ראש הממשלה נפתלי בנט הציג, הניח והציב לאו"ם אתגר. זהו המסר של נאומו במליאת העצרת השנתית של האו"ם. שימו לב, נציגי המדינות החברות, יש בישראל ממשלה חדשה, שונה מקודמתה.
"לפני כמאה ימים, שותפיי ואני הקמנו ממשלה חדשה בישראל. זאת הממשלה המגוונת ביותר בהיסטוריה שלנו. מה שהתחיל בתור טעות פוליטית יכול כעת להפוך למטרה והמטרה היא אחדות". ראש הממשלה לא אמר זאת במפורש ואולי גם לא התכוון. מה שהתפרש והשתמע מהדיווח שלו על הממשלה החדשה, "רבותי, נציגי המדינות החברות, כדאי גם לכם לשנות את יחסכם לישראל".
האתגר היה המסר והוא גם ההבדל בין הופעתו של בנט ונאומו לבין נאומיו של בנימין נתניהו. נתניהו עמד על דוכן הנואמים זחוח, יהיר, חיוך קנטרני על פניו. נתניהו הקדיש את נאומיו בעצרות השנתיות להטחת האשמות וגינויים בהתנהלות האו"ם, להטפת מוסר, להתרעות על הצפוי לארגון.
לעומתו, בנט היה מפוייס, רגוע, כמעט ידידותי. "הישראלים לא מתעוררים בבוקר במחשבה על הסכסוך. הישראלים רוצים לחיות חיים טובים, לדאוג למשפחות שלנו ולבנות עולם טוב יותר עבור ילדינו". נתניהו בנאומיו בעצרות השנתיות של האו"ם אף פעם לא סיפר לנציגי המדינות החברות מה ישראלים רוצים. הוא תמיד הטיף לנציגים, דרש ותבע מהם לרצות מה שהוא חושב ובטוח שטוב להם.
מה שכן משותף להופעותיהם בעצרות השנתיות של בנט וקודמו נתניהו, הוא העובדה כי לנאומיהם בכנס העולמי אין משמעות מעשית ואין השפעה ממשית. אלו בישראל ששיבחו את הנאום של בנט והחמיאו להופעתו ואלו שביקרו את נאומו ולעגו להופעתו הגזימו בתגובותיהם.
נאומו של בנט היה טוב, רצוי, במקומו ובזמנו. אבל הסיכוי שדבריו יטלטלו את הארגון העולמי, ישנו באופן משמעותי את השקפותיהם של נציגי המדינות החברות בנושאים שראש הממשלה דיבר עליהם או ישפרו את היחס לישראל – זהו סיכוי קטן, תוחלתו מפוקפקת ביותר.
כצפוי, ראש הממשלה התמקד בתיאור האיום והסכנה שאיראן גרעינית מהווה. לעומת זאת, הוא נמנע והתעלם לגמרי מאיזכור מה שבאו''ם מוגדר "הבעיה הפלסטינית". האמת היא, שההתמקדות באיראן המתגרענת לא תעזור הרבה אם בכלל. ההתעלמות מהנושא הפלשתיני לא החלישה כמלוא הנימה את מקומו של הנושא הזה ומעמדו בסולם העדיפויות של הארגון העולמי.
אי אפשר לנאום באו"ם ולא להזכיר, לא להתריע מפני האיום לעולם שמהווה איראן גרעינית. אבל צריך לזכור, שזהו נושא שלאו"ם יש מעט מה לומר בו ועוד פחות מזה מה לעשות. הסכם הגרעין עם איראן הושג ונחתם בין שש מעצמות, שטרחו ודאגו באופן מיוחד לא לערב את האו"ם במו"מ ולהשאיר את הארגון העולמי מחוץ למסגרת ההסכם. לאו"ם אין מה לומר בנוגע לעתיד וגורל הסכם הגרעין.
לעומת זאת, בעיית פלשתין היא נושא מרכזי בזירת האו"ם. העיסוק בנושא הזה התיש ומייגע את נציגי המדינות. משיחות עם שגרירים ודיפלומטים בכירים משתמע שנמאס להם הטיפול בבעיית פלשתין. הם לא רואים שום סימן של התקדמות צפויה ופתרון. אבל קבוצת המדינות המוסלמיות והגוש הגדול יותר של הבלתי מזדהות לא מתכוננות להרפות מהנושא הפלשתיני ועושות כל מאמץ להשאיר אותו על אש קטנה, אבל בוערת.
בסך הכל, לראש הממשלה נפתלי בנט הייתה שעה טובה באו"ם. מעניין ומפליא שבנט שהוא יהודי לא מצא לנכון ולראוי להזכיר בנאומו שהיום שהוא נושא בו נאום בבמה עולמית, הוא יום חג בלוח היהודי. הושענא רבא, חג שנחשב להמשכו של יום הכיפורים.