דודי אמסלם, מעל לכל ספק, נמנה עם הח"כים הכי לא פוליטיקלי קורקט בכנסת הנוכחית. למעשה, גם בכנסות הקודמות הוא לא נחשב לשתקן ולעדין נפש במיוחד. חיקויו במערכוני "ארץ נהדרת" עם ה"אבל אני מסביר" האלמותי כבר הצטרף לפנתאון הדמויות הפוליטיות הכי עסיסיות שבזירה.
עימותים לא חסרים בקורות חייו. גם התבטאויות שגררו סערות ושערוריות. אם זה "אל תנפנף לי בידיים" של העיתונאית דנה ויס בתגובה להתלהבות היתר של אמסלם באולפן חדשות 12, אם זו ההתבטאות הלא מוצלחת בעליל כלפי בני גנץ "הוא אוטיסט" - ועוד דוגמאות שונות ורבות. ויש רושם כי הרשימה טרם נסגרה. כי ככה הוא, דודי אמסלם. זה האיש וזה הסגנון.
את השבוע החולף התחיל אמסלם עם עוד סקנדל תורני שמקורו, שוב, בסגנון הייחודי. ה"ספייס" - מין מפגש שיח פתוח בטוויטר - שניהל אמסלם עם מאות מאזיניו, זכה לציטוטים במיטב כלי התקשורת, ומסתבר שגם לעיוותים. כי מה לעשות: כאשר אתה אמסלם, מלכתחילה מצפים ממך לדברים חריפים גם לפני שפתחת את הפה. כל שכן, אחרי שפתחת.
דודי אמסלם חשף: זה מה שאעשה לאחר שאפרוש מהחיים הפוליטיים
בשיחה המדוברת אמר אמסלם הרבה דברים, חלקם סבירים, חלקם חריפים על גבול השערורייה, חלקם ראויים לתגובות תקיפות מצד יריביו הפוליטיים. למשל, כאשר בשלב מסוים, בשיא הלהט, אמר את הדברים הבאים: "כשאנחנו נחזור, זה יהיה האירוע. רק קצת יותר חמור. אנו נכניס את כל מי שרוצים. אנו נחליף את המוסדות. אנו נחליף את השופטים באותו היום. אנו נחליף את הכל".
ברור כי לא מדובר בחשיפת התוכנית האופרטיבית, אלא במשאלת הלב של מי שעד לאחרונה כיהן כשר בממשלה, נהנה מהמעמד, מהאפשרויות ומהכוח - וכמעט בן רגע הפך לח"כ פשוט, נטול השפעה, שהפריבילגיה הכמעט היחידה שעוד נותרה בידיו היא לעלות לשידור חי ולאיים על היריבים ב"אוטוטו חוזרים ובאים איתכם חשבון".
והיו גם דברים שלא יצאו מפיו, כמו אותה קריאה מחרידה שיוחסה לו, לכאורה, "לכלוא את אנשי השמאל במכלאות". והנה הציטוט המדויק: "מדובר בזאבים שטורפים כל מה שזז, ואם לא נדע לרסן אותם ולהכניס אותם למכלאה, בסוף הם יאכלו אותנו שוב פעם, ואז המדינה תלך לפי תהום". המשפט שזעזע את המדינה בא אחרי שאמסלם דיבר ארוכות על היועצים המשפטיים, שבניגוד להבנתו ולמשנתו, אינם אנשי אמון ובהרבה מקרים, מבחינתו, פועלים לתקוע את השרים במקום לתת יד למימוש מדיניותם.
בית הלורדים
ההשוואה הספרותית והמאוד לא מוצלחת שניסה אמסלם לשלב בדבריו, עלתה לו ביוקר. למחרת הוא כיכב בכל כותרת אפשרית. התקשורת והפוליטיקאים התריעו מפני שר לשעבר שמשתוקק לחזור לשלטון כדי "לכלוא את אנשי מחנה השינוי במכלאות". דבר מחריד בהחלט, לו אכן היה נאמר.
עם זאת, מה שכן אמר אמסלם באותו שיח וירטואלי מעורר תהיות לא מעטות. מסתבר כי "קונספט השיח החדש, המתון והממלכתי", שפרש בפני הציבור בעיתון "מעריב" מיקי זוהר רק לפני חודשיים, לא כל כך תפס בקרב חבריו למפלגה ולמחנה. כפי שאמר לי השבוע, בשיא "אירוע אמסלם", איש ליכוד ותיק ובקי בניואנסים של שטח מפלגתו: "אילו הפריימריז בליכוד היו מתקיימים היום, אמסלם היה מסיים את המרוץ במקום הראשון".
