הדיווחים השוטפים על שיחות הגרעין לא מספרים על מה שקורה בחדר. מה שברור הוא שמי שיקבעו את גורל השיחות הם הסינים והאירופים (רוסיה, צרפת, גרמניה ובריטניה). הבסיס להערכת המצב הזו הוא החשש האיראני (המוצדק מבחינתם) שבעוד שנה יחזרו הרפובליקנים להיות הרוב בסנאט, ובעוד שנתיים־שלוש יגיע דונלד טראמפ או שיבוט אוונגליסטי שלו לבית הלבן ויפר את ההסכם. זו לא השערה ממש פרועה אם האגפים הבעייתיים בחברה האמריקאית יעלו לשלטון טיפוסים מפוקפקים שעשויים להפר חוזה חתום.
הדרך להבטיח שההסכם החדש יהיה בר־תוקף היא לעגן בו הסדרי סנקציות שיוטלו על מי שמפר אותו. מי שאמורות לערוב לאיראנים שטראמפ תורן לא יפר את ההסכם של ג'ו ביידן הן בריטניה, צרפת וגרמניה, אלא שהכוח המרכזי והמכריע בשיחות וינה הוא סין. ב־2015 הפר טראמפ את ההסכם שנחתם על ידי ברק אובמה, הטיל על איראן אמברגו וסנקציות ובמקביל הכריז על מלחמת סחר נגד סין. הנקמה הסינית הייתה רכש דלק איראני שטראמפ מנע את שיווקו, וכך הנשימו הסינים את הכלכלה האיראנית וטרפדו את הסנקציות. בשיחות וינה הסינים במצב של WIN־WIN משני צדי השולחן. הם יכולים ללחוץ הן על ארה"ב (נמשיך לקנות נפט מאיראן ונרחיב את הסחר מולה) והן על איראן (נפסיק לקנות נפט).
בעיקרון גם סין וגם רוסיה לא רוצות בפצצה האיראנית. מבחינתן מרכיב כוחני מעין זה בשליטת אייתוללות הוא עניין בעייתי. הוא מפריע לכוונות ההשתלטות הכלכלית הרכה של סין במזה"ת ומאיים על רוסיה בחצר האחורית שלה.
המפתח הנוסף להצלחת השיחות הוא הלחץ שהאירופים עשויים להפעיל (וודאי שיפעילו) על ארה"ב. בסיבוב האמברגו של טראמפ הצטרפו גרמניה, צרפת ובריטניה למהלכי הסנקציות. הפעם ניצבות האירופיות בעמדה שהן יכולות לומר לאמריקאים אם אתם לא חותמים אנחנו לא מצטרפות לסנקציות שלכם. ברור שביידן בצרה. שום "הישג" שינפנף בו לא יציל אותו מקמפיין "חלש מול האיראנים" מסיבה פשוטה - הוא באמת בעמדת חולשה, ושדרני פוקס ניוז כבר משרשרים את המנטרה "סחיטה גרעינית" (נפתלי בנט כבר אימץ אותה).
למזלו של ביידן, גורל הבחירות הוא קודם כל תוצאה של הישג או כישלון כלכלי, לא פעם מקומי, כלומר מדינתי, וכאן המספרים לטובתו. במהלך המו"מ בווינה ביידן בהחלט יכול לשחק ברוגז. להזיז נושאות מטוסים ולאיים על איראן, גם באמצעות הצהרות "ישראל מתכוננת לתקיפה". מצד שני, ביידן יכול לזכות בנקודות מו"מ על ידי הבטחה להחזיק את ישראל ברצועה, וזה צ'ופר של ממש מול האיראנים שרעבים גם הם ל"הישג" כלשהו. כל אלה תעתועי מו"מ שחלקם נועדו לקהל הביתי. אם ביידן נחוש ומבין שזו כנראה הקדנציה האחרונה שלו (אז מה אם אמר שירוץ ב־2024), הוא יחתום על כל נייר שיאפשר לו להסביר לאמריקאים שבמשמרת שלו לא תהיה לאיראנים פצצה.
