לכותל המערבי יש תואר חילופי, ידוע ועתיק יומין. כותל הדמעות. זהו תואר המבטא את מקומו, מעמדו ויעודו המרכזיים הנצחיים של המקום הקדוש הזה. כותל שאלפי שנים יהודים מתפללים מול אבניו, מתחננים ושופכים דמעות כבקשה ותחינה שתפילותיהם תתקבלנה.
לאחרונה קיבל התואר כותל הדמעות משמעות נוספת, חדשה ולא בדיוק מחמיאה ומתחשבת בהיסטוריה העתיקה של המקום. הכותל עצמו מזיל דמעות ובוכה. לא רואים ולא שומעים. האבנים הענקיות מסמיקות מכעס ולוחשות אחת אל השניה. רבונו של עולם, מי הם אלה שמגינים על כבוד הכותל? יותר קל לספוג עלבון של התנהגות בלתי ראויה ולא הולמת את קדושתו של המקום.
אבל כשפוליטיקאים נכלולים ורודפי כבוד ופרסום יגנו על קדושת המקום? שראש מפלגה שכל שאיפותיו רווח פוליטי על הכותל ויתקוף את מי שהוא רואה כפוגעים בקדושתו? עלבון כזה לא ידע כותל הדמעות. ח"כ, אריה דרעי, ראש מפלגת ש'ס הוא האחרון שרשאי, זכאי וראוי להגן על כבודו של הכותל המערבי. העובדה שהוא זה שתקף וגינה את התנהגותן של מי שמכונות "נשות הכותל" והוא זה שיצא לתבוע את כבודו של כותל הדמעות – עובדה זאת היא העלבון הגדול והבזיון הצורב למקום הקדוש הזה.
אריה דרעי ועמיתיו משה גפני ויעקב ליצמן, ראשי מפלגת יהדות התורה, הם אלה שבהתנהלותם כראשי המפלגות החרדיות רוקנו את הדת והיהדות מהערכים הרוחניים האמתיים, הפכו את היהדות לפוליטיקה, גורם למקח וממכר בין-מפלגתי, מניע לקידום שאיפותיהם האישיות. דרעי, גפני וליצמן הם התגלמות המעשית של ניצול ושימוש התורה כקרדום לחפור בה. מה להם ולכותל הדמעות?
אם התקרית ברחבת הכותל שעוררו "נשות הכותל" היתה מתרחשת בתקופת כהונתו של נתניהו כראש ממשלה ובימים ששלושת הפוליטיקאים האלה היו חלק ממערכת השלטון ודבוקים בעטיני האוצר, הם לא היו מתייחסים בכלל למה שקורה ברחבת כותל הדמעות. זה לא היה מעניין אותם.
אריה דרעי נחרד ונפגע מהתקרית ויצא להגנת הכותל כי זה מקרה שניתן לנצל ולהשתמש בו במטרה לנגח את הממשלה ולהכתים את נפתלי בנט. תגובתו של דרעי לתקרית "נשות הכותל" היתה חפה מכל רגישות מטעמי דת או דאגה לקדושתו של המקום. שיהיה ברור. מה שדחף את דרעי להקים קול צעקה היה ממניעים פוליטיים ויותר הבעת זעם וביטוי של תיסכול למקומו הנידח במדבר הפוליטי מאשר גילוי של התחשבות בכבודו של כותל הדמעות.
זהו בדיוק המניע שעורר את תגובותיהם של ח"כים משתי המפלגות החרדיות שיצאו להגנת קדושת הכותל. שתי המפלגות האלה היו חברות בקואליציה ומיוצגות בממשלה שאישרה את מתווה הכותל. אריה דרעי הוא זה שכשר הפנים יזם בזמנו את חוק המרכולים – חוק שרמס והשפיל את כבודה של השבת.
אם השבת שימשה לדרעי ונוצלה על ידי כגורם פוליטי, ממתי חשוב לו כל כך כבודו של כותל הדמעות?. חשוב וראוי לציין, שהתנהגותן של נשות הכותל פוגעת בקדושתו של הכותל. מותר להן להאבק לנגישות למקום הקדוש.
המאבק שלהן קיבל אופי דוחה ומתנהל בהתרסה. נגישות לכותל ונוכחות פיזית לידו איננה צריכה להיות מלווה בניצול מופגן ומתריס של הנחת תפילין והנפת ספר תורה. זה מיותר. גם על זה הכותל מזיל דמעות.