1. מה צפוי לנו בעזה? תלוי את מי שואלים. האלוף אהרון חליוה, היום ראש אגף המודיעין של צה"ל, אמר בסיום מבצע "שומר החומות" שהוא ייחשב הצלחה אם יושג שקט של חמש שנים לפחות. עכשיו ברור שהשקט לא נמשך אפילו חמישה חודשים: חמאס חידש את שיגור בלוני התבערה, מה שהביא לחידוש השריפות ביישובים הסמוכים לעוטף עזה. אלא שחמאס לא הסתפק רק בשיגור בלוני תבערה, ולראשונה מאז מבצע "שומר החומות", הוא גם ירה לעבר שדרות. צה"ל לא הגיב על שיגור הרקטה, וראש הממשלה הסתפק באמירה שישראל תפעל בזמן, במקום ובתנאים שמתאימים לה.
במערכת הביטחון הכחישו בעבר את טענות התושבים שחמאס חוזר להפריח בלונים, וטענו שמדובר בשריפות שפרצו בגלל החום הכבד. אבל המציאות בשטח הייתה אחרת. בתוך זמן קצר הודה גם הצבא שטרור הבלונים חזר. מטוסי חיל האוויר חזרו לתקוף בשעות הלילה מטרות בעזה, ודובר צה"ל הודיע שמדובר בתגובה לטרור הבלונים שמשוגרים מרצועת עזה.
פציעתו הקשה של סמ"ר בראל חדריה שמואלי, בן ה־21, שמת אתמול מפצעיו לאחר שנורה בהתפרעויות על הגדר, הביאה את צה"ל למסקנה שיש צורך לתגבר את אוגדת עזה בכוחות נוספים, כחלק מהיערכות להפרות סדר סמוך לגדר, שלוו גם בירי רקטות לעבר ישראל. מי שביקש לדעת מדוע תגובתה של ישראל הייתה מינורית במשך תקופה ארוכה, קיבל את התשובה משר התפוצות נחמן שי, שאמר במלוא גילוי הלב את מה שרבים העריכו: שביקורו של ראש הממשלה בנט בבית הלבן מנע תגובה משמעותית.
השר שי, שבקיא יותר מאיתנו בדרך שבה תנהג הממשלה, הבטיח בימים האחרונים: "תבוא תגובה, אבל לא כשבנט בארצות הברית". השר בנט שב בינתיים לארץ לאחר פגישתו עם הנשיא ביידן, וישראל לא מזדרזת להגיב. אני מוכן להמר שעכשיו מחכים לאחרי החגים, מושג שהוא נכון כנראה גם בזירה הביטחונית.
2. טובה קורצ'ין היא במאית מוכשרת של סרטי תעודה, שפרסמה לאחרונה את ספרה השלישי "החיפוש אחר האמת" (הוצאת סטימצקי), שחושף את העובדות והשקרים על שואת יהודי הונגריה ואוסטריה. קורצ'ין, בת לניצולי שואה, שרוב משפחתה נספתה בשואה, נסעה לגוטה שבסלובקיה, המקום שבו גדלה אמה, והמקום שממנו נלקחו סבה וסבתה אל מותם. בספר היא חושפת את התנהלותם של מי שהיו שכניה של משפחתה, ששמחו לאדם של היהודים, ומתארת את ההתנהלות הקשה והאכזרית נגד היהודים במדינה. הספר מתבסס על ניסיונה העיתונאי של קורצ'ין, שביקרה בארכיונים רבים וראיינה ניצולים, בני משפחה של פושעים נאצים והיסטוריונים. הספר הוא תיעוד היסטורי: מה ראו, ידעו ועשו קורבנות השואה, מה עשו הנאצים ומשתפי הפעולה, ואיך נהגו מי שהשקיפו מהצד על החיסול הסופי.
המניע לכתיבת הספר הוא הרצון לספר את סיפורם של בני משפחת פישר, משפחתה של המחברת, שהוא תמצית סיפורם של היהודים שגרו בערי השדה הקטנות בפריפריה ההונגרית של מחוז קומרום. קורצ'ין עושה זאת בצורה קולחת ומרתקת, כשהיא מתעדת בין השאר אירועים מרכזיים, כמו ביקורו של היטלר בווינה, גלי השנאה שהופנו כלפי היהודים, בזיזת רכושם ואירועי ליל הבדולח, מזווית הראייה של משפחתה. ספר חובה מרתק לכל מי שמגלה עניין בשואת יהודי אירופה.