כל משחקי הכוח שתוארו כאן הם עניין מורכב למדי, ולכן סביר להניח שטקס החתימה, אם וכאשר, לא יקרה מחר. פרשנים מדברים על הסכמי ביניים, כלומר שלבים שבהם הברוטליות של האיומים הגלויים והסמויים תרוכך על ידי הזמן שיחלוף, ועסקאות תן וקח יפשירו את האווירה. הנחת העבודה אומרת שחלק מאותם "מצבים" בעייתיים הועלו במגעי הערוצים החשאיים לפני הפגישות. אם לא היו הסכמות מהונהנות למחצה, לשליש ולרביע, לא היו המשתתפים טורחים להגיע, והרושם הוא שאף מדינה לא הגיעה כדי לטרפד את ההסכם. זו הסיבה שישראל הורחקה כאילו היא נשאית של נגיף אלים בלתי נשלט.
מאזן האימה
וזה גם הזמן והמקום להבין שיש לישראל ולאיראן אינטרס זהה: אף אחת מהשתיים לא ממש רוצה במלחמה או במצבים של כמעט מלחמה בכל רגע נתון בסגנון ביבי ושות'. ואם השיחות יסתיימו בהסדר, מה רע? אביגדור ליברמן כבר "העריך" שתהיה לאיראנים פצצה בתוך חמש שנים, ובהחלט יכול להיות שהוא צודק. אז מה? נתקוף היום?
מאזן אימה גרעיני מנע מלחמה גרעינית בינגושית מאז מלחמת העולם השנייה. התוצאה הייתה מלחמה קרה שבה שיגרו המעצמות את גרורותיהן להילחם במקומן אלו באלו וזהו מצבה של ישראל כיום. בימי המלחמה הקרה נלחמנו בגרורות הסובייטיות מצרים וסוריה. חשבנו שיש הלימה בין המטרה של ארה"ב נגד בריה"מ ובין המטרה שלנו, שהיא הבטחת האינטרס הקיומי והביטחוני שלנו. ואכן, חיכוך הדמים הקבוע יצר הלימה שבו האינטרס הקיומי של ישראל חפף את האינטרס המעצמתי של ארה"ב מול בריה"מ.
מאז ששת הימים היו לנו מטרות לחימה משלנו, השטחים הכבושים. והאויבים היו אש"ף, חמאס, והגדול מכולם הדמון האיראני. אישית, נמאס לי לטרטר זה כמה שנים שמדיניות איראן של בנימין נתניהו מטורללת ומסוכנת. סינדרום איראן גרם לכך שכל ויתור או ריכוך כלפי איראן הוא פתח לאסון. כאילו מדינת ישראל משלימה עם משטר האייתוללות ואלה רוצים לחסל אותנו עם פצצה. זהו אכן משטר דתי, קנאי ורצחני, כמעט כמו המשטר הסעודי. פעולות שאמורות לעודד התקוממות עממית נגד האייתוללות הן הדבר הנכון לעשותו, אבל כאשר סביב הפצצה הגרעינית מתחולל ריקוד מלחמה שבטי דתי, אזי האחריות גוברת על ההתלהמות.
נפלא מבינתי כיצד אנשים סבירים לכאורה מאמינים לטראמפ או לנתניהו ומתעלמים ממציאות, אומנם סבוכה, שיש דרכים מדיניות לפתרון בעיית הגרעין. אפילו היום, לאחר שאחרון הביטחוניסטים הבין שהטיפול של נתניהו באיראן היה כישלון קולוסאלי שפגע בביטחון ישראל, עדיין יש ישראלים שקונים את מדיניות האיומים שבסופם תקיפה, ונחשו מי ביניהם. נכון. בנט ויאיר לפיד. גם הם לקוחות ותיקים של הסינדרום האיראני. אני מניח שהם סבורים שאם המצגת של מציל העם והעולם עבדה עבור נתניהו, היא תעבוד גם עבורם. אולי. בינתיים בנט מפזר הצהרות נגד ההסכם, ולפיד נטל הלפיד הגרעיני מידי נתניהו AS IS ורץ בבירות העולם כדי לעשות את הסיבוב שלו על השד האיראני.
האמת: למעט השימוש שעושה ביידן באיומי התקיפה של בנט, ישראל היא קוץ בתחת של צעדי הוואלס הווינאי. רפאל גרוסי, ראש סבא"א, ניסה לפני שבועיים להביא לווינה הישג כלשהו וכשל. כנראה בגלל ישראל. מטען שהתפוצץ לפני כשנה באתר גרעין מפוקח על ידי הסוכנות גרם לאיראנים להפסיק את פעולת המצלמות ולמנוע פיקוח - רק באותו אתר. גרוסי יצא לאיראן בתקווה להשיג ויתור איראני ולהגיע לשיחות וינה עם הוכחות לרצון טוב, ונתקל בסירוב איראני. ניצחנו, לא?