה שיחה לא מוצלחת בין האב לבנט. בשונה מראש הממשלה המכהן, ראש הממשלה לשעבר היה במיטבו: מספיק אמפתי, מספיק מדויק ומספיק מרשים למען יראו ויכירו בהבדל בינו לבין בנט. לדברי הוריו של החייל, שכבר למחרת בבוקר סיפרו את סיפור השיחה והטעות בתקשורת, נתניהו, בניגוד לבנט, ידע את כל הסיפור על פרטי פרטיו ואף בכה בקטע מסוים של השיחה. ולא קרא לבראל בשם "יוסי", כמובן.
כאן נבהיר: לא כדאי לערב שמץ של פוליטיקה בדרמה אנושית מאוד ואמיתית מאוד. אפילו אם נצא מנקודת הנחה שראש הממשלה בנט "נפל" על אב שהוא תומך נתניהו בדעותיו הפוליטיות, גם אז אין לבנט זכות ותקווה לקבל הנחות בעניין שגיאתו.
ראש ממשלת ישראל - גם אם ירצה בכך – פשוט לא יכול להרים טלפון באופן ספונטני לאבא של חייל בצבא הגנה לישראל. קיים נוהל מסודר גם למקרה שכזה: מזכירו הצבאי של ראש הממשלה יוצר קשר עם גורמים רלוונטיים מטעם צה"ל, לומד את כל הפרטים, מכין דף מידע מסודר ומגיש את אותו הדף לבוס, קרי – לרה"מ. יש להניח כי שמו הנכון של החייל הפצוע הופיע באותו דף שבנט החזיק בידו בשעה שדיבר עם האב הכאוב.
חוסר שלמות פנימית
אנשים שמכירים את בנט שנים, לא מאוד הופתעו למשמע סיפור שיחתו הלא מוצלחת. מכר ותיק של ראש הממשלה, שעומד בקשר די קרוב עמו, עוד מהתקופה שבה האחרון כיהן כמנכ"ל מועצת יש"ע, אמר בעקבות הסיפור: "זו לא טעות מקרית ומעצבנת שיכולה לקרות לכל בן אנוש מצוי. במקרה של נפתלי זה חלק מהאופי. הוא ניחן בהרבה כישרונות. הוא יודע להיות משכנע, מקסים, מרשים, מבריק, שרמנטי, אמיתי, ידידותי, ענייני, מעניין - כל מה שאתה רק רוצה. קשה לו להיות עקבי ולתחזק את הרושם הראשוני לאורך זמן. לכן הוא יכול להגיע לראשות ממשלה רק שנתיים אחרי שנזרק מתחת לאחוז החסימה, ובאותה נשימה לא להיות מרוכז מספיק בשיחה קריטית עבור ראש ממשלת ישראל, כמו שיחת טלפון עם האב הבוכה שיושב ליד מיטת בנו הנלחם על חייו".
העדות לא הפתיעה אותי. גם בעבר שמעתי פרשנויות דומות מאנשים שמכירים את בנט אישית. בדרך כלל, העדויות על קשיי העקביות הגיעו בכל פעם שבה בנט סיים עוד מערכת בחירות בהישג צנוע אחרי הסקרים המזהירים בתחילת הקמפיין.
"נפתלי הוא איש שיווק מהליגה העליונה", טען באוזניי מקורב שליווה את בנט תקופה לא מבוטלת. "הוא מסוגל לשכנע כמעט כל אחד בכמעט כל דבר שבעולם, הוא יודע להרשים כמו שמעטים יודעים.
"הבעיה הגדולה אצלו היא שבהרבה מקרים נראה עם הזמן כי הוא שכח לשכנע את האיש החשוב בכל הסיפור - את עצמו. הוא כאילו לא לגמרי מאמין בדברים שהוא אומר לקהל, והקהל מרגיש את הנקודה. ייתכן שזו אחת הסיבות לכך שבסופו של דבר המפלגות שבהנהגתו - שום מפלגה בשום גלגול - לא סיימו קמפיין בחירות באותו מספר מנדטים שניבאו להן הסקרים. זה הוא ולא רק ביבי המתוחכם ששותה לו מנדטים יומיים לפני בחירות".