לעומת זאת, יולי אדלשטיין, המדורג ראשון בפריימריז האחרונים, מטיל בזה ספק. בכנס שהתקיים השבוע באוניברסיטת רייכמן בהרצליה אמר אדלשטיין: "גם בליכוד יש כבשים שחורות, מי שנבחר ראשון בפריימריז לא קילל הרבה". תחילה נאמר כי דבריו כוונו לאמסלם, אך מאוחר יותר הבהיר שלא התכוון אליו. עמדתו של אדלשטיין קרובה לזאת של עמיתו זוהר: הלקח שצריך להילמד בזמן שאנשי הליכוד נמצאים באופוזיציה הוא שינוי השיח. הליכודניק שחפץ בקולות הציבור, חייב להיות מתון, מנומס וממלכתי. בקיצור, לא להיות אמסלם.
אך מתברר שבתוככי הליכוד רואים את זה הפוך. ככל שהזמן עובר, השהייה באופוזיציה רק מחדדת את העמדות ומחריפה את השיח. אנשי הימין בכלל ואנשי הליכוד בפרט מאסו בנימוסים ובפוליטיקלי קורקט גם ברמה של מס שפתיים. מספיק לצפות בשידורי ערוץ 14 (הגלגול החדש של ערוץ 20), להאזין לרדיו גלי ישראל או לעקוב אחרי חשבונות הטוויטר של אנשי הימין כדי להבין: אין בכוונתם לשחק במשחקי האצולה הבריטית. הציבור הימני מצפה לשמוע את הדברים בסגנון הכי פתוח, גלוי וחריף שרק אפשר ללא כחל וסרק - בלי איפור ובלי תפאורה.
זה הקו שמתחיל אצל ראש הליכוד בכל נאומיו וציוציו, ולפי כל הסקרים שממשיכים לפנק את הליכוד במספר נאה של מנדטים - הסגנון הזה ממשיך לנצח ולהניב פירות. אז אמסלם, כנראה, לא ימהר לפשפש במעשיו ובדבריו, אלא להפך. אלה בליכוד שעוד ניסו לרסן ולערוך את דיבורם, ישקלו להפסיק להיות לורדים בריטיים.
הדבק הקואליציוני
מבחן המעשה בליכוד, ככל הנראה, לא יגיע בקרוב. על אף הרצון האותנטי של נתניהו ושל אדלשטיין להקדים את הפריימריז, קשה לראות את שני הכ"צים, ישראל וחיים, מוותרים להם.
החיים באופוזיציה הופכים לאטם מאירוע מטלטל לשגרה מעייפת. גם המרוץ הווירטואלי לרשת את נתניהו, כך נראה, קצת האט ונכבה. ההצהרות הדרמטיות והתדרוכים הבלתי פוסקים של כל אחד מהטוענים לכתר בליכוד אומנם לא נעלמו, אך התחילו לדעוך. ניר ברקת, אדלשטיין, אבי דיכטר, ישראל כ"ץ ומועמדים היפותטיים נוספים לאט־לאט מרפים. לא שהם ויתרו, ממש לא. רק הפנימו כי המצב, ככל הנראה, יישאר איתם לתקופה ארוכה משחשבו תחילה.
הסיפור הגדול "נפיל אותם בתקציב" נגמר, ומיד החל הסיפור "נפיל אותם בתקציב הבא". אולי זה נשמע קצת הזוי, אך בשני צדי המתרס, באופוזיציה ובקואליציה, התחילו לדבר על התקציב הדו־שנתי הבא, של 2023־2024. עבור נתניהו וחבריו למחנה, סיפורי התקציב הבא הם הדלק שמזין את גובה הלהבות. בצד השני, מסתבר כי עבור אנשי הקואליציה התקציב הוא דבק חזק לא פחות מהסופר־גלו שמאחד את כולם: הרצון להרחיק את נתניהו מבלפור.
שר האוצר אביגדור ליברמן זיהה מזמן את ההזדמנות לאחד את השורות ולמנוע מהקואליציה להתחיל להיחלש ואף להתפורר (כפי שניבאו רבים ערב העברת התקציב). התקציב עבר? לחיי התקציב הבא, וכך אכן הוחלט: לוח הזמנים של קידום התקציב לשנים 23'־24' יחל מיד אחרי חג הפסח. הדיונים במשרד האוצר יחלו באביב 2022, כאשר הכוונה היא לאשר בכנסת את התקציב כבר בנובמבר 2022.
הואיל ומועד הרוטציה בין נפתלי בנט ליאיר לפיד הוא 27 באוגוסט 2023, יש להם כל הסיבות לדאוג שאירוע התקציב שוב יעבור חלק, ללא מעידות בדרך. במיוחד כאשר באופוזיציה כל כך בונים עליו.
