שעת בין ערביים. השתרענו בביתנו על כורסה רכה. עלעלנו בדפי העיתון “מעריב” בשלווה, וברוגע תרנו במבטנו אחר הכותרות. ביקשנו שלווה. שאפנו לכותרות שיבשרו על תרופות חדשות, שגשוג כלכלי, שלום בינלאומי ועוד חדשות טובות. ומה מצאנו? ההפך הגמור. הרי לכם לקט כמעט מקרי, יומיומי.
“שבת בצהריים בטיילת נמל יפו: אלמונים ירו למוות באסיר משוחרר. הרקע: סכסוך עבריינים”. אנו מעלעלים לעמוד הבא ונתקלים בכותרת: “קיפוח חמור של הנכים בישראל”.
אנחנו מעלעלים לעמוד הבא, עדיין כמהים לכותרות אחרות, והנה הכותרת: “סוכלה הברחת נשק וסמים מלבנון”. הידד. אבל מיד בסמוך מופיעה הכותרת: “בעקבות גל הרציחות מאות הפגינו באום אל־ פחם". ואי אפשר להתעלם מהכותרת: "בן 27 חשוד כי דקר למוות את אמו. האירוע הקשה התרחש מול עיני שלושה ילדים שהיו באותה השעה בדירה”.
האירועים המבעיתים הללו מתחוללים כאן בארצנו, לנגד עינינו. בטרם עלעלנו לעמוד הבא, חזינו במודעה המשתרעת על פני עמוד שלם וזה תוכנה: “העישון הורג 8,000 איש בשנה”. בעמוד הבא: “סרט אימה. השחקן ירה, הצלמת נהרגה. הלם בהוליווד. במהלך צילומי סרט חדש ירה השחקן אלק בולדווין באקדח שהיה אמור להיות טעון בקליעי דמה. הקליע החי שנורה הרג את הצלמת”. כותרת אחרת גורסת כי “באנגליה יש כעס גדול בשל הסתרת האשפוז של המלכה”.
כשהתעייפנו, החלטנו לעלעל בחיפזון בדפים האחרונים של עמודי החדשות, ושם ראינו כי “שלושה תושבי נצרת נפצעו קשה במהלך קטטה” ו”חשד: קצין צה”ל ירה באוויר במהלך ויכוח בחיפה”.
די! שאגנו מחמת הייאוש. די! אך הכותרת “צעיר נהרג בנגב לאחר שנפל עם רכבו מגשר” עדיין נקלטה בעינינו. ולבסוף גם ראינו ש”ועדת הכספים אישרה בקריאה שנייה ושלישית את חוק מס הגודש שיוטל על נהגים שיחנו את רכבם בגוש דן”.
התנפלנו על המיטה בחדר השינה, שמטנו את העיתון על הרצפה ושקענו בחלומות של בעתה. עד מתי?