בחנתי בימים האלה את חליפת המכתבים בין פרופ’ טליה איינהורן לבין מזכיר הממשלה, שלום שלמה, שממנה עולה כי פרופ’ איינהורן, החברה בוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים, מוזמנת לשימוע שבסיומו יכול להיות שתודח מהוועדה בידי הממשלה. מה שמשך את תשומת לבי היה האמירה של מזכיר הממשלה שהליך השימוע “הוא על דעתו של היועץ המשפטי לממשלה”.
פרופ’ איינהורן, משפטנית בעלת הכרה בינלאומית רחבה, ביקשה, כמקובל, לקבל את חוות דעתו של אביחי מנדלבליט, ואז נמסר לה, לתדהמתי, שאין חוות דעת כתובה; מה שהזכיר לי את הטיעונים של פרקליטות המדינה כשסנגוריו של בנימין נתניהו ביקשו לראות את הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה לפתיחת החקירה הפלילית נגד ראש הממשלה. גם שם נמסר בתגובה כי אין הסכמה כזאת בכתובים.
ואני תוהה איך זה שוב קורה. מדוע היועץ המשפטי לממשלה נמנע, שוב ושוב, מלהשאיר חותם כתוב של עמדותיו? אני יכול להעלות, כמובן, השערות לא מעטות. אף לא אחת מהן תעשה חסד עם המוסד החשוב הזה. בעניין פרופ’ איינהורן למשל, אולי מנדלבליט חשש שמתן הסכמתו בכתב לפתיחה בהליך הדחה בגלל עמדות פוליטיות, כך לפי הפרסומים, יהפוך למשל ולשנינה בכל בית ספר הגון למשפטים ברחבי העולם.
אינני מאמין שהרבה משפטנים שאינם מוטים פוליטית היו תומכים בהליך הדחה שנשען על עמדתו הפוליטית של המועמד להדחה. אין דבר כזה בשום מדינה דמוקרטית. ועדה מהסוג הזה צריכה להיות ועדה שחבריה אינם ממקורביו של ראש הממשלה או נמנים עם תומכיה של הממשלה שבראשה הוא עומד. דווקא תמיכתו של חבר בוועדה שאינו “שפוט פוליטית” במינוי כזה או אחר יכולה להגביר את אמון הציבור בהחלטות הוועדה.
בג”ץ כבר אמר את דברו בעניין זה. זה קרה כאשר נתניהו בחר בתא”ל (במיל’) יעקב נגל, לשעבר מ”מ ראש המל”ל, וברואת החשבון איריס שטרק לשמש נציגי ציבור בוועדה האמורה. שופטי בג”ץ, כדרכם בעת כהונתה של הממשלה הקודמת, מיהרו לומר שהקרבה של השניים הללו לראש הממשלה מעלה חששות ששיקוליהם יהיו מוטים.
וזה מה שנפתלי בנט כנראה רוצה להשיג עתה. להערכתי, הוא רוצה בהדחתה של פרופ’ איינהורן מהוועדה כדי למנות במקומה מישהו שעמדותיו יהיו קרובות לאלה שלו; ולא לראות שם את מי שתוקפת את ממשלתו.
הניסיון למנות אומרי הן לוועדה החשובה הזאת - אין פסול ממנו. זאת איננה ועדה שבה אמורים לכהן מי שחושבים כמו ראש הממשלה. לא מדובר במשרות אמון. החברים בוועדה הזאת צריכים להיות בעלי יושרה אינטלקטואלית. נקיי כפיים. כאלה המוכנים לטפל בכל מינוי בלב פתוח ובנפש חפצה.
היועץ המשפטי לממשלה ממלא את פיו מים גם בפרשה זאת; כמו שהוא עושה מאז כינונה של הממשלה הנוכחית. התנהגותו קצת מוזרה בעיניי והיא מעלה את החשש, לטעמי, שהוא רצה בחילופי השלטון. זה לא טוב לדמוקרטיה הישראלית וזה לא טוב לאמון הציבור בנבחריו ובאמינות מינוייהם. ולהשקפתי, מזכיר הממשלה הוא לא האיש שצריך לקיים את השימוע שבו מדובר.