ההתנפלות של בנט על בכירי משרד הבריאות אינה שינוי, אלא חיקוי של נתניהו

האם ביום שני האחרון, בניו יורק, החטיא ראש הממשלה נפתלי בנט מול שער ריק? האם במקום להבקיע שער ניצחון, הבקיע גול עצמי? הטבלה אינה משקרת: במקום שידברו על נאום הבתולין המוצלח למדי שנשא בפני מליאת האו"ם, מדברים על הקטטה בינו לבין משרד הבריאות.

האם הוא נגרר לעימות מול אנשי המקצוע במשרד הבריאות בזמן הלא נכון, במקום הלא נכון ובזירה הלא נכונה? התשובה היא כן ולא. כן, כי זה מה שקרה בפועל. לא, כי אני לא בטוח שלא מדובר בתעלול מתוכנן ומתוזמר מראש. כלומר, שבנט התכוון בדיוק לזה. אם זה נכון, זה עצוב.

לא בשביל זה הגיע נפתלי בנט ללשכת ראש הממשלה. היה לנו אחד כזה ב־12 השנים האחרונות: שש אלי קרב, מתנפל על כל בדל קרדיט וזנב קופון, איש ריב ומדון המזלזל במשרתי ציבור ולא רואה אף אחד ממטר. רק על עצמו לדבר ידע נתניהו, והשאיר אחריו אדמה חרוכה. בנט הבטיח ממשלת שינוי. ההתנפלות שלו על בכירי משרד הבריאות אינה שינוי, אלא חיקוי. זה בדיוק מה שהיה עושה נתניהו. אז מה עשינו?

בניגוד לאגדה האורבנית, הנאום עצמו לא כלל התקפה כלשהי על מומחים כלשהם. הוא הכיל משפט אחד, מאוזן ומדויק, על כך שאנשי המקצוע מייעצים אבל ההחלטה נתונה למנהיגות הנבחרת. הבעיה הייתה בתדרוך לעיתונאים שנתן ראש הממשלה אחר כך. שם, אחרי שהתיר את העניבה, הוא גם התיר את הרסן ועשה סיבוב אכזר ומיותר על ד"ר שרון אלרעי פרייס וחבריה במשרד הבריאות.