כל מה שהוא היה צריך זה להיות בן אדם. לקיים את מילתו. לחשוב על מדינתו. למלא את חתימתו ולממש את הבטחתו. כל מה שהוא היה צריך לעשות זה להעביר תקציב מדינה. כפי שהתחייב כשחתם על ההסכם הקואליציוני עם בני גנץ ב־20 באפריל 2020. כפי שהתחייב בקולו מול פני האומה ("בלי טריקים ובלי שטיקים"). כפי שנדרש ממנהיג אחראי.

הוא העדיף לירוק בפרצוף של כל זה ולהתעלם מהעובדה שישראל מתנהלת ללא תקציב, בעיצומו של משבר קורונה חסר תקדים. הוא מכיר מצוין את המשמעות של מה שעולל לנו. הוא יודע מצוין עד כמה זקוקה מדינה לתקציב מסודר, לרפורמות, להקצאות כספים, ליציבות, לוודאות. אבל הוא העדיף להפר את ההבטחה ולנסות להאשים את הצד השני. הוא העדיף להכריז מלחמת שמד על היועץ המשפטי לממשלה, על הפרקליטות, על המשטרה ועל כל מי שלא בא לו טוב בעיניים. הוא העדיף להשיק את אחד ממסעות ההסתה המחליאים שנראו כאן. שיאו (הזמני) ניבט אלינו אתמול לעיני כ־1,200 מפגיני ימין בשורה של צווחות דוגמת "בנט המגלומן! השקרן!! הגנב!!!" (ג. דיסטל אטבריאן) או "מגשים את כל הפנטזיות הסוטות, הרטובות והדוחות של השמאל החולני במדינת ישראל!!" (מאי גולן).

האיש הזה, שהיה פעם פוליטיקאי מחונן, שידע פעם להבדיל בין טוב לרע, שהיו לו איזונים ובלמים, הפך למחולל הכאוס הגדול בהיסטוריה של ישראל המודרנית. כבר יותר משנתיים שהוא איבד את זה לגמרי. מישהו סיפר לו שהצרחות והצווחות של מאי גולן, גלית דיסטל אטבריאן ומירי רגב יחזירו עטרה ליושנה. מישהו שכנע אותו שבאמצעות הגידופים של דודי אמסלם ושלמה קרעי והטירלול של משה גפני הוא יצליח לפלס את דרכו בחזרה למקום שאליו נועד.

הרי זה היה יכול להיות פשוט כל כך: רק תקיים את ההסכם. תעביר תקציב. תעשה את הדבר הפשוט, האלמנטרי, המתבקש והנכון אותו כל פטריוט ישראלי היה עושה במקומך. כל אחד, חוץ ממך. להעדיף את טובת המדינה על פני טובתך. לו עשית כן, היית עדיין, גם היום, ראש הממשלה. בעוד עשרה ימים היית מתחלף עם בני גנץ והופך לראש הממשלה החליפי, עם הרבה יותר מעמד וכיבודים מאלה שיש לך היום.

במקום זה, הוא ממשיך את מלחמת החפירות. הוא ממשיך במדיניות האדמה החרוכה. הוא משתדל לא להצטלם ליד מיצגי ההסתה המחרידים שמושמעים כאן לאחרונה על ידי חסידיו, אבל אם הרע מכל יקרה פעם נוספת, הוא לא יוכל לשחזר את הימלטותו מאחריות מהפעם הקודמת. זה אתה, בנימין נתניהו. זה מתחיל בך ונגמר אצלך. גפני שקורא לבנט בוגד ומציע פתרון ("מיתה"), ח"כים שקובעים שמנסור עבאס הורג את חיילי צה"ל בכספי מדינה, צרחניות שמבשרות להמונים שהמדינה היהודית בסכנה, החמאס עומד לשחוט את כולנו, והכל בגלל התקציב.

אותו חמאס שאתה, במו ידיך, טיפחת ורוממת. אותו חמאס שאתה אפשרת להלעיט בכמיליארד דולרים קטאריים במזומן בשנים האחרונות. אותו חמאס שעליו אמרת, בקולך, שצריך לטפח ולשמן בכסף כי זה האינטרס הישראלי. כן, כמו שמנסור עבאס הפך בין לילה מהמאמי הלאומי לצורר מודרני, כך גם החמאס, להבדיל, עבר טיפולי המרה חפוזים והפך מנכס אסטרטגי לאיום אסטרטגי.

הטור המלא יפורסם מחר ב"מעריב־סופהשבוע"