צום יום כיפור הינו רק אחד, אם כי הקדוש ביותר, מימי הצום הנהוגים אצל חלק מבני ישראל. חמישה מהצומות הללו הם ביטוי לאבל, בעוד צום יום כיפור מלווה התכוונות נפשית ותחושת התעלות, מתוך אמונה שהמעשים הלא טובים שעשינו יכופרו לנו. בעולם הרפואה צומות הם דבר שבשגרה, אם לפני בדיקות שונות ואם לפני ניתוחים. אלה ברובם צומות קצרי טווח ולא מגיעים לכדי יממה שלמה.
הרמב"ם הדגיש בספריו את החשיבות בתשומת הלב הניתנת לתחושת הרעב והשובע. לשיטתו, יש להתחיל באכילת ארוחת הבוקר רק שלוש־ארבע שעות לאחר היקיצה, שעה שחשים ברעב, ולסיים את הארוחה האחרונה של היום שלוש־ארבע שעות לפני השינה, כדי לא לשכב לישון עם קיבה מלאה.
למעשה, לשיטתו של הרמב"ם אמור אדם לאכול במהלך היום במסגרת זמן קצוב של שמונה שעות. מתוך הזמן שנותר, קובע הרמב"ם כי על האדם לישון שמונה שעות. חלוקה זו מן המאה ה־11 היא כעת השיטה הידועה כצום לסירוגין של 8-16, שיטה שנוקטים אותה כיום אנשים רבים. חלק מהם בוודאי מתוך הכרה בחוכמתו של הרמב"ם, וחלק מתוך כוונת דיאטה.
התנהלות יומיומית שכזו הוכיחה את עצמה כיעילה להורדה במשקל ולשיפור ההרגשה בכללותה. כפי שניתן היה לצפות, יש המזקקים את הדיאטה המודרנית של צום לסירוגין לכלל ארוחה אחת ביום, ובשאר הזמן מסתפקים בנוזלים בלבד, ורצוי שאותם נוזלים יהיו מים. ישנם, כמובן, גם צומות המיצים האמורים לנקות את הגוף, שבמהלכם שותים משך מספר ימים אך ורק מיצי פירות ומיצי ירקות מהולים במים. הצום נקרא "סכין המנתחים של הרפואה הטבעית", והוא נעשה לזמן קצוב במקרים של מחלות, ותחת השגחה צמודה. גם בטבע נמנעת חיה חולה מאוכל.
הרפואה הקונבנציונלית חלוקה בגישתה לצום. יש הטוענים כי לצום אין השפעה מצטברת לטווח רחוק, והדרך היחידה להפיק ממנו תועלת היא להפוך אותו לחלק בלתי נפרד מאורח החיים של האדם. הצום, כמו כל דבר אחר, טוב במידה גם לגוף וגם לנפש, ולעתים מומלץ אף לקחת דף ממשנתם של ההודים ולתרגל ויפאסנה - צום דיבור.