רגע לפני שהם עולים על מדים, מבקשים תלמידי תיכון בנתניה מראש הממשלה לעזור להם לעצב את הקשר שלהם לעם ולמדינת ישראל. הטור הזה מוקדש לצעירים האלה, שהצליחו במקום שבו גדולים מהם נכשלו - בראיית התמונה הרחבה, וכמה צעדים קדימה
מעניין לגלות עד כמה מה שנראה בתחילה כמו שברי דברים, יכול להפוך לחלקים של תמונה אחת שלמה. כל מה שצריך לעשות הוא לקחת כמה צעדים אחורה ולהתבונן. השבוע יצוין יום בן־גוריון, האיש שנכתבו עליו אין ספור מחקרים ומאמרים, ביוגרפיות, מחזות ושירים. אותי תמיד סקרנה הגישה שלו לילדים. הוא הבין דבר בסיסי: ילדים ונוער הם העתיד.
במכון למורשת בן־גוריון שמורים אלפי מכתבים שקיבל בן־גוריון מילדים ברחבי הארץ. "לילדים אשיב ראשונה", נהג לומר "הזקן" למזכירו, כשהגיש לו את המכתבים. לילדה נועה סירקיס מתל אביב, למשל, ששאלה: "האם הליכתי להתיישבות תשפר את הבעיה? ומה יהיה על שאר הנוער?", אחרי שמתחה ביקורת על "החברה הסלונית העוסקת רק במשחקים טיפשיים ובריקודים", השיב בעצה: "אל תתלונני כל כך על הנוער. עשי את מה שנראה בעינייך כתפקיד החלוצי… הדוגמא משפיעה".
אז הנה דוגמה למעשה שדורש תגובה במעשה. בשעות הבוקר של סוף השבוע שעבר סיימו תלמידי תיכון אלדד בנתניה להשיב על מבחן, לקחו את השלטים שהכינו והמשיכו לצעדה שיזמו מצומת פולג עד לביתו של מנכ"ל משרד החינוך, יגאל סלוביק. הצעדה הגיעה כהמשך ישיר למכתב ששלחו אל ראש הממשלה נפתלי בנט, שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא ביטון ושרת הפנים איילת שקד, שבו ביקשו את עזרתם במציאת מנגנון שיאפשר יציאה ל"מסע ישראלי", שהושבת מאז התפרצות הקורונה.
"הלימוד בכיתה הוא פרומו ללימוד של ערכים. 'מסע ישראלי' הוא 'ליבת החינוך'", ציטטו במכתבם את דבריו של בנט מימיו כשר החינוך והסבירו: "בשנה וחצי האחרונות נמנעו מאיתנו, מעבר לחיי החברה התקינים, גם כל המסלולים הערכיים המהותיים שאמורים לעצב את אישיותנו הבוגרת והקשר לעם ומדינת ישראל: מסע ישראלי, מסלול גדנ"ע והמסע הכל כך חשוב לפולין".
"מסע ישראלי", תוכנית חינוכית שגובשה על ידי הארגון בעל השם הזהה ואגף של"ח וידיעת הארץ במשרד החינוך, פעילה בקרב כיתות י"א וי"ב, אלה שאוטוטו יעטו מדים או ייצאו לשירות לאומי. 300 אלף תלמידות ותלמידים השתתפו עד כה במסע שעובר בין נופי הארץ ועוסק בזהותם. כולם שם, מכל גוני החינוך.
את הרצף בן 15 השנים קטע, כאמור, הנגיף. בעוד בחלק מבתי הספר התוכנית חזרה לפעול, תלמידי אלדד ואחרים נותרו בחוץ. "אנחנו לא מצליחים לקבל תשובה חיובית או הסבר ראוי למצב, למעט המסר כי מחאתנו פוגעת ביכולתנו להתכונן לבחינות הבגרות ולהתגבר על פערי לימוד", כתבו במכתבם. "אנו מספיק בוגרים לדעת כי פערי למידה ניתנים לגישור בקלות. לעומת זאת, על פערים חברתיים וערכיים שנוצרו, יותר קשה לגשר".
