לטור המלא של אלון בן דוד:
בתחילת השבוע פרסם יואב אליאסי המכונה "הצל", בחשבון הפייסבוק הפופולרי שלו, תמונה של חייל צה"ל ישן לצד פחי זבל ברחוב הסמוך לבית החייל בחיפה. כמה כלי תקשורת החרו החזיקו אחריו והדהדו את התמונה המבישה.
הגולנצ'יק שיושב היום בלשכת ראש אכ"א ניתר מכיסאו למראה הצילום המחריד. "לא יכול להיות שחייל שלי ישן ליד הפחים", אמר האלוף יניב עשור לאנשיו, "תאתרו לי אותו". בירור קצר השיג לו את מצלמות האבטחה של בית החייל, שהוכיחו בצורה ברורה: החייל וחברתו ביימו את התמונה, כנראה מתוך תקווה והבנה שהיא תהפוך במהירות לוויראלית. שניהם אותרו ונשפטו ל־14 ימי מחבוש. "הצל" הסיר את הפוסט.
עוד באותו יום פרסם עיתונאי לשעבר תמונה של המון חיילים צובאים ונדחקים לעלות לאוטובוס בתחנה המרכזית בבאר שבע וכתב: "לאף אחד לא אכפת". התמונה מיד הועלתה בחשבון הפופולרי "חיילים מצייצים" וזכתה ליותר מעשרת אלפים תגובות. מיהרתי לברר, ולמיטב ידיעתי, באותו בוקר לא נשאר אף חייל בתחנה בבאר שבע, על אף הדוחק. צה"ל הגדיל בשנה האחרונה את מספר האוטובוסים להסעות חיילים בימי ראשון וחמישי מ־400 ל־1,500.
ספרות ענפה כבר נכתבה על פגיעתו הרעה של הפייק ניוז וכיצד הוא מפרק את הבסיס שעליו מתקיימות דמוקרטיות. אבל במערכת צבאית שמושתתת על קבלת מרות – השפעתו הרסנית במיוחד. המחוללות העיקריות של פייק ניוז הן הרשתות החברתיות, אבל במאמציהם להישאר רלוונטיים, מנסים גם העיתונאים בתקשורת הממוסדת לדדות אחריהן ולהדביק את הפער.
כך יצאו רוב העיתונים בחדווה לקמפיין על אנשי הקבע המדושנים, הנהנים מפנסיה שמנה, בעודם חוסמים את העלאת שכרם של חיילי החובה. העובדות (שלא באמת מעניינות אף אחד) הן ששכר חיילי החובה גדל פי 2.5 בשני העשורים האחרונים, ושצה"ל משתוקק, ובצדק, להגדיל אותו עוד; שמבין משרתי הקבע כיום נותרו רק עוד 19% שייהנו מפנסיה תקציבית וגם הם ישתחררו בתוך חמש שנים; ושבחמש השנים האחרונות צומצם ב־30% מספר המשרתים שזוכים להגיע לפנסיה. נתון שיש לו השלכות קשות על איכות המשרתים.
גם הקמפיין הזה, שנועד לתקוע טריז בין משרתי החובה לבין המפקדים ולערער על הלגיטימיות שלהם, נולד ברשת החברתית. הוא המשך ישיר לטענותיו ההרסניות של עמיתי אבישי בן־חיים, כאילו מפקדים מ"ישראל הראשונה" שולחים את החיילים שלהם מ"ישראל השנייה" בידיים קשורות אל קו האש. כפי שכותב ד"ר מיכה גודמן בספרו המדויק "מהפכת הקשב": השקר לעולם יהיה אטרקטיבי יותר מהאמת, כי הוא לא מוגבל בכבלי המציאות.
בין תוכניות הריאליטי לתאוות השחיטה של פרות קדושות, התבלבלנו: יש פרות שאם נשחט – לא יהיה להן תחליף. את הפרות הקדושות צריך לטייב ולשפר, אבל אם נהפוך את השירות בקבע לאות קלון או נשכנע את משרתי החובה שהם פראיירים – מי יישאר לשמור עלינו?
ללמוד ממשרד הבריאות
רבים ממפקדי הצבא גדלו בעידן שבו המפקד היה עורך סקירת עיתונות אחת לשבוע או עדכון אקטואליה, וזו הייתה תמונת המציאות שלהם. אם פעם המפקד היה מתווך לחייליו את המציאות, היום יש לו מתחרה אגרסיבית בדמות הרשת החברתית, שרוב החיילים והוריהם שואבים ממנה את תמונת המציאות.
בשבועות האחרונים פגשתי לא מעט מפקדים שמתחילים להבין את גודל האתגר והקושי להתמודד איתו. החיילים שלהם לא קוראים עיתונים ולא צופים במהדורות החדשות בטלוויזיה (שגם הן לא נקיות מפייק), אלא יוצרים את תמונת המציאות שלהם מן הרשת, על חולשותיה. לכל חייל ולכל הורי חייל יש דעה, וטוב שכך, אבל כאשר אין הסכמה על העובדות – אין גם בסיס לדיון על הדעות.
ב־1982 יצאה ישראל למלחמה שנויה במחלוקת בלבנון. רוב רובם של המפקדים אז היו מקרב ההתיישבות העובדת והתנגדו אידיאולוגית למלחמה. למעט אחד, נותרו כולם נאמנים לממלכתיות ולחייליהם, והובילו אותם לקרב, גם אם בשבת שאחרי יצאו להפגין נגד המלחמה.
ב־2005 ביצע צה"ל את החלטת הממשלה על התנתקות מעזה. רבים מהחיילים ומהמפקדים אז לא הזדהו עם המטרה, אבל ההזדהות עם הממלכה והחובה גברה. האם היום, בעידן הרשת החברתית, ניתן היה לצאת למערכה או למהלך צבאי רחב בהיעדר הסכמה? אני לא בטוח. יש הטוענים כי בערוב ימיו כראש ממשלה הבין בנימין נתניהו את גבולות הלגיטימציה של העידן הנוכחי, ולכן נמנע מלהפעיל כוחות יבשה במהלך מבצע שומר החומות.
לצה"ל יש כמה יתרונות שהוא יכול לנצל במאבק באויב החדש הזה: המפקדים שלו עדיין מדברים עין בעין עם הפקודים, ובעידן הנוכחי זה לא מעט. טוב יעשה אם יחקה את מערכת החינוך, שמפרידה את התלמידים מהטלפונים מתחילת יום הלימודים ועד סופו. בהרבה יחידות מסווגות זה כבר הסטנדרט היום, אבל לגיטימי להחיל את זה בכולן. כך גם בשעת הט"ש (טרום שינה), שבעבר הייתה מנוצלת לרכילות על המפקדים או לעמידה בתור לטלפון היחידתי, והייתה חלק משמעותי בבניית הלכידות של היחידה, והיום שוקע כל אחד מהחיילים במסך שלו.
צה"ל צריך גם להקים צוות ללחימה בפייק. כמו שמשרד הבריאות הבין אחרי כמה חודשים של קורונה שהוא חייב להילחם בדיסאינפורמציה שמופצת, והיה מפרסם פוסטים מופרכים עם החותמת "פייק" – כך גם צה"ל צריך לאתר ולהפריך את הפייק שמתפרסם על אודותיו. עד שנפתח את היכולת להתנתק מדי פעם מהטכנולוגיה ומהאינפורמציה הרעילה, כפי שממליץ גודמן, צריך להילחם בה. והיי, פיקוד בעידן הרשת החברתית יכול גם להיות נושא מצוין לספר.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]