מרבית הסינים צעירים. הם אינם זוכרים את עוולות הכלכלה הריכוזית שהכל הוכתב בה בידי המפלגה הקומוניסטית וחברי הפוליטביורו הפנאטים שהביאו כאוס ומשבר למדינה הצעירה שהוקמה בשנת 1949, עם בריחת צבאו של צ'יאנג קאי שק לפורמוזה (טייוואן). במשך 30 שנה, עד שנת 1978, הסינים סבלו מעוני אדיר: הם נאלצו לעמוד במכסות תפוקה דמיוניות שהמפלגה המטורפת הכתיבה להם, בעיקר בייצור פלדה, כחלק מהתיעוש הנדרש, וכן הייתה דרישה גוברת לתנובות חקלאיות, אפילו שלא היו להם אמצעי ייצור ולא אוכל להרגיע את נפשם ובטנם הדואבות.
עד כדי כך היה המצב גרוע, עד שילדים סינים נעלמו בהמונים, יש הטוענים לקניבליזם של שכניהם הרעבים או של "אויבים" מהכפר השכן.
מאז נפתחה סין למערב אחרי הוועידה ה־11 של המפלגה הקומוניסטית ב־1978, תחת השראתו של מי שלא כיהן בתפקיד רשמי, אבל היה מנהיג כביר בהיסטוריה המודרנית של סין, דנג שיאופינג (המנהיג החשוב ביותר מאז עצמאותה של סין), הסינים עשו נפלאות שההיסטוריה לא ידעה כמותן מעולם. פשוט לא ייאמן.
במשך כ־40 שנה הפכה סין למעצמה הכלכלית השנייה בגודלה בעולם, עם הצבא הגדול ביותר בעולם, מחקה את העוני לחלוטין (בהכללה) לפני מספר שנים, הפכה כפריים לעירוניים בהיקף של אולי חצי מיליארד איש, בנתה ערים אדירות וגורדי שחקים, הקימה מערכות תחבורה מתקדמות, בים, במסילות ברזל וברכבות מהירות, הקימה תעשייה מהמתקדמות בעולם, פרשה מערכות תקשורת, כולל אינטרנט מהיר, ובחלק מהתחומים היא כבר במקום הראשון בעולם כמו בבינה מלאכותית או רשתות תקשורת לטלפונים ניידים.
סין השתלטה על ים סין הדרומי, ועתה היא משתלטת על מרכז אסיה, האוקיינוס ההודי והאוקיינוס השקט. אחת הסיבות להצלחה של הסינים הייתה היחלשותה של המפלגה הסינית, מי שטייל או עשה עסקים בסין ועם סינים חשב עד לאחרונה כי הדגל של סין, סמל מובהק של המפלגה הקומוניסטית, אינו אלא מס שפתיים של הכלכלה הקפיטליסטית האגרסיבית ביותר בעולם, קפיטליסטית יותר מהמערב. בבורסות של ארה"ב הגיע שווי המניות הסיניות לטריליוני דולר, מיליונרים סינים הופיעו כפטריות אחרי הגשם. הסינים הציעו שוק אדיר של 1.4 מיליארד איש רעבים למוצרים ולשירותים חדשים ועוד מאות מיליוני איש ברחבי העולם - לשם החברות (בעיקר הטכנולוגיות) התפשטו. הסינים הציעו סחורות בכמות אינסופית לכל העולם, באיכות מעולה ובמחיר זול יחסית, תמורה טובה לכספו של הצרכן במערב.
המפלגה הקומוניסטית הרדומה התעוררה והחליטה לשים קץ להצלחה של החברות הסיניות הקפיטליסטיות "החזיריות", שכלל אינן דואגות לרווחתו של הסיני הרגיל ונוהגות במבנה הקרטליסטי והדואופולי, מבלי לתת לחברות אחרות דריסת רגל בהצלחה להשתלט על השווקים או סיכוי לצרכן ליהנות מתחרות בשווקים.
מי שמוביל את התכדררותה של סין פנימה, אך במקביל מכריז על סין כמדינה שתיטול את ההגמוניה העולמית מידה של ארה"ב, הוא לא אחר מאשר מזכיר המפלגה הקומוניסטית, מפקד הצבא והנשיא כאחד שי ג'ינפינג. לפי שעה, הוא מצליח לעמוד ביעדיה של המפלגה הקומוניסטית: חברות סיניות בשווי עשרות מיליארדי דולר רוסקו מפני שעסקו במכירת שירותי חינוך באמצעות קונגלומרטים אדירים. חינוך, בייחוד הכשרה טכנולוגית, רק למי שכספו בידו אינו מקובל עוד על המפלגה המבקשת לחזור לחזון שוויון ההזדמנויות. שווי מניית החברות הסיניות שסימנן EDU ו־TAL צלל בכ־90% מאז תחילת השנה.
