מחיקת ההיסטוריה: מאות אתרי מורשת יהודיים נהרסים על ידי הפלסטינים, ולישראל לא אכפת

שלושה גופים - "שומרים על הנצח", "המרכז להגנת עתיקות ישראל" ו"פורום שילה" - פרסמו לאחרונה דוח מקיף על מצב שימור העתיקות בתחומי יהודה והשומרון. שימור העתיקות – בשפה תקינה פוליטית. כותרת מדויקת יותר צריכה להיות – מצב הרס העתיקות. החורבן המכוון בידי הרשות הפלסטינית ותושביה, תוך עצימת עיניים וחיבוק ידיים של מדינת ישראל.

מאות אתרי עתיקות ואתרי מורשת בעלי חשיבות לאומית לעם היהודי (ובמידה פחותה - גם לנצרות ואפילו לאסלאם) נהרסו בשנים האחרונות לנגד עינינו. במשמרת שלנו. משה גוטמן, גיא דרך ואיתן מלט חיברו את "סקר המורשת הלאומית" הזה, וד"ר ג.ק (ארכיאולוג בעילום שם) היה אחראי התוכן. עוד נעסוק בהמשך בשאלה מדוע צריך ארכיאולוג בישראל לחשוש מפרסום שמו על סקר חשוב כזה.

מעת לעת אנו נתקלים בדיווחים על אתר עתיקות שנהרס או נפגע בתחומי יו"ש. כך שמענו לפני כחצי שנה על דחפורים שפגעו במזיד במזבח יהושע בהר עיבל. קצין המטה לארכיאולוגיה של המינהל האזרחי לא זינק להתערב, כי להבנתו ועל פי הוראת היועץ המשפטי של המינהל – הוא לא רשאי לפעול בשטח B. וצה"ל, שיכול מתוקף אחריותו הביטחונית לפעול בשטח – לא רצה להרגיז את הערבים...

עורכי הסקר עשו מלאכה מקיפה ויסודית. עשרות תמונות, טבלאות ותרשימים מדברים כאלף עדים. אבל גם המילים והמספרים מזעזעים.

במחצית הראשונה של 2020 נסקרו 365 האתרים הארכיאולוגיים החשובים ביותר למורשת הלאומית והעולמית בשטחי יו"ש. ארכיאולוגים בכירים וסיירי שטח מומחים יצאו ומיפו את האתרים על פי מידת הנזק שנגרם להם, גורם הנזק וסיבתו. 75% מהאתרים שנסקרו נמצאים בשטחי C. באזורים שהרשות הפלסטינית מנעה מהסוקרים גישה חופשית – נעשה שימוש בתצלומי אוויר וברחפנים.

וזו התמונה הנוראה שהתקבלה: 80% מהאתרים שנסקרו - נפגעו. 40% במידה חמורה, ובהם כל 24 האתרים החשובים ביותר. בדרגות שבין הרס מוחלט ובלתי ניתן לשחזור, דרך שוד עתיקות שהפך מאות אתרים לבלתי אפשריים למחקר ועד פגיעות קלות יחסית, אולי כיוון שהמחבלים, הורסי האתרים ושודדי העתיקות עוד לא גמרו את מלאכתם. כמחצית מהאתרים נמצאים בסכנת השמדה מיידית. שטחי B הם הפגועים ביותר. שם – לית דין ולית דיין.

ניתן להוכיח כי הרשות הפלסטינית פועלת בכוונת מכוון כדי לעקור כל עדות לקשר בין עם ישראל וארצו. הורסת בכוונה אתרים חשובים. חקלאים ערבים עולים בדחפורים על אתרים עתיקים כדי להשתלט על האדמות. אחרים בונים על חורבות עתיקות ומשתמשים באבני האתר לבתיהם. שוד עתיקות גרם להרס בלתי הפיך במאות אתרים, ושוקי העתיקות מוצפים בביזה. הרשות, במקומות שאינה הורסת בעצמה - אינה מונעת את ההרס. הקהילה הבינלאומית מממנת ישירות מפעלי פיתוח, בנייה וחקלאות גם על אתרים ארכיאולוגיים והופכת שותפה פעילה בפשע.

כל אלו - אשמים. אבל האמת הכואבת היא שלמדינת ישראל חלק חשוב מאוד בהרס. היא, האמורה למנוע פגיעה, לשמור ולשמר – יושבת בחיבוק ידיים. כך במזבח יהושע בעיבל, במבצר החשמונאי בתל ארומה, בחורבות בירת ממלכת ישראל העתיקה בסבסטיה היא שומרון, ובסרטבא. אלפי קברים נפרצים, נבזזים ומחוללים, ארונות הקבורה נשדדים, והעצמות מושלכות לכל עבר. כך במצוק מעל יריחו, כך בהורקניה. היועץ המשפטי של המינהל האזרחי הורה לכל גופי המינהל לא להתערב בהרס בשטחי B. ולגבי ההרס המסיבי בשטחי C – המינהל אומנם אינו מתנער מאחריות, אבל כמעט אינו פועל.

במינהל האזרחי יושב קמ"ט ארכיאולוגיה. הוא אומנם עורך חפירות לא מעטות בשטח, אבל כמעט אינו מפרסם את ממצאיו כפרסום מדעי (ומיד גם נבין מדוע) ואינו עושה כמעט דבר למנוע את ההרס והשוד. או שהוא טוען ש"ידיו כבולות" (בשטחי B) או שהוא טוען שאין לו כוח אדם (בשטחי C). הוא אינו מסמן כהלכה בשטח ובמפות את האתרים הארכיאולוגיים. אינו משלט ומגדר ואינו מכריז עליהם כהלכה כעל אתרי עתיקות האסורים בכל עבודה.

ובשולי הסקר והמחקר למדתי גם על שלטון הפחד.

# # #