1. הטייסים תומכים ברופאים. בהודעת התמיכה שהם פרסמו נאמר שטייסים עייפים טועים, ולכן בתעופה נקבעו חוקי עבודה ומנוחה נוקשים. לדבריהם, כשם שטייסים עייפים טועים, גם רופאים עייפים טועים. לכן לא הגיוני שמשמרת של מתמחה תהיה 26 שעות. הטייסים אומרים בהודעת התמיכה שכשם שנפסקו שעות העבודה בתעופה, כך יש צורך לקבל החלטה על שעות עבודה למתמחים. המתמחים מאשימים את שר הבריאות, שלדבריהם במקום להגיע לפשרה הוא מפיץ "הודעות שקריות".

בעת שביתת הרופאים הגדולה, במרץ 2011, טענו הרופאים כי תנאי העבודה שלהם ירודים, ומחו על שעות עבודה רבות ורצופות ועל עומס בלתי נסבל. זאת הייתה שביתה שנמשכה אז ארבעה חודשים וחצי, ובמהלכה נטשו הרופאים את בתי החולים. במהלך השביתה החלו גם הרופאים המתמחים בעיצומים מבלי שהם קיבלו לכך את אישורה של ההסתדרות הרפואית. רק אחרי שראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו פגש את ד"ר ליאוניד אידלמן, אז יו"ר ההסתדרות הרפואית, וביקש ממנו להפסיק את שביתת הרעב שלו שנמשכה 11 יום, חלה פריצת דרך במשא ומתן, והוסכם על תוספת של אלף תקנים לבתי החולים.

גם בעבר לא שררה אידיליה בין ההסתדרות הרפואית, שהיא הארגון היציג של המתמחים, לבין המתמחים, שהגישו גם אז התפטרות. ד"ר אידלמן טען בתגובה שהמתמחים הורסים את הרפואה הציבורית. רק לאחר עשרה חודשים מפרוץ השביתה הגדולה הגיעו המתמחים להסדר עם האוצר, שבו הובטחו להם הטבות שכללו מענק של עשרות אלפי שקלים לכל מתמחה עד תום תקופת ההתמחות. ההסכם שנערך אז לא פתר את בעייתם של המתמחים לאורך זמן, והיום הם ניצבים בפני מצב דומה. נראה שגם היום ההסתדרות הרפואית לא יוצאת מכליה לסייע להם, ואין סיכוי שהרופאים יתמכו במאבקם בדרך של שביתה. התחושה היא שכוח הוא שם המשחק, וכמו תמיד החזק הוא זה שינצח.


2. קשה לשפוט את טענותיה של ח"כ לשעבר קולט אביטל, שטענה בראיון ל"הארץ" ששמעון פרס ז"ל הטריד אותה מינית. לטענתה, הוא עשה זאת בשנת 1984 לאחר שחזרה משליחות דיפלומטית בפריז, בעת שהשניים נפגשו בלשכתו של פרס. לדבריה, בפעם הראשונה זה קרה כשהיא כיהנה בשגרירות ישראל בפריז, כשפרס הזמין אותה לארוחת בוקר, ואז נאמר לה שהארוחה תהיה בחדרו של פרס במלון בפריז מטעמי ביטחון. לטענתה, פרס חיכה לה בחדרו כשהוא לבוש בפיג'מה וניסה לדחוף אותה לכיוון המיטה. אביטל טוענת שהיא נאבקה בו ויצאה מהחדר. עוד לדבריה, מיד לאחר המקרה היא דיווחה על מה שאירע ליוסי ביילין, שהיה אז עוזרו של פרס ושהה בחדר סמוך. "ביילין הגיב בפוקר פייס, הוא הבין", אמרה.

ביילין, שהתבקש להגיב על המקרה, היה איש אמונו של פרס. הוא אמר שהוא לא זוכר במה מדובר. ביילין החליט לא לאשר ולא להכחיש. כך הערכתי שיעשה. ייאמר לזכותו ולשבחו של ביילין שהוא איש ישר והגון. הוא יכול היה בקלות להכחיש מיד את הדברים, אבל בחר שלא לעשות זאת.

נכון שמאז שנות ה־80 חלפו 40 שנה, וביילין לא אמור לזכור הכל. אבל כשסופר לו סיפור חריג ויוצא דופן, כמו זה שסיפרה לו לטענתה אביטל, על אדם שהיה פטרונו הפוליטי, והיה איש ציבור בכיר ביותר, קשה לדעתי לשכוח סיפור כזה. במסגרת הסיטואציה ביילין הוצב בעמדה בלתי אפשרית.