אחד מאנשי הקואליציה שעמו יצא לי לשוחח השבוע, חיזק את הרושם: "זה פחות נתניהו שתוקף את בנט יומם וליל ומחדיר לתודעת הציבור את המנטרה שלפיה בראשות הממשלה עומד פוליטיקאי לא לגיטימי עם 7 מנדטים בלבד, שאחד מהם הוא גם המורד הפנימי עמיחי שיקלי.
עוד לפני נתניהו, זה בנט עצמו. נראה שבתוך תוכו גם הוא חושב כך. הוא כאילו לא ממש בטוח שיש לו לגיטימציה לכהן כראש הממשלה, והתחושה הפנימית והמוסתרת הזאת מתפרצת החוצה".
ייתכן שחוסר השלמות הפנימית הזאת, שגורם לבנט להיראות משכנע הרבה פחות ממה שהוא מסוגל כשהוא בכושר פוליטי טוב, משליך ישירות על הרייטינג האישי שלו, אשר שבוע אחר שבוע נשאר נמוך מאוד בשביל ראש הממשלה בתחילת קדנציה.
השותפים הקואליציוניים של בנט, שועלים ותיקים ומיומנים, מזהים את החולשה ועושים את הצעד הכי מתבקש מבחינתם - מגדילים דיסטנס, פשוט זזים הצדה ומשאירים את ראש הממשלה כמעט לבדו בשדה הקרב, מול כמה זירות בוערות, ובראשן הקורונה, שגבתה מחירים פוליטיים כבדים מרבים ממנהיגי העולם. תשאלו את דונלד טראמפ.
אין פתרון לפרדוקס
בליכוד, כמובן, מצבו הפוליטי של בנט מעורר שמחה ואופטימיות. כלומר, בקרב רוב אנשי הליכוד שעדיין מאמינים כי מנהיגם נתניהו עומד לחזור לבלפור ממש עוד מעט.
ההלם הראשוני ששרר בליכוד אחרי ההליכה לאופוזיציה כבר חלף, ולאט־לאט השתתקו נביאי הזעם בתוך המפלגה, שבשבועות הראשונים לממשלת בנט טענו כי עבור נתניהו זו התחלת הסוף, ושבכל יום שבו בנט מופיע בתקשורת בתור ראש הממשלה, מתאדה התדמית המנהיגותית של נתניהו.
מבחינת יו"ר הליכוד, רצוי שבנט לא יפסיק לטעות בשמות, בתאריכים ובפרטים נוספים. ככל שהרייטינג הפרטי של בנט יהיה נמוך יותר, כך יהיה לנתניהו קל יותר להישאר חזק בזירה הפנימית, לנטרל את כל הטוענים לכתר ראשות הליכוד ולשכנע את חבריו כי החזרה המזהירה לשלטון נמצאת מעבר לפינה.
בפועל, ובלי קשר למצבו של בנט, הליכוד לא התקרבה לתסריט הנכסף הזה ולו במילימטר. התקציב צפוי לעבור בוויתורים כאלה ואחרים, אבל יעבור.
החלום לפתות את שר הביטחון בני גנץ ולהקים ממשלה חדשה במסגרת הכנסת הקיימת אינו נראה ריאלי בשלב זה, והמשתנה הקבוע היחיד בכל המשוואה נותר בעינו - החרם הפוליטי שהטילו אביגדור ליברמן וגדעון סער על נתניהו.
נראה שעדיין אין פתרון לפרדוקס הישראלי הגדול, והפוליטיקאי הפופולרי והמבריק ימשיך ליהנות מהאופוזיציה, בעוד פוליטיקאי לא עקבי, בעל הון קטן של 6 מנדטים בלבד, ימשיך לשרוד במשרד ראש הממשלה.