ריבוי המשרות הפנויות במשק לא הצליח לעצור את האבטלה, וזו הסיבה

מספר המשרות הפנויות במשק הישראלי גדל בהתאמה ובעקביות מאז מאי 2020, לאחר שהיה בשפל של כל הזמנים בחודש אפריל 2020 עם 37,119 משרות בלבד, בעת שיא הפחד מנגיף הקורונה ו"מה יהיה בעתיד עם הנגיף הלא ידוע"? - כך לפי נתונים מנוכי עונתיות של הלמ"ס. פרט לחודש אחד, העלייה במספר המשרות הפנויות הייתה עקבית והגיעה לשיא של כל הזמנים בחודש אוגוסט השנה - 134,237 משרות פנויות, תוספת של 97,118 משרות לעומת השפל. שיעור המשרות הפנויות מכלל המשרות במשק זינק מ־1.71% מכלל המשרות בחודש מרץ 2020 ל־4.8% בחודש אוגוסט השנה.

בתעשייה, כרייה, חציבה, מים וחשמל, עלה מספר המשרות הפנויות הקוראות לציבור המובטלים מחפשי העבודה להצטרף משפל של 5,372 משרות באפריל אשתקד ל־13,405 משרות פנויות באוגוסט השנה. ענף הבנייה מציג באוגוסט ביקוש של 10,872 משרות, עלייה של 5,580 משרות לעומת השפל במרץ אשתקד וגבוה יותר מהשיא בדצמבר 2019, עת הוצעו בענף 10,240 משרות פנויות. ענף המסחר הציע באוגוסט 17,557 משרות למחפשי עבודה, שיא של כל הזמנים ותוספת של 15,049 לעומת אפריל 2020, ויותר מהשיא הקודם, שהיה בפברואר 2018, עת הציע הענף כ־15,050 משרות.

בתחום השירותים הוצעו באוגוסט 92,403 משרות, עלייה של 313% לעומת השפל באפריל 2020, בזמן שהיו בשוק הצעות רק ל־22,380 משרות פנויות, הכל כאמור לפי נתונים מנוכי עונתיות. השיא הקודם של היצע עבודה בענפי השירותים היה במרץ 2018, עם 66,527 משרות. אם נבחן את הביקוש לפי גודל העסקים, עיקר העלייה בביקוש לעובדים היא בעסקים שבהם פועלים 5־9 עובדים, תוספת של 453% באוגוסט לעומת מרץ אשתקד. במקום השני מדורגים עסקים עם 100 עובדים ויותר, עם תוספת ביקוש של 287%, ובמקום השלישי עסקים עם 1־49 עובדים, עם עלייה של 233% בביקוש לעובדים, ועסקים עם 50־99 עובדים, עם עלייה של 160% בביקוש לעובדים.

יותר משרות, יותר מובטלים

אם היצע העבודה גדל כה מהר ומגיע לשיאים חדשים, מדוע מספר הבלתי מועסקים דווקא עולה? מאז המחצית השנייה של חודש מאי השנה ועד המחצית הראשונה של חודש אוגוסט, התייצב הממוצע של הבלתי מועסקים על כ־220,000, לעומת כ־216,000 בלתי מועסקים בממוצע באותה תקופה בדיוק בשנת 2020. יש כאן אבסורד שצריך לחקור ולפתור. היצע העבודה עולה ושיעור הבלתי מועסקים הרגילים, שאינם קשורים לנגיף הקורונה, עולה.

במקביל מספר האנשים שאינם בכוח העבודה, כלומר לא עובדים ולא חיפשו עבודה, עלה בין החצי השני של מאי לחצי הראשון של אוגוסט לממוצע של 2.4132 מיליון לעומת 2.4041 מיליון באותה תקופה אשתקד. מספרם של אלה שהפסיקו לעבוד בגלל פיטורים או סגירת מקום העבודה עלה בין התקופות ל־105,999 בממוצע, לעומת 85,700 בממוצע בתקופה המקבילה אשתקד.  חלה ירידה במספר הנעדרים מעבודתם בגלל נגיף הקורונה ל־268,500 בממוצע, לעומת 473,700 בממוצע בתקופה המקבילה אשתקד. כלומר השפעתו של הנגיף על שוק התעסוקה מתמתנת.

בסיכומו של דבר, שיעור האבטלה הבסיסי נותר 5.3% בתקופה הנתונה האמורה השנה, בדיוק כמו בתקופה המקבילה אשתקד. לתופעה המוזרה הזו, של גידול בהיצע המשרות מחד גיסא ועלייה במספר המוחלט של המובטלים מאידך גיסא, למרות יציאה של חלק מציבור העובדים משוק העבודה, יש כמה סיבות.

הסיבה הראשונה היא כי חלק מאלה שלא עבדו והיו בחל"ת ונהנו מדמי אבטלה נדיבים של המדינה לא חזרו בזמן למקום עבודתם כאשר המשק גאה, חיכו עד שדמי האבטלה של החל"ת יבוטלו (חלקם עבדו בשחור), ואז, כאשר חזרו לשוק העבודה, עת הממשלה קפצה ידיה ועסקים החלו לחזור לעבודה רגילה עם פחות עובדים בשחור, התברר לזכאי החל"ת לשעבר כי אין ממש ביקוש לידיהם.