הממשל הסיני אומר לחברות בתחום החינוך וההכשרה המקצועית שפשוט אסור לעשות עסקים בתחום לשם רווח עסקי, חד וחלק. לימוד אנגלית מרחוק באמצעות חברות חינוך העושות שימוש בהייטק ובאמצעות מורים בחו"ל, דרך רשת האינטרנט, נאסר. נאסרו גם שיעורים פרטיים באולמות או בבתי מלון לתלמידים שלהוריהם יש כסף לשלם עבור חינוך טוב, כולל לימוד מרחוק ממרכזים כאלה. הורים מוצאים דרכים מחתרתיות להאיץ את לימודי ילדיהם, התחרות גדולה מאוד, וסכומי עתק מושקעים על ידי ההורים בבן או בבת היחידים שיש להם.
אידיאולוגיית הקנאה
המפלגה בראשותו של שי ג'ינפינג מרסקת גם את חברות הסחר הסיניות שהצליחו בגדול, כאשר המטרה להכניע בעיקר את המיליארדר ג'ק מא (עליבאבא). החברות שהממשל הסיני מרסק הן בין האדירות בעולם, כמו JD.com, ו־ Alibaba Group Holding. החברות מואשמות בהתנהגות לא נאותה, בשל עיוות הקצאת הון והתנהגות מונופוליסטית. החברות חייבות לעבור לאווירה עסקית הוגנת ולטפח התפתחות בת קיימא ארוכת טווח, אומר השלטון.
עליבאבא כבר שילמה קנס של 2.8 מיליארד דולר מבלי להוציא הגה או לערער. הטענה נגדה: היא לא אפשרה ללקוחותיה להשתמש בפלטפורמה שהעמידה עבורם לעשיית עסקים עם סוחרים אחרים, פרקטיקה דומה לאמזון. האיום על חברות הענק במסחר המקוון, JD.com ו־Alibaba Group Holding אפשר ל־Pinduoduo להתרחב, אבל גם היא מוזהרת בידי השלטונות. הממשל הסיני מבקר גם את החברה הטכנולוגית רבת הזרועות הפועלת במדינות רבות בעולם - Tencent. החברה היא הגדולה בעולם במשחקי וידיאו מקוונים.
השלטונות הסיניים הורו לכל החברות המפעילות שירותי משחקים להגביל את השימוש בהם לצעירים רק לשלוש שעות בשבוע - וגם זה בסוף השבוע. אסור לנוון את המוחות של הצעירים, קבעה המפלגה הקומוניסטית. מאז חודש פברואר נפל ערך המניה של החברה הנסחרת מעבר לדלפק בניו יורק ב־40%. הנפילה בשערי המניות של החברות הסיניות הנסחרות בארה"ב גרמה הפסד למשקיעים, חלקם משקיעים פסיביים כמו קרנות פנסיה של אמריקאים ואחרים בעולם, נזק של עשרות מיליארדי דולר. האמון נסדק עם פשיטת הרגל של חברת הנכסים, הבנייה והפיתוח Evergrande.
גלי ההדף של פשיטת הרגל של חברת הנכסים והבנייה האדירה מורגשים בכל שוקי ניירות הערך בעולם, וחלק מהנושים הם משקיעים מערביים. שימו לב, המערביים הם נושים של 20 מיליארד דולר של חברה שיש לה חובות בהיקף של 305 מיליארד דולר. השלטונות בסין ממשיכים במקביל לרדוף חברות סיניות, בעיקר בתחומים הקשורים לצרכן הסיני, ושערי המניות של החברות הסיניות קורסות. האג"ח של החברה Evergrande לפדיון קרוב נסחר ב־30 סנט לדולר, עם מסחר דליל. השלטונות הסיניים פשטו גם על משרדי חברת HNA, שקרסה בתחילת השנה, והמשטרה עצרה מנהליה. לחברה חוב של 90 מיליארד דולר. החברה לוותה כסף, הפעילה את חברת תעופה Hainan Airlines, ולאחר מכן החלה לרכוש נכסים בחו"ל, כולל מניות של הילטון, חברת התעבורה ההולנדית TIP Trailer Services ודויטשה בנק. חלק ממנהלי החברה כבר הואשמו בשחיתות ונגזר עליהם מאסר עולם בגין קבלת שוחד.