שאלתי את מארגן המאבק בן ונק (17) מה הניע אותו לפעול. "ראיתי את הצורך שמישהו ייקח אחריות", ענה לי. "חונכתי להילחם על הערכים שאני מאמין בהם והצלחתי לזכות לתמיכה של עוד ועוד ילדים, הורים וועד ההורים. המכתב שכתבתי הגיע מהלב ושיקף את התחושות שלי ושל שכבתי. כולנו רוצים לצאת למסע שכולו מוקדש לערכים ויצירת זיקה לארץ. אחד מחבריי אמר לי: 'תן לי להיות בכותל המערבי עם החולצה הכחולה של 'מסע ישראלי' ואני מוכן לוותר בלי להסתכל אחורה בכלל על הטיול השנתי לאילת וכל יתר הפעילויות שאמורות להיות לנו השנה'".
כבר היו לנו מכתבי שמיניסטים. הראשון נשלח בשנות ה־70 אל ראש הממשלה גולדה מאיר, נגד מדיניות ישראל בשטחי יש"ע, מלחמת ההתשה הבלתי נגמרת וסירובה של ממשלת ישראל להיענות לגישושים לקראת תהליך שלום אפשרי עם מדינות ערב. אחריו היו עוד מכתבים, ועכשיו תור החבר'ה של אלדד שאומרים: מדובר במכתב שבא לומר: תראו אותנו. אנחנו רוצים להיות אזרחים טובים יותר. יש לנו הרבה מה לברר בעניין הזהות שלנו.
רוח היא עניין מתעתע. אף פעם אי אפשר לדעת באמת מה מרוחו של אדם נותר כדי להשפיע ומה פשוט נובע מקרקע המציאות. הטור הזה מוקדש לצעירים האלה, שעשו מעשה רגע לפני שיעלו על מדים. לטעמי הם הצליחו במקום שבו גדולים מהם נכשלו - בראיית התמונה הרחבה, וכמה צעדים קדימה. הטור הזה מוקדש לראש הממשלה עם בקשה: קודם השב לילדים.
קריאה ראשונה
עופי עוף (Go away bird) היא ציפור לא ידידותית שמקורה באפריקה, שמגרשת מעליה את כל מי שמנסה להתקרב. ספר הילדים החדש שנושא את שמה עוסק באופיה, וגם ביכולת שלה, מעת לעת, להתגמש ולהיפתח אל ציפורים אחרות בהתאם למצב רוחה ולמידת התמדתן.
כבר בתחילת הספר ברור במי מדובר: עופי עוף סוקרת בחומרה את סביבתה. כשהשקט שלה מופר על ידי ציפורים חברותיות, שבכל פעם מציעות לה משהו אחר, התגובה האוטומטית שלה היא "עופי עוף! עופי מכאן! לנקר ולפטפט אין לי חשק וזמן!" (הקטנים שבחבורה נהנו מאוד מהקריאות החוזרות והמשותפות).
כאשר ג'וליה דונלדסון, החתומה על שורת ספרי ילדים נפלאים כמו "טרופותי" ו"ארנב חרוזים" חוברת אל המאיירת המקורית קתרין ריינר ("חיוך של נסיך" ועוד), גלומה בספר הבטחה גדולה. על התרגום, כמו בכל ספריה של דונלדסון, הופקדה רימונה די־נור, וכך יוצא ספר עם מקצב נאמן למקור ואיורים עשירים.
"עופי עוף" מאת ג'וליה דונלדסון. איורים: קתלין ריינר, הוצאת כנרת. 76 שקלים
בדק בית
"באמת?!" הוא משחק חברה שמזמין 2־6 משתתפים/ות מגיל 8 להעלות שאלות שנוגעות בדברים הקטנים בחיים. כלומר, אלו שבדרך כלל לא יוצא לשאול. יחד עם השאלות, מגיעה רשימת תשובות לבחירה בעזרת חייגן ייחודי. איך זה עובד? על כל משתתפ/ת להקריא שאלה ותשובות בקול, ולסמן בגלגלת התשובות את זו המתאימה לו, מבלי לגלות לאחרים. בו–זמנית, יתר השחקנים מסמנים בגלגלת שלהם את הניחוש שלהם. ניחוש נכון מקנה את הזכות לקלוע גביש קרח לכוס המשותפת מתוך עשרה גבישים. הראשון שנשאר ללא קרח הוא המנצח.
"באמת?!" של משחקי רילי פאן.
משווקת: חברת שחק־נא. 130 שקלים