כלום לא קרה. כלום. אבל פרשנים ומי שמוכתרים כמומחים ליחסי ארה"ב וישראל נתקפו חרדה ודאגה. השמים נפלו. הצבעה על התקציב הפדרלי בבית הנבחרים האמריקאי התעכבה. מקרה שגרתי המלווה כמעט כל הצבעה על תקציב. הפעם, שומו שמיים, העיכוב גרם להשהיה באישור תקציב הכולל סעיף המבטיח סיוע של מיליארד דולר למימון חידוש יצור כיפת ברזל. הפרשנים והמומחים נחפזו להסביר את העיכוב כהתערערות משמעותית של התמיכה בישראל במפלגה הדמוקרטית והתחזקות גורמים אנטי ישראליים במפלגה. היו כאלה באמצעי התקשורת בישראל שכבר הספידו את מסורת האהדה והתמיכה בישראל שמאפיינה את המפלגה הדמוקרטית מזה שנים.
לא עברו 24 שעות והתקציב, כולל סעיף הסיוע לכיפת הברזל, אושר ברוב עצום של 420 חברי קונגרס. רק תשעה התנגדו. מהם שמונה דמוקרטים ורפובליקני אחד. ההערכות על התרופפות התמיכה בישראל במפלגה הדמוקרטית היו מוגזמות באופן פרוע. המסקנות על התחזקות מה שמוגדר "הפלג הפרוגרסיבי" במפלגה היו והינן מופרכות.
לכנות את שלוש חברות הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, אילהאן עומאר וראשידה טליב כאנטישמיות זאת מחמאה. לשלוש חברות הקונגרס אין שום אידאולוגיה, שום רעיון, אפילו לא סיסמא. אוקסיו-קורטז ידועה כמי שמשתוקקת ורודפת חשיפה תקשורתית ופרסום באופן אובססיבי. שתי עמיתותיה פשוט אכולות שנאה תהומית ומשטמה לישראל ולעם היהודי. אין לשלוש חברות הקונגרס האלו שום השפעה, שום נוכחות משמעותית ושום מעמד מורגש במפלגה הדמוקרטית בכלל ובמיוחד לא בנציגות המפלגה בקונגרס או בסנאט. מכתב ההתנצלות שפרסמה אוקסיו- קורטז והסברה על הימנעותה בהצבעה על מימון כיפת ברזל ותוכנו המבולבל רק חשפו ביתר שאת את נלעגותה.
פרשנים בישראל גם נתפסים להפרזות בהערכות על היקפו והשפעתו של מה שמוגדר "הפלג הפרוגרסיבי" במפלגה הדמוקרטית. נכון שמורגשת באחרונה נוכחות קולנית של גורמים שמאלניים במפלגה ושל מי שמזוהים כנציגיהם בבית הנבחרים. אבל שוב, השפעתם בעיצוב מדיניות המפלגה בנושאים חברתיים ובמיוחד בנושאים בתחום מדיניות החוץ האמריקאית היא השפעה זעירה, שולית וארעית. זה לא סוד שהנשיא ג'ו ביידן לא אוהב גורמים אלה ודאג לכך שיישארו מחוץ לתחום של עשייה והשפעה.
היחידי שמבחינתה של ישראל אפשר להגדירו כגורם מסוכן הוא הסנטור ברני סנדרס. התנהלותו, תגובותיו והתבטאויותיו כלפי ישראל הן בגדר אנטישמיות. אברהם פוקסמן, שעמד כיובל שנים בראש הליגה נגד השמצה, אומר שהוא לא זוכר ולא מכיר שונא ישראל ויהודים כמו היהודי ברני סנדרס. הנשיא ביידן ידוע כמי שמתרחק ושומר מרחק מקיצוניים. לפי דיווחים הרווחים בוושינגטון, בקשריו עם חברי קונגרס וסנטורים, הנשיא לא מסתיר מאמץ להפגין יחס מרוחק מסנדרס.
מה שפרשנים דווקא נוטים להמעיט ומגלים זהירות בהערכותיהם היא אהדתו ותמיכתו בישראל של הנשיא ג'ו ביידן. בכירים יהודים בקהילה, מהם פעילים ותיקים שהיה להם בעבר קשרים הדוקים עם ג'ו ביידן כסנטור וכסגן נשיא, יוצאים מגדריהם בתיאור ידידותו ונאמנותו לישראל ולאינטרסים שלה. "לא רק שלא חששתי לרגע מהעיכוב באישור הסיוע לכיפת ברזל", אמר בשיחה עמו בכיר יהודי, ותיק ומוערך בקהילה, והוסיף: "כל זמן שג'ו בייידן בבית הלבן אני לא דואג לרגע לאינטרסים של ישראל".