לא במקרה נטלו חברות בנייה בסין חובות והתרחבו. הייתה זו ממשלת סין שעודדה אותן לעשות זאת כדי להעביר מאות מיליוני תושבים מהכפר לעיר, במטרה שיהיו צרכני העתיד של הסחורות וכושר הייצור האדיר של סין, שלא רוצה להיסמך רק על המכירות לחו"ל. הבעיה היא שמחירי הדירות והנכסים עלו, גם בגלל עלייה בעלויות, בעוד במקביל פחות ופחות סינים יכלו להרשות לעצמם לרכוש דירה בשכר הנמוך שלהם. כך נוצרו ערי רפאים, עם כל הרחובות והתשתיות וגם תחנות רכבות תחתיות, רק ללא תושבים. עכשיו השלטון מאשים את החברות על כי לא פעלו היטב במחשבה סבירה מראש. השלטון הסיני נהנה מהעלייה בכושר הפעילות של החברות, אך עתה הוא רוצה לכבות את הלהבה כדי לרצות את חברי המפלגה שאולי מקנאים בהצלחה של המנהלים העירונים הקפיטליסטים.
צל"ש או טר"ש
אחת השאלות שעלינו לשאול היא אם סין פועלת היטב או גודעת את הענפים שהיא יושבת עליהם זה עשרות שנים, שצמחו בעיקר בזכות השקעות מסיביות של המערב בסין הקומוניסטית. בשמונת החודשים הראשונים של השנה עלו ההשקעות הזרות הישירות בסין ב־22% לעומת התקופה המקבילה אשתקד והגיעו ל־748 מיליארד יואן (כ־114 מיליארד דולר). ההשקעות בתחום השירותים עלו ב־26% לכ־600 מיליארד יואן, מזה עלייה של 30% בהשקעות בהייטק, שירותי הייטק עם עלייה של 35% וייצור הייטק עם עלייה של 15%. ההשקעות הזרות, לצד פתיחת האוניברסיטאות בארה"ב, באירופה ובאוסטרליה בפני מאות אלפי סטודנטים בשנה עם החריצות הסינית, הביאו להצלחה הכבירה של סין.
האם כדאי לסחרר את כל ההצלחה עבור אידיאולוגיה של סחר הוגן ומתן הזדמנויות ומניעת משחקי מחשב, אולי? בטווח הקצר ההפסדים של המשקיעים המערביים בסין יביאו להדרת רגליהם מהמדינה, אולי חלקית. המערב ער לנעשה בסין. אולי המשקיעים מפסידים, אבל מנהיגי ארה"ב - לא חשוב אם זה הנשיא ביידן או הנשיא טראמפ או ראשי ממשלות יפן בשנים האחרונות או ראש ממשלת אוסטרליה מוריסון - כולם רוצים להכביד על סין, שהרימה ראשה ומשתלטת על חלק גדול מכדור הארץ.
אין פלא שמדינה קטנה באוכלוסייתה כמו אוסטרליה, כ־26 מיליון תושבים בלבד, הולכת להשקיע סכומי עתק בבניית לא פחות משמונה צוללות גרעיניות בסיוע ארה"ב (המחזיקה אצלה בסיסים) ובריטניה. אין פלא כי יפן זנחה את מדיניות אי־החימוש ומשקיעה יותר ויותר בכלי משחית, לראשונה מתום מלחמת העולם השנייה. אין פלא שקמה חזית מערבית שאומרת לסין כי עליה להיזהר וכלל לא להעלות על הדעת לכבוש או לספח בכוח את טייוואן. אין פלא כי קוריאה הדרומית ויפן מונעות אספקת טכנולוגיה מתקדמת לסין. אין פלא שהודו הענייה מתחמשת ככל יכולתה ומודאגת מכך שסין רוצה להפוך את שכנתה לווסל.
ייתכן מאוד כי אנחנו בתחילתה (ויש שיאמרו "התעצמותה") של מלחמה קרה בין ארה"ב לסין, כפי שהיה בעבר מול ברה"מ, שלא החזיקה מעמד והתפוררה. האם הסינים יתפשטו וייגררו לעימות עם ארה"ב והמעצמות האזוריות המערביות האחרות, או ישובו ויתכנסו, כפי שהיה במאה ה־15, בתקופת שושלת מינג, שהחליטה להסתגר לאחר מסעותיו המוצלחים של כובש הימים והאוקיינוסים הסריס המוסלמי זינג היא, ששלטונות סין מעצימים היום את דמותו כמודל לחיקוי.