מה בדיוק חשב לעצמו בני גנץ כאשר אישר את ההכרזה על שישה ארגוני זכויות אדם כעל ארגוני טרור? הוא לא חשב. הוא פעל על אוטומט. ראש השב"כ המליץ, וגנץ נענה. אחרי פרסום העניין, באינסטינקט מיידי אמרתי בתוכנית רדיו של שרון גל שעד שאבין את שרשור ההוכחות לסגירת הארגונים, מדובר מבחינתי בתרגיל פוליטי ולא ביטחוני. ועוד אמרתי שאני מניח ששום דבר לא ישתנה מבחינת התנהלות הארגונים ותומכיהם בעולם, ומי שתחטוף ריקושטים זו מדינת ישראל.
בתוכנית (בעיקר צחוקים וצעקות) לא התאפשר להרחיב, אזי כאן המקום להבהיר שההכרזה של גנץ היא חוקית למהדרין. לצד שר הביטחון פועלת "ועדה מייעצת" (לא כולה מורכבת מאנשי ביטחון), ועל פי החוק למניעת טרור ניתן להכריז על ארגון זכויות אדם כעל ארגון טרור "כאשר מוכח כי הוא מסייע במשך זמן לארגון טרור, מקושר עמו או פועל מטעמו, גם כאשר אותו ארגון מקיים פעילות הומניטרית אזרחית".
אין לי מושג מה באמת קורה בארגונים הללו. יש לי מושג כיצד כל ניסיון להציגם כארגוני טרור ולמנוע את פעילותם מצטייר כמו עוד תרגיל בהתעללות בציבור חסר ישע, והוא פוגע ביכולת של ישראל לטפל - דיפלומטית והסברתית - בטרור אמיתי.
אנשים ומדינות אומרים: אם ארגוני זכויות אדם הם הטרור שאתם נלחמים בו, אז אולי ניתן לתהות אם גם שאר ה"טרור" בעזה, בגדה ובלבנון שאתם לוחמים בו הוא סוג של מניפולציה. שלא לדבר על כך שבין דוחפי ההכרזה על ארגוני הזכויות כעל טרוריסטים היו גורמים אזרחיים היישר מהקרביים של הציונות הדתית לאומנית (NGO מוניטור).
בינתיים נשלח לארצות הברית איש שב"כ עם ההוכחות שגנץ נמנע מלהראותן לשרי ממשלתו. ברור שלמחרת פגישתו של נציג השב"כ החומרים יועברו לפלסטינים, והם כנראה יעבירו אותם לניצן הורוביץ ולמרב מיכאלי באמצעות התקשורת. ככל הנראה, התשובה האמריקאית תהיה גם היא במישור ההצהרתי: פתיחת הקונסוליה בירושלים (גם בוושינגטון מחכים לאישור התקציב בישראל ובעיקר לחזרת איראן לדיוני הסכם הגרעין). מה שלא יפריע לאופוזיציה לטעון שכל הישגי טראמפ ונתניהו ירדו לטמיון וטוב שכך.
בינתיים עדיין לא פורסמו פרטים המאפשרים לאדם הסביר להחליט היכן מסתתר הטרור באותם ארגונים. האם ההחלטה נובעת מטמטום כוחני או מחשש לא רציונלי שמקורו בציור שדים על הקיר. הרציונל מאחורי הדבקת תווית הטרור הוא ככל הנראה הנזק הבינלאומי שגורמים אותם ארגונים למדיניות ממשלת ישראל.
והנזק הזה גדול יותר מאינתיפאדה רצחנית, שאגב משחקת היישר לידי מדיניות הממשלה. הארגונים הללו פועלים במרחב הבינלאומי והם מסבירים את פעילותם ובקשותיהם לעזרה באמצעות הזרמת חומרים קשים שעוסקים במציאות של הכיבוש. לחומרים האלה יש עוצמה רגשית, והם מנוצלים על ידי ה־BDS ועל ידי המדינות שרוצות בפתרון שתי המדינות. עכשיו נשאר רק לגלות מה רוצה ממשלת ישראל.