ההתנגדות של המפלגות החרדיות לרפורמת הכשרות חשפה את צביעותן

התגובות הזועמות של חברי הכנסת מהמפלגות החרדיות ועסקנים בציבור החרדי-חסידי לרפורמה בכשרות שהשר לשירותי דת מבקש ליישם חשפו שיא חדש בצביעות, ציניות וחוסר בושה. חוצפה תהומית מצדם היא למחות נגד חוק הכשרות.

בעיני ראשי המגזרים החרדים והחסידים בישראל, מערכת הכשרות של הרבנות הראשית הייתה והינה מאז ומתמיד, יעד ללעג מוצהר, מטרה לזלזול מופגן, מושא פופלארי לרמיסת כבוד הרבנות והתעלמות מתגרה מסמכותה. פתאם, הם חרדים לכבודה של הרבנות, דואגים למעמדה, מוחים וזועקים געוואלד נגד יוזמה ונסיון לנשל את סמכות הרבנות מתחום הכשרות.

נו, באמת? בציבור הליטאי בבני ברק תעודת הכשר של הרבנות הראשית על מוצר של מזון היא לא בגדר בדיחה? היא ביטוי של אפיקורסות, של חוצפה מצד "מוסד ציוני שמנוהל על ידי מי שמכנים עצמם רבנים". על שולחנו של הרב הצדיק חיים קנייבסקי, המנהיג הרוחני של הליטאים, לא עלה לעולם, ולא יעלה, מצרך מזון שמשווק בהכשר של הרבנות הראשית. גם למטבחם של אדמור"י חצרות החסידות בישראל לא יכנס מצרך הנושא הכשר מטעם הרבנות הראשית.

אלהים ישמור. לא יעלה בדעתם של חסיד בעלזא או חסיד גור להסתמך על הכשר של הרבנות הראשית למוצר בשרי או חלבי. כמעט לכל אחת מהחסידויות בישראל יש מערכת כשרות עצמאית משלה, המנוהלת באופן ישיר או עקיף על ידי מי שמוכרים בחצר החסידית, על ידי משגיחי כשרות שזהותם ידועה ומוכרת בקרב החסידים.

כשנושא הכשרות עולה בשיחה בין יהודי חרדי וחסיד ליהודי דתי ומסורתי, תמיד מסבירים החסיד והחרדי: "אין לי שום דבר נגד הרבנות. אבל אני לא סומך על תעודות הכשרות של הרבנות".