המשק הישראלי עשה בתוך שנה קפיצה טכנולוגית־דיגיטלית אדירה כדי לענות על צורכי השעה של תקופת נגיף הקורונה. זוהי קפיצה שהביאה להתייעלות מערכות בכל המגזרים ולשימוש גובר באפליקציות, מחשוב, קבלת שירותים מקוונים, כולל מחברות אשראי, בנקים, משרדי ממשלה וחברות יוטיליטיס שנותנות שירותים. מה שהיה לוקח שנים עם אבולוציה הדרגתית בתחום הטכנולוגי, נתן קפיצה אדירה של התאמה למשק המוגבל בתנועת האנשים, עם חצאי ורבעי סגרים והגבלות על פגישות פרונטליות.

הסיבה השנייה כתוצאה מהתהליך האמור היא כי הביקוש לעובדים הפך להיות ממוקד לעובדים משכילים ומיומנים. עובדי כפיים ופועלים פשוטים - החוצה. בטכנולוגיה מתקדמת אין צורך בעובדי כפיים פשוטים ולא משכילים, חד וחלק. עובדים משכילים, השולטים באנגלית ובתוכנות בסיסיות, בעלי מיומנויות בחשבון, במתמטיקה, בשימוש מתקדם בתוכנות מחשב מהמדף, בעיבוד נתונים ובעבודה מול רשתות מחשב, מוזמנים פנימה לשוק העבודה, המכריז על עוד משרות פנויות.

היצע העבודה הגובר בא עם משכורות גבוהות יותר, בשל העלייה הברורה של התמורה של העובדים החדשים למעביד המבקש להגביר המחזור באמצעות התכתבות דיגיטלית עם לקוחותיו. לעתים הוא אפילו אינו רואה אותם, הם הפכו להזמנה פלונית של מוצר או שרות של מק"ט מסוים ביישוב אלמוני בכתובת פיזית שלה נלווה כתובת מייל גם לתשלום הנגזר מכך. המעסיקים רוצים יותר עובדים מיומנים אבל פחות עובדים בסך הכל. כלומר נוצר חוסר התאמה בין הכישורים והמיומנויות שמעסיקים מחפשים לבין מצאי העובדים הפשוטים יחסית, עם פיגור בצבירה של הון אנושי רלוונטי עכשווי. בדרך כלל משק שמתפתח בהדרגה, כולל שוק העבודה, מאופיין בכך שעלייה בפעילות הכלכלית תביא לירידה בשיעור האבטלה ולירידה במספר המשרות הפנויות, היות שהן יתמלאו בפועל. אבל כאשר ישנם שינויים טכנולוגיים, כפי שציינו, הפעם בתוך תקופה קצרה, במקרה שלנו בפחות משנה וחצי, בגלל נגיף הקורונה, בהחלט אפשר לקבל תופעה היפוכית.

אבטלה חיכוכית

הלורד האנגלי, הכלכלן וחבר הפרלמנט הבריטי ויליאם בוורידג' עיצב את מדיניות הרווחה הבריטית, ומשם היא התפשטה למרבית העולם. בתום מלחמת העולם השנייה הוא הצביע על הצורך לחייב במסים דוגמת הביטוח הלאומי, שעל כל אזרח לשלם, ומצד שני לתת תמיכה למובטלים ולנזקקים שאינם יכולים לכלכל עצמם. האפשרות שיש עלייה בביקוש לעובדים לצד עלייה בשיעור האבטלה היא תיאוריה שפותחה בשנת 1958 על שמו של בוורידג' - שמעולם לא שרטט אותה בעצמו - בידי Christopher Dow ו־Leslie Dicks Mireaux, והיא נקראת עקומת בוורידג'.

התיאוריה בוחנת את הקשר בין שיעור האבטלה לשיעור המשרות הפנויות. החוקרים הבחינו בין אבטלה מחזורית רגילה, שבה מספר המשרות הפנויות יורד עם העלייה בשיעור האבטלה, לבין אבטלה חיכוכית, הנובעת (לדוגמה) מאי־התאמה בין יכולות המובטלים למיומנויות הדרושות למעסיקים, ואז תיתכן עלייה במספר המשרות הפנויות בד בבד עם עלייה בשיעור האבטלה. שם העקומה בקיצור - UV - הפך לשם רשמי בספרות הכלכלית העולמית רק בשנות ה־80 של המאה הקודמת. אם התופעה נמשכת זמן רב, אולי ייאלצו מעסיקים לגייס עובדים פחות מיומנים כדי למלא, במידת מה, את החסר.

