על מה הם דיברו בארבע עיניים במטבחון של החדר הסגלגל? פגישת ראש הממשלה עם נשיא ארצות הברית בסוף השבוע ייצבה את הנוכחות, העניקה קצת בוהק לנראות המנהיגותית של בנט, חיזקה את יכולותיו וכמו העניקה תוקף לסמכויותיו כראש הממשלה. מה עוד שהחיסון השלישי, שבנט החליט עליו באומץ לפני כחודש, מסתמן כהצלחה בעצירת המגיפה, והלימודים יתחילו במועדם. כל אלה מעניקים ממד נוסף לדמותו הרופפת של בנט כראש הממשלה. מעבר לפוטו־אופורטוניטי עם הנשיא ולקבלת הפנים החמה (לא רק נתניהו יכול!); מעבר לקביעת הנשיא המארח שלטהרן לעולם לא יהיה נשק גרעיני ושאם הדיפלומטיה תיכשל - יפנו לנתיבים אחרים; ושהמחויבות לביטחונה של ישראל אינה ניתנת לערעור (וכמובן גם המתת הצפויה, הפטור מוויזה לארצות הברית) – נראה שבנט היה האדם הנכון, במקום הנכון, בזמן הלא נכון. איזו סיטואציה מוזרה: נשיא המעצמה הגדולה בעולם, שהובסה שוב בפיגוע דמים על ידי ארגון טרור קיצוני; נשיא מותש, בהלם אפגני־טליבאני־דאע"שי, ראשו במקום אחר, קורא מהכתב הבטחות שלהן ציפו ישראל וראש הממשלה. עכשיו נראה איך יתממשו ההבטחות לריסון האיום הקיומי הקבוע, שמהדהד מאיראן, לבנון, סוריה, עיראק, הרצועה וסיני - וגם, בדרך זו או אחרת, מרוסיה של פוטין ומסין.

לא ברור על מה שוחחו שני הבּי'ס (ביידן־בנט. הבי־בי הסמלי נשאר תקוע ביניהם), במטבח, עם אספרסו. האם הזכיר הנשיא העייף את מחויבותו לא רק להטבת מצב הפלסטינים תחת הכיבוש, אלא גם לפתרון שתי המדינות ולאיסור הרחבות הבנייה היהודית בשטחים? בדברי שניהם, בתום פגישת הידידים החדשים, לא נזכרו הפתרון והאיסורים הללו. אבל הוזכר הנושא הכללי: ביידן ביקש שממשלת ישראל תימנע מצעדים שיגבירו מתיחות מול הפלסטינים ושעלולים לחתור תחת הניסיונות לבנות אמון הדדי. הוא התכוון, לדברי בכיר אמריקאי, למניעת פינוי משפחות פלסטיניות מבתיהן בשכונת שייח' ג'ראח במזרח ירושלים. ביידן ביקש מבנט גם שישראל תפעל לשיפור חיי הפלסטינים (הפסקת ההתנכלויות הקבועות לרועים ולאיכרים פלסטינים בבקעה ובשטחים?) ולהרחבת ההזדמנויות הכלכליות עבורם. בנט ענה שהוא תומך בשיפור המצב הכלכלי שלהם בגדה וברצועה. שימו לב: רק "תומך בשיפור המצב הכלכלי". זו מידת החבל שמוכן בנט, כראש ממשלת קצוות ושינוי, לשחרר לפלסטינים המפרפרים במים, לטבוע או להיחנק.

ממשלת הניגודים קמה על בסיס הפשרה שסוגיות שבמחלוקת פוליטית־אידיאולוגית יידחו, עד שהממשלה תתגבר על בעיות האומה המיידיות. ויש לה הרבה: עצירת המגיפה וחיסון רוב האזרחים, שיקום המשק, כולל מערכות הבריאות, החינוך, התרבות והתיירות; העברת התקציב וחוקי ההסדרה המוסכמים, שאינם מתנכלים לחקלאות, מלחמה מיידית למיגור הפשע והרציחות במגזר הערבי, הסדרת היחסים והפעילות בין מרכיבי הקואליציה; סדר עדיפויות שונה בתקציב הנוסף למשרד הביטחון (תוספות הפנסיה של הרמטכ"ל, המעוררות זעם, ובצדק).

ובכל זאת, נקווה שעסקו במטבחון הנשיאותי גם בנושא המדינה הפלסטינית (שבנט הצהיר ברדתו מהמטוס בוושינגטון שלא תקום והפר בכך את ההסכמה הנ"ל בין מרכיבי הממשלה). במערכת האיומים ההולכת וסוגרת עלינו, חייבים הסכמות ושיתוף פעולה עם הפלסטינים - ורק בחידוש המגעים עם הרשות נוכל להתקרב לכך. כל הסדר לא יהיה אפשרי בלא הידברות ישירה עם ממשלת אבו מאזן במוקטעה. ואם בנט חושב כנתניהו, שאפשר להתכחש לממשלה זו, ההולכת ונחלשת בתוך עמה, הוא טועה, מטעה ומרחיק אותנו מאיזושהי נקודת מוצא לדו־שיח המבקש פתרון הוגן לשני העמים, שבינתיים האחד כובש והשני נכבש. הוא גם מפקיר במודע את הפלסטינים לשלטון חמאס, למעורבות איראנית ולהשפעה הנוראה של דאע"ש. לפיד, גנץ, מיכאלי והורוביץ, תתעוררו!