לפי עבודה של ד"ר אלון בנימיני מחטיבת המחקר בבנק ישראל, ייתכן כי אנו נמצאים עכשיו במצב יוצא מהכלל. כלומר, יש פגיעה במידת ההתאמה בין דרישות המעסיקים לבין כישורי העובדים והעדפותיהם. המשמעות היא כי על הממשלה ומקבלי ההחלטות באוצר, בביטוח הלאומי ובבנק ישראל להטמיע כי למרות העלייה במספר המשרות הפניות, זה דווקא המקום להתאים את שוק העבודה לתנאים החדשים שנוצרו בתקופת נגיף הקורונה. לא הפחתה חד־צדדית של דמי האבטלה או קיצור התקופה לזכאות דמי האבטלה, אלא דווקא מדיניות התומכת בדמי אבטלה המלווים בתמריצים להכשרה מקצועית עכשווית ומודרנית, שתתאים לדרישות המעסיקים והמשק המתפתח, בייחוד בתחום הטכנולוגי.

מה חבל שבתוכנית הממשלה אשתקד, בכל התחומים לעזרה למשק בתקופת נגיף הקורונה, הסעיף המנוצל פחות הוא דווקא תוכנית הכשרה מקצועית, כולל השכלה גבוהה. הוקצו לכך 1.5 מיליארד שקל, אך עד אוגוסט השנה נעשה שימוש ב־27% בלבד מתקציב זה. גם אם נכלול בו התקשרויות, ניווכח שנוצלו רק 39% - מהביצועים הנמוכים מכל סעיפי הסיוע במסגרת המלחמה בתוצאותיו של נגיף הקורונה.

סעיף חשוב אחר להעלאת פריון העבודה בישראל והתאמת המשק לדרישות המודרניות הוא סעיף האצת התשתיות. הוקצו 5.4 מיליארד שקל, בוצעו רק 13%, וכולל התקשרויות - 53%. להאצת הדיגיטציה, כולל מול משרדי ממשלה, הוקצו 600 מיליון שקל. בפועל הוצאו 26%, וכולל התקשרויות - 40%. המשמעות היא כי הממשלה משאירה את החלשים והבלתי מיומנים מאחור, ועל כן אין זה פלא שאינם יכולים לענות להיצע העבודה הגדל. הם פשוט לא מתאימים.

הממשלה כן עשתה שימוש של 100% בהאצת פרויקטים של הייטק בתקציב הקורונה, בהיקף של 950 מיליון שקל, וזה טוב. מהתקציב של צעדי אבטלה וחל"ת - 25.5 מיליארד שקל - נוצלו 93%. וכך 92% משיפוי רשויות מקומיות בגין הנחות מארנונה לעסקים מתוך תקציב של 3.54 מיליארד שקל וכמעט 100% סיוע סוציאלי לעצמאים מתקציב של 20 מיליארד שקל. עד כה ניתנו הלוואות לעסקים קטנים באמצעות האוצר והבנקים בהיקף של 94% ממסגרת של 22.3 מיליארד שקל.

פריון נמוך מביא לשכר נמוך, שמביא לתסכול וגורר עוד אנשים להיות מחוץ לגדר החיים המודרניים. לכן הממשלה חייבת להעביר את כל האוכלוסייה, מי שיבקש ויסכים, קורסים באוריינות דיגיטלית, לפתות את הסרבנים להשתתף בקורסים באמצעות הארכת הזכאות לחודשי אבטלה. לאפשר הכשרה מקצועית, על חשבון המדינה, גם פנים־מפעלית - עוברים הכשרה, והמדינה משלמת עבורה ועבור השכר, שהוא תחליף לדמי אבטלה. לאפשר ולהיות נדיב בהכשרה מקצועית גם לנשים, כדי שיוכלו לעבור בעוד כמה שנים ליציאה לפנסיה בגיל 67 ואחר כך בגיל 70.

צריך וחייבים לעודד הכשרה מקצועית בתחום האנרגיה המתחדשת, סיעוד מודרני לאוכלוסייה המזדקנת המושלכת ככלות כוחה, עיבוד נתונים בתחום הבריאות, ההופכת לתעשייה של ממש. כן נדרשת הרחבת לימודי מתמטיקה ופיזיקה בבתי הספר בכדי להכשיר עוד מועמדים מעיירות הפיתוח ליחידות הסייבר המובחרות של הצבא, לימודי תוכנות שיווק מרחוק, לימודי סביבה וזיהום, לימודים לניהול פיננסי של משקי בית והגברת יכולת הציבור לעבוד בכמה משרות חלקיות בכמה מקומות עבודה. כן, גם מהבית.

זוהי חובתה של הממשלה להתאים בין דרישות המשק לעובדים מיומנים למצבת העובדים השייכים ביכולות ובמנטליות לאתמול. הצירוף של עלייה באבטלה בקרב עובדי האתמול והעלייה המחרידה במחירי הדירות הוא קטלני לחברה הנלחמת על חייה, על דמותה ועל עתידה. חייבים לשטח את עקומת בוורידג', קלאסיקה של ירידה בשיעור האבטלה בזמן של גאות כלכלית.

רגע, כמעט שכחנו: היה ביצוע תקציבי מלא של כ־700 מיליון שקל במסגרת ההוצאה התקציבית למלחמה בנגיף הקורונה בתווי מזון לאוכלוסיות חלשות, באמצעות משרד הפנים, לפי דרישת אריה דרעי, כשעוד היה שר בממשלה הקודמת. מי אמר שאין פתרון?